חמישים וחמישה מיליון דולר. 55. זה לא נורמלי לדבר במונחים האלה. בראשון בלילה דני אבדיה הגיע לרגע שחיכה לו, כשדקה לפני הכניסה לעונה האחרונה בחוזה הרוקי שלו, קיבל את הקופה שחלם עליה עם חוזה מטורף חדש לארבע עונות בשווי 55 מיליון דולר. שכר מובטח, בלי כוכביות. בפער ענק, החוזה הגדול בהיסטוריה של הספורט הישראלי, שמשקף את העמדה העוצמתית של ה-NBA בכל הנוגע לשכר. צעירי הליגה עובדים קשה בשביל זה, כדי שיקבלו ערימות כסף כשייצאו מהחוזה הראשוני שמגביל אותם. ואבדיה הוכיח את עצמו מספיק עבור הצעד האדיר הזה בקריירה שלו.
ה-NBA חוזרת: פרויקט מיוחד
זה היה המכשול המנטלי האחרון שאולי עמד בדרכו של דני, שבאופן מוצהר מפריע לעצמו להתקדם. אי אפשר לתת לו יותר הנחות. משהו צריך להשתנות ולהפוך לפנומנלי - או האלמנט של רכז גבוה, ולשם כך מספר האיבודים חייב לרדת (היה זינוק משמעותי כאשר התחיל לנהל יותר את המשחק בסיום העונה שעברה); או ההגנה, עם מספרים יציבים של חטיפות וחסימות ובלי נפילות בתוך משחקים; או הממוצע, שיתקרב לדאבל-דאבל ולכל הפחות לנתון דו-ספרתי באחת הקטגוריות; או שיוסיף למכלול הנשקים שלו גם קליעה, ואז אפילו אם לא ישלוט בליגה בהיבט אחד, יעשה לעצמו שם כחבילה המלאה. הוא לא צריך להילחם כעת על חוזה, והקבוצה נחלשה מאוד, מה שיאפשר לו לבוא לידי ביטוי. אבל הגיע הזמן.
אז עד כמה וושינגטון וויזארדס הוא ארגון שמתנהל גרוע, לא מסוגל להחזיק בתוכנית סדורה לאורך זמן ומהווה מופת של ניהול כושל? אבדיה בן ה-22, שמתחיל את עונתו הרביעית בלבד בקבוצה וב-NBA, הוא השחקן בעל הוותק הגדול ביותר במועדון מבין שחקני הסגל. כלומר, ישנם מבוגרים ממנו בגיל, אבל אף שחקן וושינגטון לא נשאר בקבוצה מהיום בו אבדיה נבחר בדראפט, פרט לישראלי עצמו. כל מי שקיבל אותו בחדר ההלבשה כבר עזב.
זה נהדר עבור דני, שהפך במידה רבה לפנים של קבוצת NBA - לפחות עבור האוהדים שכבר מכירים ואוהבים אותו. עבור הפרנצ'ייז זה מביך. במהלך שלוש שנים בלבד בהן הקהל הישראלי שקוע לעומק בקבוצה, היא הספיקה להיפרד מהמנהיג ג'ון וול ולתת את המפתחות, המכונית והמקום בו מייצרים את המפתחות לבראדלי ביל; אחר כך היא ניסתה להוסיף את ראסל ווסטברוק, שהפך למנטור של אבדיה אבל גם החריב את הקבוצה בהתאם למומחיותו; היא העבירה אותו תמורת קייל קוזמה שהתברר כסקורר מצוין עם בעיה בקבלת ההחלטות; המאמן התחלף בדרך, גם הג'נרל-מנג'ר; ביל קיבל חוזה שערורייתי שסינדל את הקבוצה; הניסיון האחרון להצלחה ולשכנוע השחקנים הבכירים להמשיך היה הצירוף של קריסטפס פורזינגיס ויצירת משולש כוכבים; ואז הגיע הקיץ, והוויזארדס החליטו לפרק סופית את החבילה ולהתחיל בערך לבנות מחדש. הסגל רע, המאמן ווס אנסלד - באופן אובייקטיבי, אחד החלשים בליגה, אם לא ה... - עדיין שם, ואיכשהו, ההרגשה היא שוושינגטון כל כך חסרת מושג, שהיא גם תהיה גרועה בטעות בלהיות גרועה במכוון ותיתקע במצב התחתית הזה במשך השנים הבאות.
ואיכשהו, מבין כל המהפכות האלה, אבדיה תמיד נשאר יציב במעמדו בתור דמות מוערכת על ידי הבוסים, ותמיד השינויים יצרו עבורו סיטואציה עוד יותר טובה מהקודמת, שבמקרה של הטרייד ששלח את רוי האצ'ימורה ללייקרס, הוויזארדס גם אמרו בקול רם שהמטרה היא להעצים את דני. אבל הוא לא ניצל את זה עד הסוף. אבדיה ייחודי בכך שהוא יודע לעשות טוב הרבה דברים - ניהול משחק, הגנה, ריבאונד - וזה גם בא לידי ביטוי במדדים סטטיסטיים חשובים, כאלו שנדיר ששחקן אחד יופיע בעשירייה הראשונה של יותר מאחד מהם. אבל הוא לא עושה אף אחד מהדברים האלה באופן מעולה, טופ NBA, כשבנוסף ישנה בעיית הקליעה שלא עוזבת.
מה מצפה לדני העונה
כדאי לדבר קצת על וושינגטון במראה החדש, אחרי שרשרת טריידים, בה בנקודה מסוימת כריס פול היה בידיים שלה לפני שנשלח לגולדן סטייט. קוזמה בחר להישאר כראש לשועלים, ועכשיו זו הקבוצה שלו. אם חשבתם שהוא זרק הרבה כשביל ופורזינגיס לידו, תתארו לכם מה שיקרה העונה; גולדן סטייט שלחה סקורר מדהים בדמות ג'ורדן פול. הוא היה אמור להיות היורש של סטף קרי וקליי תומפסון ושיחק תפקיד חשוב באליפות האחרונה של הווריורס, אבל לקבוצה לא הייתה בעיה לוותר עליו בגלל הבעיות החברתיות והעובדה שלא הסתדר עם הכוכבים הוותיקים שהרגישו שהוא מערער על סמכותם. דריימונד גרין גם הבהיר לו את זה באגרוף לפנים. קוזמה ופול אמורים להיות המוציאים לפועל.
טיוס ג'ונס שהגיע מממפיס אינו שחקן מסעיר, אבל הוא הרכז הכי נקי מבין אלו ששיחקו לצד אבדיה. ב-2015 הוא זכה עם דיוק באליפות המכללות, ומאז עשה קריירה שקטה ואמינה. הוא יכול לעשות סדר אם ישתלב, וככל הנראה לא ינסה לגנוב זריקות מאחרים. הקלעי לנדרי שאמט שעבר מפיניקס די בינוני, הרוקי האתלטי בילאל קוליבאלי זקוק לזמן להסתגל לפיזיות, ג'וני דייויס הוא סימן שאלה ענק בשנתו השנייה, דנילו גלינארי הוא תמונת המראה של אבדיה - מבוגר, פציע ויודע רק לקלוע מצוין, ויש גם את מייק מוסקאלה בשביל גוף בצבע, ומכרינו דלון רייט, קורי קיספרט ודניאל גאפורד. במקרה הטוב הקבוצה הזו יכולה להשתחל לפלייאין מהקצה התחתון. במקרה הטוב באמת עבורה, היא תסיים אחרונה במזרח ותשפר את הסיכויים להביא סופרסטאר בדראפט הבא.
התפקיד של אבדיה בתוך הסגל הזה נראה בכיר למדי. קשה להאמין שאנסלד ירצה לאורך זמן ללכת עם חמישייה שכוללת את קוזמה, פול וקיספרט, והגיוני יותר שירצה לאזן ולפתוח עם אבדיה וקוזמה בעמדות הפורוורד, לצד ג'ונס וגאפורד שסוגרים את ההרכב. זו חמישייה עם מספר אופציות להנעת הכדור, ויותר קשוחה מאפשרויות אחרות. החיסרון היחיד של דני הוא שבדומה לעונות הקודמות, במשחקים בהם וושינגטון תנסה לסגור פער ברבע האחרון (כלומר, כנראה שרובם), הוא עלול לשבת בצד בזמן שצלפים ייכנסו לשחק.
היכולת של אבדיה לשמש כאולר שווייצרי, ולשחק במידת הצורך בכל חמש העמדות, תפעל לטובתו בכל סיטואציה שבה וושינגטון תמצא את עצמה העונה. השחקנים מסביבו פחות איכותיים, והאיום על הדקות קטן יותר. אבל יש משהו, משפט שנכתב כבר שלוש שנים, ועוד לא מתממש: הכל פועל לטובתו של אבדיה, והוא חייב לנצל את זה. עכשיו יש לו גם את השקט של החוזה.
זה קרה כבר כל כך הרבה פעמים, איכשהו ערבוב הקלפים מחדש נתן לו זוג אסים, והוא לא פרץ בטירוף. ההתקדמות קלה, איטית, קשה להבחין בה בליגה שאתה מוכרח שיבחינו בך. וכן, למרות הניסיון העצום שצבר הוא רק בן 22 ויש לו הרבה ללמוד. אבל זו ליגה מרושעת. הזיכרון קצר ותמיד יהיה צעיר חדש שיאיים עליך. זו העונה בה ייגמרו התירוצים וההסברים. אם יצליח להישאר בריא, אין סיבה שאבדיה לא יעשה את קפיצת המדרגה. הוא היחיד שמונע מעצמו את זה.
