1. ניקולה יוקיץ'
דנבר נאגטס
25.1 נקודות, 11 ריבאונדים, 9.9 אסיסטים. יותר טריפל דאבלים (14) מהטבעות (12). שיא עונתי: 43. רואה חשבון שנקלע למשחק כדורסל
בשבוע שעבר פורסמה רשימת 15 גופיות ה-NBA הנמכרות ביותר. סטף קרי מוביל, לאמלו בול במקום ה-12, ניקולה יוקיץ' לא ברשימה. זה נתון מעט מדכדך, אבל גם די בלתי נמנע. הגופייה של יוקיץ' לא נמכרת בעיקר כי אין לו ממש עניין בזה. הוא מביט על מה שמכונה highlights culture – ההתלהבות ממהלכי ענק – בזלזול עמוק. למרות שבכל משחק יש ליוקיץ' לפחות שתי מסירות שאמורות לפאר את רשימת "עשרת המהלכים הגדולים של היום", זה פשוט לא מזיז לו. הוא לא עושה פרסומות ולא מספק כותרות, אחרי סל ניצחון הוא נראה כאילו בישרו לו שאחת החיות בחווה שלו בסרביה חולה. הוא מגיע למשחק בחליפה מכאיבה לעיניים, משחק כדורסל שלא דומה לשום דבר שראינו משחקן בממדים שלו, מציב את דנבר בראש המערב – והולך הביתה עד המשחק הבא. האמריקאים מאוד לא רוצים לתת לשחקן אירופי שלא מוכר גופיות שלושה תארי MVP רצופים, אבל אם זה יימשך ככה, לא תהיה להם ברירה.
2. לוקה דונצ'יץ'
דאלאס מאבריקס
33.7 נקודות, 8.9 ריבאונדים, 8.8 אסיסטים. מוביל את הקלעים בליגה. קלע לפחות 40 נקודות תשע פעמים העונה. שיא עונתי: 60. עדיין יכול להשתפר, ירחם השם
הגופייה של לוקה, לעומת זאת, נמצאת במקום הרביעי של טבלת המכירות. זה גם כי לוקה כמובן מלהיב מאוד, וגם כי בניגוד ליוקיץ' הוא אוהב את זה. דונצ'יץ' הוא שחקן NBA במובן הכי תרבותי, שבמקרה נולד בסלובניה ולא ממש בדאלאס, וכבר אין סופרלטיבים מקוריים שאפשר להעתיר עליו. השנה הוא נראה אפילו מתגרה יותר ביריבים במבט של "תסתכלו עליי, סבתא שלכם אתלטית יותר טובה ממני, איך אתם לא עוצרים אותי", אבל בסופו של דבר דונצ'יץ' רוצה להיות בגבהים של מייקל ג'ורדן ולברון ג'יימס ובשביל זה הוא צריך לזכות באליפויות. ספק אם אפילו לוקה חושב שהוא יכול לעשות את זה עם המאבריקס הנוכחיים. בעצם, תמחקו את זה, הוא בטוח חושב שכן.
3. ג'ייסון טייטום
בוסטון סלטיקס
31.2 נקודות, 8.5 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים. קלע לפחות 40 נקודות שבע פעמים העונה. שיא עונתי: 51. קובי בראיינט מחייך בשמיים
ההייפ סביב טייטום תמיד הקדים קצת את זמנו. לפעמים היה קל לשכוח כמה הוא צעיר. כשגמר הפלייאוף התרסק על ראשו בשנה שעברה, היה טייטום רק בן 23. אבל העונה כל הפוטנציאל הזה סוף-סוף מתפוצץ/מתחבר/מתגשם. בקיץ הייתה תחושה שהסלטיקס פיספסו את חלון ההזדמנויות הקטן לזכייה באליפות NBA, אבל אף אחד כבר לא חושב ככה. מובילת המזרח היא הקבוצה הכי טובה בליגה נכון לעכשיו, וטייטום, שפתאום גם יכול לקחת 19 ריבאונדים במשחק, נמצא בעונת נקמה.
4. יאניס אנדטוקומבו
מילווקי באקס
31 נקודות, 11.9 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים. קלע לפחות 40 נקודות שבע פעמים. שיא עונתי: 55. עדיין הסופרסטאר הכי נחמד בליגה
זו לא עונה קלה לבאקס, והעובדה שהם במקום השני במזרח רק מציבה זרקור עצום עוד יותר על הגדולה של יאניס. דבר אחד כן השתנה אצל היווני השנה: הוא רואה ששחקנים הרבה פחות טובים ממנו מרשים לעצמם לנוח במהלך עונה ארוכה מדי (זה בלתי נסבל ואדם סילבר צריך לקצר את העונה מחר בבוקר) – וגם הוא מוריד הילוך. יאניס החמיץ כבר עשרה משחקים ויחמיץ עוד בהמשך. הוא בן 28, משחק באינטנסיביות של רפאל נדאל, וחייב לנהל עכשיו את הקריירה קצת אחרת. זה לא מפריע לו להמשיך להציב מספרים מטורפים ולסחוב על הגב קבוצה שבלעדיו לא נכנסת לפלייאוף.
5. לברון ג'יימס
לוס-אנג'לס לייקרס
29.6 נקודות, 8.4 ריבאונדים, 7.0 אסיסטים. שיא עונתי: 48. בן 38, שיחק נגד האבות של היריבים שלו
בין כישוריו הרבים של לברון נמצאת הפוליטיקה. מדובר בפוליטיקאי מוכשר, אולי מוכשר מדי, שמבין היטב את חשיבות המותג ואת האובססיה הלפעמים מגוחכת של ה-NBA למספרים וסטטיסטיקות. לכן צריך לקחת קצת בעירבון מוגבל את הטרוניות של לברון על כך שהוא משחק בקבוצת תחתית, כי בקבוצה הזו הוא יוכל ממש תכף להיות האיש שקלע הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של הכדורסל. אולי לא יהיו עוד טבעות אליפות, אבל בעונתה ה-20 בליגה, יצירת המופת הפיזית והמנטלית שהיא לברון ג'יימס נראית בערך כמו בעונתה הראשונה. לא נראה עוד דבר כזה אולי אף פעם. לנצור היטב.
6. סטף קרי
גולדן סטייט ווריורס
29.3 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים. שיא עונתי: 50. הכדורסלן הפופולרי בעולם. דאג שבריטני גריינר תחזור הביתה
קצת לפני אמצע העונה, הווריורס נמצאים על הגבול שבין הפלייאוף לפלייאין, נראים פגיעים, לא תמיד מרוכזים, עסוקים מדי בעתיד ופחות מדי בהווה. רק סטף קרי נשאר סטף קרי. כבר בעונה שעברה היה ברור כי הווריורס תלויים בו לגמרי, וכי בניגוד לשטויות שנאמרו עליו לאורך השנים, הוא יכול לסחוב אותם לאליפות על הגב החזק-הרבה-יותר-ממה-שנראה שלו. השנה התלות הזו הפכה קיצונית. מצד אחד הוא נפצע פה ושם וסטיב קר נותן לו משחקי מנוחה, מצד שני הוא משחק יותר מ-34 דקות, כי כשהוא לא על המגרש כמעט תמיד יש צרות. בסופו של דבר, אם הווריורס יישארו בריאים בפלייאוף, הם יהיו שוב הקבוצה שצריך לנצח בדרך לאליפות. יש להם את סטף קרי.
7. ג'ואל אמביד
פילדלפיה 76
33.6 נקודות, 9.8 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים. קלע לפחות 40 נקודות שמונה פעמים. שיא עונתי: 59. רק ג'ואל אמביד יכול לעצור אותו
כל כך מוכשר, כל כך טוב, סופרסטאר בכל קנה מידה, ואיכשהו יש תחושת חמיצות קלה סביב אמביד. אמנם בכל עונה הסנטר מצמצם את מספר המשחקים שבהם נראה כי הוא רוצה להיות בכל מקום אחר, העיקר לא על המגרש - אבל הוא בגיל של יאניס, משחק בקבוצה מוכשרת הרבה יותר, ועדיין אי-אפשר לשים אותם על אותה מדרגה. אולי בפלייאוף השנה. לא כדאי להמר על זה. כן כדאי להמר על כך שלאמביד עוד יהיו כמה משחקי 50 נקודות העונה. הוא כזה טוב.
8. קווין דוראנט
ברוקלין נטס
29.7 נקודות, 6.7 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים. שיא עונתי: 45. עדיין קולע כשבא לו. עדיין מתבכיין בטוויטר
מכונת סלים היא מכונת סלים היא מכונת סלים. הנטס התייצבו קצת אחרי שקיירי ארווינג סיים עם בינג' הסרטים האנטישמיים, וכשיגיע הפלייאוף הם יהיו הכי מסוכנים במזרח. או יעופו בסיבוב הראשון. מי יודע. דבר אחד בטוח, קווין דוראנט יקלע בין 30 ל-40 נקודות כשהוא בקושי מזיע. באמת אחד החייזרים המלהיבים והמתוסבכים בהיסטוריה של המשחק.
9. ג'ה מוראנט
ממפיס גריזליס
27.2 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 7.9 אסיסטים. שיא עונתי: 49. הוא בן 23. הוא לא נורמלי
דעה לא פופולרית: ג'ה מוראנט היה צריך להיבחר ראשון בדראפט, לפני זאיון וויליאמסון, גם אם אפשר להבין למה זה לא קרה. מוראנט עומד – או מרחף – על הכתפיים של אלן אייברסון ודרק רוז, אבל שניהם גם מציבים מולו שדים אמיתיים: אחד לא זכה אף פעם באליפות, השני גמר את הקריירה בערך בגיל של מוראנט עכשיו כי הוא שיחק בדיוק כמוהו. גם זה וגם זה לא מפחידים את ג'ה. אולי כי כל הסקאוטים הגדולים באמריקה פיספסו אותו בתיכון, הוא בכלל לא אמור היה להיות כאן, ועכשיו הוא סוגר חשבונות עם כולם, פוסטר אחרי פוסטר.
10. דונובן מיצ'ל
קליבלנד קבאלירס
28.4 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים. שיא עונתי: 71. כמה שיותר רחוק מסולט לייק סיטי, ככה יותר טוב
להגיד שדונובן מיצ'ל נולד מחדש זה אנדרסטייטמנט עטוף בקלישאה, אבל זה מה שזה. אפשר לראות את זה לאו דווקא במספרים ההתקפיים שלו – זה באמת לא חדש – אלא בעובדה שהוא חזר לשמור בפעם הראשונה מאז יצא ממכללת לואיוויל עם מוניטין של שחקן הגנה מצוין. קליבלנד חמישית במזרח ודונובן מיצ'ל מאושר. הוא רצה בקיץ לעבור לניקס, זה לא הסתדר, ובסופו של דבר הוא נחת במקום מושלם עבורו, מוקף בכישרון וגם באהבה שלא קיבל ביוטה.