מייקל ג'ורדן, שחקן שעבר ועשה איזה דבר או שניים בכדורסל, אמר פעם שהמשחק הזה, המשחק שבו אתה אמור לנצח ולסגור סדרה ב-NBA, הוא הכי קשה שיש. כל הלחץ עלייך. הידיים והרגליים שוקלים טון. ניו יורק ודנבר לא הצליחו לסגור ענין במשחק האחרון ונגררו למשחק שביעי ומכריע בסדרה, משחק שבו הכל יכול לקרות.
דאלאס הצליחה הלילה (בין שבת לראשון) לעשות מהפך ולנצח בנקודה (117:118) בבית את אוקלהומה סיטי כדי להעפיל לגמר המערב. זה קרה בגלל עוד מספרים עצומים ממפלצת האנרגיה הדו-ראשית שלה בעמדת הסנטר, קליעות מכריעות של קיירי ארווינג, התעוררות מאוחרת של פי.ג'יי וושינגטון ושלשות של דרק ג'ונס בחצי השני שעזרו לדאלאס לקצץ בפיגור 16 הנקודות שאיתו ירדה למחצית. אבל זה קרה בעיקר בזכות לוקה דונצ'יץ'.
4 צפייה בגלריה
חזר לגמר המערב לאחר שנתיים, אבל עם הרכב שחקנים שונה לחלוטין. דונצ'יץ'
(צילום: Kevin Jairaj-USA TODAY Sports)
הסלובני שיחק הלילה 45 דקות, קלע 29 נקודות והשלים טריפל-דאבל עם 10 אסיסטים ו-10 ריבאונדים. הוא אפילו הצליח להגביל את עצמו ל-4,771 ויכוחים בלבד עם השופטים. והכל עם תיק רפואי ברוחב של שישה מסלולים. הוא חזר לגמר המערב לאחר שנתיים, אבל עם הרכב שחקנים שונה לחלוטין. אלו היו מראות נפלאים: דירק נוביצקי חוגג על הקווים, לוקה חוזר לגמר האזורי, קיירי שוב במעמד הזה, ג׳ייסון קיד מוביל לגמר המערב את הקבוצה שאיתה לקח אליפות כשחקן.
מה ההבדל בין הקבוצה הזו לבין הקבוצה שפספסה את הפלייאוף לחלוטין בשנה שעברה? דאלאס עשתה כמה העברות מכריעות באמצע העונה, הייתה הרבה יותר מחויבת להגנה, ולוקח זמן לקלוט כשרון עצום ואישיות מסובכת כמו ארווינג. אבל הכל חוזר לדונצ'יץ'.
4 צפייה בגלריה
לאדם תחרותי כמוהו, שעמום זו קטגוריה קטלנית. דונצ'יץ'
(צילום: Kevin Jairaj-USA TODAY Sports)
דונצ'יץ' הסביר את זה מעט אחרי הניצחון במשחק החמישי באוקלהומה. הוא אמר לשדרנית הקווים שהוא נזכר כמה ולמה הוא אוהב כדורסל. אבל אני חושב שיש פה עוד אלמנט: בעונות האחרונות הכוכב הסלובני נראה משועמם. זו הייתה הבעת הפרצוף של מה כבר יש לו להשיג באופן אישי? לפעמים היה נדמה שהוא בונה לעצמו אתגרים בתוך המשחק, רק לא להירדם. אולי נעשה הלילה טריפל-דאבל כבר בחצי? נקלע שלשה רגע אחרי שנעבור את החצי? אולי בכלל לפני? לאדם תחרותי כמו דונצ'יץ' שעמום זו קטגוריה קטלנית.
דאלאס נראית כמו קבוצה מאוחדת, מלוכדת. המטרה הקבוצתית החזירה לכוכב הראשי שלה את הכיף מהכדורסל. לדעתי, היא תעלה כאנדרדוג מול דנבר או מינסוטה, אבל אתה לא יכול לפסול שום קבוצה ממוקדת כזו, עם שני כוכבי על שהסירו מעליהם את האגו וחזרו ליהנות, למקום שבו הם התחילו לשחק את המשחק הנפלא הזה לראשונה.
4 צפייה בגלריה
זכה איתה באליפות כשחקן, יעשה זאת כעת גם כמאמן? קיד
(צילום: Kevin Jairaj-USA TODAY Sports)
גם הזמן שלה יגיע
למרות שהודחה בחצי גמר המערב לאחר שסיימה את העונה הרגילה עם המאזן הכי טוב במערב, אוקלהומה לא צריכה לראות את עצמה מאוכזבת. ככה מגיעים לגמרים ולאליפויות, משתפשפים. זו הריצה הראשונה בפלייאוף של הקבוצה הזו.
אוקלהומה קלעה הלילה 116 נקודות, 114 מהן הגיעו משחקנים מתחת לגיל 25, היא מפוצצת בבחירות דראפט עתידיות, ויש לה ים של מקום מתחת לתקרת השכר. אוקלהומה הולכת הביתה, אבל היא תהיה פה גם בשנה הבאה מחושלת יותר, עם ניסיון, עם צלקת ההפסד ועם שיי גילג'ס-אלכסנדר. גילג'ס-אלכסנדר מזכיר לי קצת את קוואי לנארד. יש לו יכולת להכריח את עצמו ואת הכדור לעמדות שבהן נוח לו לשלוט על המשחק ולייצר מצבי קליעה לעצמו ולחברים, ואז להאט את המשחק להילוך איטי, ואז לקבל החלטה נכונה אחת אחרי השנייה.
גילג'ס-אלכסנדר ראה את השמחה על הפנים של דונצ'יץ' אתמול. אתם יכולים להיות בטוחים שהוא יעבוד קשה כל הקיץ, יזרוק עוד אלפי זריקות, ירים עוד טונות של משקולות, רק כדי להיות שם גם בשנה הבאה, למרוח את הפנים של דונצ'יץ' באכזבה. גילג'ס-אלכסנדר יחזור בשנה הבאה בדרייב עצום. הליגה צריכה להיזהר.
