אבא. הלייקרס עזרו כאשר בחרו את בנו ברוני בדראפט (קבוצות אחרות לא קפצו על המציאה) והעניקו לו חוזה מובטח (מה שלא קורה בדרך כלל לשחקנים שנבחרו נמוך). וכך קיבלנו לראשונה בליגה אב ובן יחד על המגרש.
אלגנטי. תמיד מוקפד, תמיד מתוקתק. היה אחד הגברים היחידים אי פעם שהופיעו על שער מגזין "ווג", אם כי התמונה שלו שם עם הדוגמנית ג'יזל ספגה ביקורות בגלל שנראתה מעט גזענית (חצי רפרנס לקינג קונג והבלונדה).
אלוף. זה לא קל לזכות בארבע אליפויות עם שלוש קבוצות שונות בתור שחקן מוביל. גם אם הסגל חזק, תמיד דרושה הסתגלות, יש שלבים של למידה. הוא יודע מה צריך.
אריה. הידעתם? מדובר בחיה האהובה על לברון: "תמיד הסתכלתי על האות L בכיתה, כי היא גם השם שלי וגם ייצגה אותה תמונה של אריה (Lion). כשאני נכנס לזון, יש לי מבט של אריה שמשחר לטרף".
בוגד. עוד נגיע לתיקון שהוא עשה, אבל בעיקרון, הנטישה של קליבלנד תמורת סיכוי טוב יותר לאליפות במיאמי הייתה רגע טראומתי בתולדות האוהדים בעיר, ששרפו את החולצות שלו ולא סלחו. עד שחזר.
בוס. לברון כבר מחזיק באחוזים מליברפול ומילאן, אבל החלום האמיתי שלו הוא להיות הבעלים של קבוצת NBA, במועדון החדש שעשוי לקום בלאס־וגאס.
בעל. כחלק מהתדמית הנקייה שלו, הוא מתחזק נישואים מושלמים (לפחות על הנייר) עם סוואנה, בת זוגו מאז התיכון. זה לא מובן מאליו בתוך תרבות הסקס והילדים מחוץ לנישואים ב־NBA.
בריא. למרות שעל פי הטענות הוא מוציא 1.5 מיליון דולר בכל שנה לטיפול מקיף בגוף שלו, ולא אוכל בשר אדום או חזיר, לברון גם מקפיד לשתות כוס יין בכל ערב כי זה טוב ללב.
גאוותן. אתם מכירים את האנשים האלה שאף פעם לא טועים? טיפוסים בלתי נסבלים. גם זה חלק ממנו: הוא כל כך טוב, וכל כך בטוח בעצמו, שתמיד מישהו אחר יהיה אשם בטעות.
גאון. לפי שיין באטייה, אחד מהשחקנים ששיתפו פעולה עם לברון, מדובר במוח חריג: "זה כמו ב'נפלאות התבונה', הוא מעבד מידע במהירות. בדרך כלל, אתלטים כמוהו לא מייחסים חשיבות לצד המנטלי של הספורט".
גדול. זה מה שילווה אותו לנצח. אין כבר משהו שלברון יכול לעשות כעת כדי לשפר את מעמדו בדיון על "מי טוב יותר", הוא או ג'ורדן. אפילו לא אליפות נוספת. מכאן ואילך, זה רק עניין של טעם.
דרמטי. אין סיבה מיוחדת לכך, הוא פשוט התחיל בזה מתישהו, גם הוא לא זוכר, אבל עכשיו זה מאסט והאוהדים מחכים לזה כמעט יותר מהנקודות: טקס השלכת אבקת הגיר באוויר לפני הפתיחה.
ווינר. ללברון יש ברשימה שבעה סלי ניצחון על הבאזר לאורך הקריירה. רק ג'ורדן, קובי והקלעי הנהדר ג'ו ג'ונסון השיגו יותר ממנו בקטגוריה הזו.
חבילה שלמה. או במילים אחרות, אול אראונד פלייר. זו הנקודה של מי שטוען שמדובר בשחקן הגדול בכל הזמנים, יותר מאתם יודעים מי: גודל, אתלטיות, אינטליגנציית משחק ועוד אלף דברים.
חסר רחמים. לא מגיעים כל כך רחוק בענף ספורט בלי קילר אינסטינקט, בלי לראות את המשחק כמלחמה. בסדרת פלייאוף מול בוסטון הוא אמר: "אם אמא שלי הייתה על המגרש במדי הסלטיקס, הייתי שובר לה את הפרצוף".
חשוב. הפרופיל הציבורי שלו, מידת ההשפעה, יצרו אדם שמוכר מעבר לעולם הספורט. הוא נבחר ארבע פעמים לרשימת 100 האנשים המשפיעים של "טיים", יותר מכל ספורטאי בהיסטוריה.
יזם. הוא מסוקרן מכל הצעה טובה שמגיעה אליו, מעורב בפיתוח מוצרים שונים, מקדם פרויקטים, ובעיקרון בעל חושים חדים מאוד למה יצליח ומה לא.
כוכב קולנוע. עזבו את "ספייס ג'אם". מי שצפה בסרט המאכזב "אסון מהלך" מ־2015, שם לברון היה באופן מפתיע הדבר הכי טוב בתור שחקן משנה, הבין שיש לו כישרון גם בלי כדור ביד.
לוזר. הצד השני של מטבע ה"ווינר". ארבע האליפויות הגיעו בעשרה ניסיונות בגמר הפלייאוף, כולל שמונה שנים רצופות שבהן הגיע למעמד. ב־2011, עם מיאמי, יתרון ביתיות ואיכות על דאלאס, 1:2 הפך להפסד 4:2.
מיליארדר. הכדורסלן הפעיל הראשון בהיסטוריה שהגיע לשווי כזה (מייקל ג'ורדן עשה את זה אחרי פרישתו), וליתר דיוק, 1.2 מיליארד דולר. הסוד: שכר גבוה, חסויות בלתי נגמרות והשקעות חכמות.
מגנט. לברון לא המציא את זה, אבל הוא האיש שהפך את יצירת "קבוצות הכוכבים" לנוהג מקובל, איחוד של שמות גדולים שהם גם חברים והחליטו ליצור סגל־על. גם משך ותיקים לפני פרישה שרצו תואר.
מחנך. אחד הדגשים המרכזיים בחייו של הכוכב שעבר ילדות קשה וקפץ לליגה בלי לעבור בקולג'. הקרן המשפחתית שהקים העניקה מלגות בסך 41 מיליון דולר לסטודנטים, והוא גם פתח בית ספר בעיר הולדתו, אקרון.
מלך. הכינוי שנדבק אליו בשלב מוקדם מאוד בקריירה. אולי אין לו כתר וכס מלכות, אבל בהחלט יש לו ממלכה, נתינים ופמליה מכובדת. הכי מוצדק מבין כל מי שזכה לשם הזה.
מנהל משחק. לברון הוא גם מוסר מבריק שהופך את מי שסביבו לטוב יותר. תעיד על כך עונת 2020, שבה הוכתר כמלך האסיסטים של הליגה, עם 10.2 למשחק.
מעריץ. כמובן שהוא אהב את ג'ורדן, אבל מי שבאמת היה האליל של לברון הוא קובי בראיינט. הקיר שלו היה מכוסה בפוסטרים של כוכב הלייקרס המנוח, לפני שהפכו ליריבים וחברים.
מציל. בשייט משותף לאיי הבהאמה, בסירה עטורת כוכבים שכללה גם את כריס פול ודוויין ווייד, כרמלו אנתוני נפל למים וכמעט טבע. עד היום הוא טוען שלברון הציל את חייו באותו היום.
מתחזה. הנפילות התיאטרליות מלוות אותו בקריירה. בנקודה מסוימת, אתר סטטיסטי חשף שהוא מאחר לחזור להגנה ב־20 אחוז מהמקרים בגלל התבכיינות לשופטים.
מתנשא. אדם צריך לעוף על עצמו ברמה של F16 כדי לתכנן שידור מיוחד שבו יכריז שהוא עובר קבוצה, ויאמר במהלכו את המשפט האלמותי: "אני לוקח את הכישרון שלי לסאות' ביץ'".
נבחר. רק אישיות חריגה בעוצמתה יכולה להתמודד עם רגע בחיים שבו אתה מופיע על שער "ספורטס אילוסטרייטד" בגיל 17 עם הכותרת "הנבחר". מכאן, אתה חייב להיות רק אגדה, כי אם תסתפק בלהיות "סתם" טוב, תיחשב ככישלון.
סמל. לא סתם לברון נשא את דגל ארה"ב יחד עם הטניסאית קוקו גוף בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז. הוא דוגמה לאתלט של פעם בחיים.
ספורטאי. לברון הוא מכונת ספורט מושלמת, לא רק כדורסל, ובתור כוכב פוטבול בתיכונים, לא היה רחוק מלפנות למסלול הזה. הוא אפילו החל באימונים מיוחדים כאשר קיבל הצעה מה־NFL כשכבר שיחק ב־NBA.
סקורר. לא לזלזל בעובדה שלברון הוא הקלע המוביל בכל הזמנים. גם ב־21 עונות וחצי, דרוש ממוצע גבוה בכל שנה כדי להגיע לשם. 41 אלף נקודות פלוס מחייבות רמת עקביות מדהימה.
עמיד. לפני שבוע וחצי הוא הוסיף עוד שיא לרשימה הארוכה שלו, כאשר הפך לשחקן ששיחק הכי הרבה דקות בתולדות ה־NBA, כשהגיע ל־57,447, בערך 957 שעות של כדורסל.
פטריוט. למרות הגיל והעומס, חזר הקיץ לנבחרת ארה"ב כדי לקחת זהב אולימפי שלישי; ועם הלב בקליבלנד, בתור יליד האזור, האליפות היחידה שהביא לקאבס ב־2016 היא כנראה החשובה ביותר.
פנים. ב־NBA שמחים על כל רגע שבו הוא עדיין איתם. בליגה יהיו עדיין סופרסטארים אחרי שיפרוש, אבל אף אחד לא ייצג אותה כפי שעשה לברון. הוא מזוהה איתה. הוא ה־NBA.
פעיל חברתי. לברון למד הרבה מכוכבי עבר כמו קארים עבדול ג'באר וביל ראסל, ולא מוכן לשתוק בנושאים פוליטיים, בעיקר זכויות שחורים. למרות שבעבר שיתף שיר אנטישמי, הוא גם עמד לצד ישראל אחרי 7 באוקטובר.
שומר. כשהיו לו יותר אנרגיות, לברון הראה את הגיוון גם בצד השני של הפרקט. הוא חוסם וחוטף מעולה שהתברג חמש פעמים בחמישיית ההגנה של העונה. אבל הפעם האחרונה הייתה ב־2013...
שיאן. זה בכל מקום, בכל קטגוריה, כמו חיבור מטורף של רונאלדו ומסי, רק בכדורסל. הנה שיא שכנראה לא ידעתם עליו: העונה הוא הגיע ל־14,476 החטאות, יותר מכל אחד אחר.
שמוק. דייויד בלאט יעיד על כך, אחרי אותה תקרית שבה לברון ביטל את התרגיל שתיכנן המאמן ואמר בעצמו לשחקנים מה לעשות. היה מעורב ביותר מדי מהלכים מקצועיים מאחורי הקלעים.
תופעה. לברון בן 40, והוא לא חלק ניכר מתרבות הספורט, כפי שחזו לו כאשר נכנס לליגה. הוא התרבות. בגלל כל 39 הדברים הקודמים שכתבנו, לטוב ולרע, לא היה ולא יהיה עוד לברון ג'יימס. מזל טוב.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.12.24
