1. סימבול כואב. באופן אירוני, קונור מגרגור הגיע לבקר במשחק מספר 4 בין מיאמי לדנבר בגמר ה־NBA כדי לפרסם מוצר חדש שהוא מקדם, ספריי לשיכוך כאבים (סביר להניח שבליגת העל הישראלית בכדורגל ישמחו בעצמם לביקור של אגדת ה־MMA מאירלנד). מדוע זה אירוני? כי מגרגור השתתף במערכון עם ברני, הקמע של מיאמי שהגיע חמוש בכפפות איגרוף בשביל הצחוקים, ואז הוריד לו שני אגרופים פסיכיים – אחד כשהיצור הענק כבר שוכב חסר אונים על הפרקט – ושלח את האיש שמאחורי התחפושת לבית החולים שם קיבל, כמובן, תרופות לשיכוך כאבים.
יכול להיות שכמו לני ב"על עכברים ואנשים", מגרגור לא מודע לכוח שלו; אולי הוא פשוט חשב שהריפוד שיש לברני יסוכך עליו מפני עוצמת המכה; וייתכן שפשוט היה צורך ברגע מייצג לסדרה הזו – אולי מיאמי נמנעה מסוויפ וניצחה במשחק אחד, ואולי זה לא ייגמר הלילה (03.30) בדנבר עם אליפות של הנאגטס שמובילים 1:3 בסדרה, אבל זה היה סוג של נוקאאוט שחטפו ההיט. הם נלחמו כל הדרך מהפלייאין, בתור המדורגים 8 במזרח, אפילו ניצחו את מילווקי ובוסטון בלי יתרון הביתיות, אבל בסוף מישהו הרבה יותר חזק שיגר אותם לחדר המיון הספורטיבי. אבל מגרגור וברני הם לא הגיבורים הבלתי צפויים היחידים של הסדרה הזו.
2. האיש על הקווים. אנחנו נמצאים בעיצומה של התקופה הגרועה ביותר עבור מעמד המאמן בתולדות הליגה, כאשר בזה אחר זה מאמנים מעולים שנכשלו בפלייאוף הנוכחי נבעטו החוצה מיד לאחר מכן, בראשם מייק בודנהולזר שהוביל את מילווקי לאליפות לפני שנתיים. התיאבון המטורף לתארים מידיים במועדונים שבנו קבוצה לטווח קצר, כמו פיניקס למשל, הוביל לצעדים חסרי היגיון.
לפי קו החשיבה הזה, מייקל מלון היה אמור לטוס מדנבר כבר מזמן. שמונה שנים במועדון, שרשרת מרשימה של עונות סדירות נהדרות שהסתיימו, בחלקן, במקום הראשון במערב, ואז בעיות לסיים בפלייאוף. אבל כמו שדנבר, וגם מיאמי, הוכיחו את היתרון של תהליך מסודר לעומת הקמת סגלי כוכבים, הן גם הראו עד כמה מאמן שנמצא שנים עם השחקנים עושה הבדל. ניקולה יוקיץ' גאון, אבל צריך גם מאמן גאון שיהגה את השיטה שתוציא ממנו את המקסימום, תשנה את חוקי המשחק ותהפוך את הסרבי לכדורסלן הטוב בעולם. הצעד הטרי היה הגנה בגופו על מייקל פורטר שלא מתפקד בפלייאוף ונשמעות קריאות להוציאו מהחמישייה. מלון הוריד את זה בחדות מהפרק. הוא איש מקצוע אדיר, וגם איש.
3. האיש שהיה שם. עונת 2005/06. מיאמי זוכה באליפות היסטורית, עם תצוגת תכלית עוצרת נשימה של דוויין ווייד ודומיננטיות בצבע של שאקיל אוניל. על המלחמה הופקד יודוניס האסלם, כמעט 30 דקות למשחק עם המון הגנה ועבודה מלוכלכת. והוא היה שם גם בשתי האליפויות הנוספות עם לברון ג'יימס בעשור שאחרי, ובגמרים שמיאמי העפילה אליהם בשנים האחרונות. במשחק השלישי אריק ספולסטרה העלה אותו לדקה האחרונה כדי לתת לו כבוד. זה היה רגע שלקח את הפוקוס מהניצחון של דנבר.
האסלם, בן 43 לפני שלושה ימים, הפך בכך לשחקן המבוגר בתולדות גמר הפלייאוף. הוא הסמל להצלחה של ההיט עם שחקנים שלא נבחרו בדראפט (אחרי שיצא מאוניברסיטת פלורידה, בכלל שיחק בשאלון הצרפתית). הוא מודל לחיקוי, מושא הערצה בחדר ההלבשה ובליגה, לב ענק. בסיום הסדרה הוא יפרוש מכדורסל וישאיר אחריו מורשת שלא תיאמן.
4. מס ערך מוסף. העונות החולפות של ברוקלין נטס לא התאפיינו רק בכישלון מקצועי צורב של הסופרסטארים שניסו לשחק יחד, אלא גם בפספוסים משמעותיים. הקבוצה ויתרה על לא מעט שחקנים צעירים ואיכותיים שעברו אצלה כדי לפנות תקציב לדיוות. ההופעה של ברוס בראון בפלייאוף הקודם לא שיכנעה את הנטס לתת לו חוזה חדש, אז בקיץ הוא חתם בדנבר וכעת הוא השחקן השישי, הערך המוסף, הבעיטה בבטן של מיאמי. במשחק הרביעי ההיט נתנו מאמץ אחד אחרון ברבע הרביעי, כשיוקיץ' היה על הספסל עם בעיית עבירות והנאגטס התקשו בהתקפה, ואז בראון התפוצץ עליהם עם שרשרת מהלכים יפהפיים. למלון ולשחקנים בכירים בקבוצה בכלל לא הייתה בעיה לתת לבראון את הכדור בדקות הסיום של משחק כל כך חשוב. אלו שחקנים שמביאים אליפויות.
5. מחפשים מושיע. ובצד, על בגדים אזרחיים, יושב טיילר הירו. במשחק הראשון בסיבוב הראשון מול מילווקי הוא שבר את היד. נטל השלשות במיאמי התחלק היטב בהמשך הדרך, אבל מול דנבר הקלעים לא עומדים בלחץ, במיוחד מקס סטרוס בסדרה מחרידה. שחקני סינדרלה שחוזרים במידה רבה לגודל טבעי, ומבליטים את התלות המוגזמת שיש להיט בקליעה מבחוץ. הירו הוא סקורר מושלם, וגם שחקן חסר פחד שלא נותן לכמה זריקות מוחמצות לעצור אותו. ישנו סיכוי קל שהוא ייכלל בסגל למשחק החמישי בניסיון אחד אחרון להציל את המצב. אבל למען האמת, הוא אולי שווה עוד ניצחון בסדרה, לא ארבעה בטוטאל. דנבר היא קבוצה הרבה־הרבה יותר טובה.
