מה שמניע את היורוליג מהרגע הראשון זה כסף. ברגע שהמועדונים הגדולים קלטו שפיב"א אירופה תוקעת אותם, ושהם יכולים להביא הכנסות הרבה יותר גדולות אם יפעלו בכוחות עצמם – בזכות הקהל החם, השם שעשו לעצמם והעניין הרב ברחבי היבשת – הם חתכו לליגה משלהם. העניין הוא שכסף מעוור ומביא לעתים להחלטות גרועות מאוד, כפי שארחיב בהמשך.
הפרידה התרחשה בשנת 2000, והצדדים מעולם לא חזרו ליחסים תקינים מאז. אנשי פיב"א נפגעו מאוד רגשית מהמהלך, מאחר שהרגישו כי הם הבוסים האמיתיים של הענף ולא האמינו שהקבוצות הגדולות ביותר יבגדו בהם. המרירות שנוצרה לא עוברת. בתחילה היה הפיצול לשני "גביעי אירופה לאלופות". זוכרים את הסופרוליג? פיב"א עשתה ניסיון לשמר את היוקרה, ושיכנעה קבוצות בכירות כמו מכבי ת"א, צסק"א מוסקבה ופנאתינייקוס להישאר לצדה. מכבי ת"א ניצלה זאת כדי לזכות באליפות אירופה – בזמן שקינדר בולוניה עשתה זאת במפעל החדש והמקביל. באופן מפתיע, זו לא הייתה יריבות ארוכת שנים – עונה אחת בלבד הספיקה כדי להבין שפיב"א הפסידה בגדול. המועדונים בהם החזיקה לא הספיקו כדי לעורר עניין מול היורוליג הנוצצת, והארגון הגדול נאלץ להרים ידיים.
אבל זה לא הסתיים שם. בפיב"א קנאים לענף ורוצים להראות שהם שולטים באמת. זו הסיבה שעונה אחרי עונה, אנחנו רואים את האבסורד המוחלט שבקיום משחקי נבחרות בטורנירי המוקדמות השונים במקביל למשחקי היורוליג, עקשנות של פיב"א שלמעשה פוגעת בה – בסופו של דבר השחקנים הטובים ביותר לא משוחררים מקבוצות היורוליג לסגלים הלאומיים, והנבחרות מציגות הרכבים אלמוניים ומוחלשים, שרק יוקרת המפגש הבינלאומי עוד עוזרת להם לקבל כמה כותרות. על שחקני NBA אין מה לדבר בכלל. כל הניסיונות להגיע לפשרה לאורך השנים נכשלו.
והמצב עוד הסלים לפני שבע שנים, כאשר גם מכבי ת"א נכנסה לאזור המסוכן. בפיב"א החליטו לבצע עוד מהלך בניסיון להחזיר לעצמם את הכוח באירופה עם הקמת ליגת האלופות, ועשו זאת בשיטת ג'אני אינפנטינו וסרטי הקפטן בצבעי הגאווה במונדיאל: קודם כל אנשי פיב"א באו בטוב לקבוצות היורוליג וניסו לשכנע אותן לעבור, וכשזה לא הצליח, הם שלפו את האיום החזק ביותר שברשותם – הרחקת האיגודים הסוררים מפעילות באירופה, כלומר, כל מדינה ששלחה קבוצה ליורוליג הסתכנה באיבוד מקומה ביורוליג ובמפעלים האירופיים האחרים, כמו גם ביטול ההכרה בליגה המקומית. אבל בניגוד לקפטנים, אף אחד לא התרגש. כל האיומים על השעיה פרחו באוויר ברגע שהאיגודים החזקים סירבו להיכנע, ופיב"א נסוגה בה ופשוט החלה להפעיל בדרכה את ליגת האלופות, מפעל לא רע אבל כזה שכלל לא מתקרב ליורוליג.
בעצם, היה מי שהתרגש – ביוני 2016 איגוד הכדורסל הודיע להפועל ירושלים כי אינה רשאית להירשם לליגת העל מאחר שבחרה לשחק ביורוקאפ של היורוליג ולא בליגת האלופות של פיב"א. העניין עורר סערה אדירה בארץ, כשבמינהלת הליגה רתחו והבהירו כי לאיגוד אין סמכות להחליט על כך. הבעיה הייתה החששות הכבדים מאיומי פיב"א – היא הודיעה כי 14 המדינות המיוצגות ביורוליג לא יורשו לשחק ביורובאסקט 2017, וישראל הייתה לחוצה במיוחד בגלל שאירחה את אחד הבתים. בירושלים טענו כי מדובר בעבירה על חוק ההגבלים העסקיים, קיבלו רוח גבית ממכבי ת"א, ולבסוף הערעור שלהם לבית הדין העליון של איגוד הכדורסל התקבל – והקבוצה אף זכתה באליפות בתום אותה עונה.
זה לא שהיורוליג נקי מהחלטות גרועות, ואחת מהן מתגבשת ממש בימים אלה. רבים וטובים בכדורסל האירופי, שכבר מתבכיינים תקופה ארוכה על כך שההכנסות מהמשחקים ביורוליג אינן מספקות את צרכיהם, נבהלו פתאום כשהבינו שכמה שייחקים מיליארדרים מדובאי מנסים להתקבל לליגה הזו ולהשתלט עליה עם ארגון שלושה פיינל־פורים רצופים ואולי יותר שיתקיימו בנסיכות הנפט. ראשי המועדונים שנחשבים למתונים בהתנהלות, כמו אלה מגרמניה, צרפת ואיטליה, סבורים כי כל שינוי בעלות והגדלת הכנסות חייב להיעשות בצורה מחושבת ומבוקרת יותר, ולא לאפשר למועדון חדש, אסייתי ובעל משאבים בלתי מוגבלים להיכנס למשחק. מבחינה עסקית, חברת התעופה הטורקית הגדולה והעשירה, טורקיש איירליינס, הבינה כי זהו למעשה צעד ראשון הדרך לנישולה ממעמד נותנת החסות המובילה והבולטת של היורוליג – איך יוכלו להתחרות עם 10 מיליון אירו של חסות מול השייח'ים שמוכנים להזרים פי 6? אבל כוכב העבר ונשיא היורוליג החדש, דיאן בודירוגה, רץ קדימה עם התכוניות הגרנדיוזיות. מאחורי הקלעים כבר נשמעות טענות כי המהלך עלול להוביל להרס הליגה, מאחר שהמיליארדרים גם ידרשו בסופו של דבר שליטה על היורוליג שתתאים לכמות הכסף שהם מביאים.
הם יכולים ללמוד משהו מפיב"א אירופה, שבעבר מיהרה לצרף את "עזה פלסטין" כחברה מלאה. זה קרה עוד ב־1963, בתקופת מזכ"ל פיב"א הראשון וויליאם ג'ונס, שחיפש כוח ושליטה דרך מהלכים פופוליסטיים. התקנון בכלל לא אישר פעילות של מי שאינו חבר באו"ם, ובעזה כלל לא התקיימה פעילות כדורסל. זו הייתה הזיה כושלת שלא החזיקה מעמד זמן רב. אבל אז היה מדובר בפוליטיקה – ועכשיו, כאמור, הכל סובב את הכסף. נקווה שפיב"א והיורוליג ימצאו פשרות לטובת הכדורסל, ולא ייכנעו לצ'קים עצומים.
