עד לשנה שעברה, הנהלת וושינגטון וויזארדס בראשות הג'נרל־מנג'ר טומי שפרד, הייתה נחושה לשמור על בסיס ארבעת הצעירים שמהווים את השלד שתומך בכוכבים: דני אבדיה, רוי האצ'ימורה, קורי קיספרט ותומאס בראיינט. את שלושת הראשונים היא בחרה שלוש שנים רצופות בסיבוב הראשון בדראפט, האחרון הצטרף כפוטנציאל צעיר ומבטיח. אבל הכישלון המקצועי המוחלט של הוויזארדס מוביל לשינויים, ואחרי שבראיינט עזב בקיץ ללייקרס, האצ'ימורה הצטרף אליו אתמול. וושינגטון קיבלה בתמורה את הגארד קנדריק נאן ושלוש בחירות סיבוב שני.
הפורוורד היפני שהגיע בקול תרועה רמה לליגה מהמקום התשיעי בדראפט 2019 הצליח לתפוס מקום קבוע בקבוצה, אבל סבל מעליות וירידות קיצוניות ונעדר לא מעט בגלל פציעות. בשנתיים האחרונות הוא איבד את מקומו בחמישייה ושימש רוב הזמן כשחקן השישי – לפעמים בהצלחה, בדרך כלל לא – מה גם שאחרי אולימפיאדת טוקיו, בה התמודד עם ציפיות גדולות מהקהל היפני, לקח הפסקה של מספר חודשים (ככל הנראה כדי להתמודד עם עומס נפשי) והחמיץ חלק מהעונה. הוא קיבע את מעמדו כשחקן התקפה מסוכן מאוד עם יד רכה – קלע העונה פעמיים 30 נקודות מהספסל, כולל בניצחון האחרון על אורלנדו – אבל "רכה" זו מילה שמתאימה גם להגנה וליכולת שלו להתמודד עם שחקנים פיזיים וגבוהים בעמדת הפאוור-פורוורד.
כאשר משלבים את התפקיד הברור שלו ב-NBA לצד העובדה שעמד לסיים את חוזה הרוקי שלו בוושינגטון והצדדים היו רחוקים מסיכום על חוזה חדש, הוא הפך ליעד מבוקש עבור קבוצות הליגה בתקופה בה שוק ההעברות מתחמם. האצ'ימורה עצמו אמר שלשום כי "אני יכול לעזור לקבוצות. אני רוצה לשחק במקום שמעריך אותי ואת סגנון המשחק שלי", עקיצה ברורה לוושינגטון. לצד לברון ג'יימס יש לו סיכוי לתפוס מקום בחמישייה, והוא יידרש לקלוע כמו שהוא אוהב – בדיוק מה שהלייקרס מחפשים בסגל הבינוני שלהם – ופחות לשמש כמנהיג או עוגן בהגנה, תפקידים איתם לא הסתדר ושלא התאימו לו.
זה בנוגע ללייקרס והאצ'ימורה, אבל מה המהלך אומר מבחינת וושינגטון ואבדיה? יש לכך כמה רבדים. מהזווית הישראלית, אבדיה אמור להרוויח מכך. זו הדעה הרווחת גם בארה"ב, שהוא אחד המנצחים של הטרייד. גם כך התחרות בתפקידי הפורוורד בקבוצה אינה רצינית, והעזיבה של האצ'ימורה אמורה להבטיח לו עמדה חזקה יותר ברוטציה, ככל הנראה עם יותר הזדמנויות בעמדה 4 מאשר 3 בזמן שקיספרט ישחק כסמול־פורוורד מהספסל.
למרות קשיי הקליעה הניכרים – אבדיה ירד ל-27.7 אחוזים משלוש ב־3 ניסיונות למשחק, אחד הנתונים הגרועים ב־NBA – הישראלי נותן גם כך דקות קבועות כמחליף לחמישייה הגבוהה החדשה שמנסה ווס אנסלד, עם שני סנטרים. אלא אם וושינגטון תמשיך לפעול בשוק, אבדיה מוצא עצמו בסגל בו הוא יכול להיות משמעותי בשתי העמדות הללו לאורך זמן, גם כשחקן חמישייה אם היא תחזור לגרסה הנמוכה שלה.
לאורך שנתיים וחצי קשה לומר שהיה מאבק חד וחלק בין אבדיה להאצ'ימורה על דקות, אבל בסופי מחציות ומשחקים, כאשר אנסלד מסיים עם בראדלי ביל, קייל קוזמה, קריסטפס פורזינגיס ואחד הרכזים, בדרך כלל אחד משניהם הוא החמישי. אבדיה הוא זה שמשחק כדי לשמור על יתרון, האצ'ימורה עלה כאשר היה צורך בקלעים שיסגרו פער. בלי האופציה הזו, יש מצב לשדרוג במעמד של הישראלי. הוא רק חייב – חייב! – להתחיל להתייצב במספרי הקליעה, מאחר שבשאר האלמנטים הוא התחיל לספק תפוקה קבועה למדי ומצא את הנישה שלו בקבוצה.
מבחינת צרכי הקבוצה, היא עכשיו פינתה קצת מקום בניסיון לשכנע את קוזמה לחתום בכל זאת על חוזה חדש, אבל יש פה בעיה מסוימת, כי היא סתמה חור אחד בזמן שחור אחר נפתח. אין לוושינגטון מחליף אמיתי לביל כשוטינג־גארד. קיספרט ממלא רוב הזמן את התפקיד למרות שהוא לא תפור עליו, ולפעמים אנסלד פשוט משחק עם שניים משלושת הרכזים בדקות בהן ביל נח. כעת נאן מספק אופציות מרתקות לקבוצה בהרכבים נמוכים וכמחליף קלאסי, אבל הוא מזכיר את סיפור פורזינגיס במידה מסוימת – הימור על שחקן שעבר פציעה קשה.
נאן בן ה־27 התחיל בשתי עונות טובות מבטיחות מאוד במיאמי לפני שעבר לפני שנה וחצי ללייקרס, ואז החמיץ את כל השנה שעברה בגלל פציעה בברך. כשחזר השנה הפך לשחקן ספסל שולי, רק 13.5 דקות ו־6.7 נקודות למשחק. נאן הוא סקורר מצוין, שבעונת השיא שלו במיאמי היה קבוע בחמישייה וסיפק 15.3 נקודות. זו הגרסה שוושינגטון רוצה לקבל.
החור שנפתח הוא בחמישייה השנייה, אלא אם נאן יצליח לטפל בו. הספסל של וושינגטון נמצא במקום טוב באמצע ב־NBA מבחינת התרומה, אבל 13 הנקודות שקלע האצ'ימורה בממוצע בכל משחק הן משמעותיות בכך. למעשה, הוא מדורג רביעי בקבוצה אחרי השלישייה המובילה. כעת נשארים אבדיה שלא ניתן בשלב זה לסמוך על ההתקפה שלו, קיספרט שיהיה חייב לשפר את הממוצע (9.4) לדו־ספרתי ודלון רייט שבעיקר מנהל את המשחק. אחרי שהפלופ וויל בארטון נמחק מהרוטציה (מצחיק לחשוב שמי שנשלח לדנבר עבורו, קנטביוס קולדוול־פופ שלא הצליח בבירה, מדורג כעת שני בליגה באחוזים משלוש), אין לוושינגטון קלעים מבוססים על הספסל. זו בעיה לא פשוטה.
וושינגטון יוצאת עכשיו למסע משחקים במערב, לא היריבות הבכירות ביותר אבל עדיין שלוש טקסניות מסוכנות בדמות דאלאס, יוסטון וסן־אנטוניו בתוספת ניו־אורלינס. עד לפגרת האולסטאר בעוד חודש מחכה לה עוד מסע דומה. היא נושמת מחדש אחרי רצף עשרת ההפסדים ולא נראה שיש בכוונת הבוסים לבצע טנקינג כדי לשפר את הסיכויים בדראפט, אבל נותרת במרחק משחק וחצי־שניים מהפלייאין. השלוש שמדורגות מעליה ועוד יחסית קרובות, אינדיאנה, שיקגו וטורונטו, הן קבוצות טובות יותר. על פניו, נראה שלוושינגטון לא הייתה ברירה אלא לבצע את הטרייד כדי להוציא משהו מהשחקן שעד לא מזמן נחשב כעתיד שלו. רק שלא בטוח שהיא יצאה ממנו חזקה יותר, מוכנה לאתגר שעומד בפניה.
המספר הנוסף: 13
חשבתם ש-27.7 אחוז משלוש זה רע? אז בחודש ינואר, עניין של עשרה משחקים, אבדיה קולע ב-13 אחוז מבחוץ, 3 שלשות מדויקות מ-23 ניסיונות. זה פשוט לא טוב. זה לא מה שהוא מצפה מעצמו ומה שבקבוצה מצפים ממנו. זה כבר לא "דני צריך לעבוד על אלמנטים במשחק שלו". זה אלמנט אחד. זהו. האלמנט שמונע ממנו להתקדם כשחקן.
רק רשת
"מוות, מסים, ודני אבדיה מתווכח על כל עבירה ששורקים נגדו".
מה אתה אומר
"לא תמיד מעריכים מספיק עבודה הגנתית ב-NBA. הגנה חזקה אינה נוצצת כמו דאנק מרהיב או שלשה ממרחק גדול. אבל אבדיה אוהב את התפקיד שהמאמנים נתנו לו. הוא נהנה להיות האיש של וושינגטון בהגנה"
לוק אסקיו מנתח באתר ה-NBA את החשיבות של אבדיה לקבוצה. הכותרת: "ההשפעה ההגנתית שלא ניתן להמעיט בערכה של אבדיה"
