זה לא סתם משפט ערטילאי, "זו אליפות אירופה האיכותית בכל הזמנים". יש המון כבוד לכוכבים של פעם, הסובייטים והיוגוסלבים למיניהם, אבל העומק הכולל בלתי ייאמן, וכמעט לכל נבחרת יש איזשהו שם שיכול להיות שובר שוויון ברמה היבשתית.
בראש הרשימה עומדים שלושה שחקנים שנבחרו פעמיים ברציפות לחמישיית העונה ב־NBA - לוקה דונצ'יץ', יאניס אנדטוקומבו וניקולה יוקיץ' - כששני האחרונים אחראים לארבעת תוארי ה-MVP האחרונים של הליגה. זה עניין קיצוני.
אלו של 2021 ו-2022 הלכו לידיים של יוקיץ', ולמרות שהיו ויכוחים בנוגע למי שצריך להיות המצטיין, בסופו של דבר אי-אפשר היה באמת להכריז על שם שונה. דנבר קבוצה חביבה שסובלת ממחסור בספסל ומכת פציעות מתמשכת, והוא עדיין משאיר אותה מדי שנה בבורסת ההימורים לאליפות. מי שפעם הוגדר ככבד ורך מדי, מה שאולי הוביל לכך שנבחר רק במקום ה-41 בדראפט 2014, רשם 27.1 נקודות ו-13.8 ריבאונדים השנה, אבל יש נתון הרבה יותר משקף.
ההתבלטות שלו ב-NBA היא עניין של חוכמת משחק. הוא לא יכול לנצח לבד, כי זו ליגה שחווה ימים נדירים מבחינת הכישרון (ממש כפי שמרגישים באליפות אירופה), אבל יוקיץ' הוא לא שחקן שניתן לעצור. הוא יכול לתפוס יום קליעה פחות טוב. הוא מתמקם בגובה 2.13 מ' בלב ההתקפה, מקבל את הכדור, ומכוון את התנועה מסביבו כדי להוריד מסירה מדויקת.
זה הנתון עליו דיברנו - 7.9 אסיסטים שמצטרפים לרשימה (זו הסיבה שמכונת הטריפל-דאבלים הוא הראשון בהיסטוריה עם 2,000 נקודות, 1,000 ריבאונדים ו־500 אסיסטים בעונה אחת). כמובן שלא כל מהלך מסתיים בסל, אבל כשיוקיץ' מוביל את ה-NBA ארבע שנים ברציפות במספר המסירות שחילק - ותזכרו שהוא גם קולע לא מעט - רואים שפשוט הכול עובר דרכו. לא היו הרבה שחקנים בהיסטוריה עם כוח כזה.
להחזיר עטרה לסרביה
אבל כאמור, עד כמה שהנאגטס ראויים להערכה על הפרויקט שלהם, לא נראה שיוקיץ' יחגוג שם אליפות בעתיד הקרוב. יחד עם הרגש הפטריוטי, זה מה שדוחף אותו בעוצמה להוביל את סרביה לזכייה ביורובאסקט. היכל התהילה מובטח לו כבר בגיל 27 בזכות סגנון כדורסל שאיש לא ראה מעולם, אבל תואר קבוצתי יהפוך אותו לאיש שפסלים בדמותו יציפו את סרביה. זו יכולה להיות ההוכחה שיש לו מה שדרוש כדי להפוך סטטיסטיקה מופרעת להנפה.
בינתיים, לפני המפגש הערב עם ישראל (22.00), ביום שישי שעבר הוא סיים עם 19 נקודות ב-21 דקות וחצי בלבד ב-76:100 על הולנד, למחרת 25 דקות הסתכמו ב-18 נקודות, 11 ריבאונדים ו-68:81 על צ'כיה המארחת, ואתמול 26 דקות קלילות עם 13 נקודות ו-14 ריבאונדים בטיול מול פינלנד (70:100). לא רק שיש פריבילגיה לתת לו מנוחה, אלא שהוא צובר את המספרים במהירות ובלי להתאמץ.
העולם קצת סגר עליה. בין 1995 ל-2002 סרביה זכתה בשתי אליפויות עולם, בשלוש אליפויות אירופה ובמדליית כסף אולימפית. דיאן בודירוגה, ז'ליקו רברצ'ה ופז'ה סטויאקוביץ' היו שם. שמות נפלאים. אבל לא לעולם חוסן. מכל פינה צצות נבחרות אירופיות שנותנות פייט רציני יותר מבעבר, ובעידן יוקיץ', כשעדיין היה צעיר מאוד, ההישג הבולט היה מדליית כסף באולימפיאדת ריו 2016 לצד מילוס תאודוסיץ'. עכשיו זו כבר הנבחרת של יוקיץ', באופן מובהק. הוא הנציג היחיד שהגיע מארה"ב, וההשפעה שלו מאסיבית.
ישנה עוד סיבה שדוחפת אותו להצליח הפעם. בשנה שעברה בסרביה כבר לא היו יכולים לחכות לראות את ה-MVP הטרי מגיע הביתה כדי להוביל את הנבחרת לעלייה מהטורניר בקדם-אולימפי, ואז לוקח אותה לפודיום. במקום זאת הסנטר הודיע שהוא לוקח קיץ חופשי. במדינה זעמו, והכעס של האוהדים והתקשורת רק התגבר כאשר בגמר הטורניר בבלגרד סרביה הפסידה לאיטליה ונשארה מחוץ לטוקיו 2020. לא רק שהוא רוצה להצליח עם הנבחרת הזו, הוא גם חייב לה.
כמו חברו הסרבי נובאק ג'וקוביץ', גם הוא מכונה הג'וקר, אבל מדובר באישיות שונה לגמרי: בחור קצת מגושם שלא ממש נחשב לכוכב טיקטוק ואוהב להישאר מחוץ לתמונה וללכת לחדר הכושר. זה הזמן שלו להתייצב במרכז, וכמו קינג קונג, להעיף כל התנגדות באגרופי ענק.
