עקב. שריר הירך הקדמי. בוהן. גיד האכילס. שריר ארבע ראשי. אגודל. ראש. כף רגל.
מומחי אנטומיה ברחבי העולם לא עומדים בקצב של אנתוני דייויס. בכל פעם שנדמה שהוא עבר על כל הרשימה, הפורוורד בן ה-30 של הלייקרס מוצא חלק חדש בגוף להיפצע בו, ולפעמים נראה שהוא גם ממציא ומגלה איברים חדשים. זאיון וויליאמסון, קריסטפס פורזינגיס והילד המוכשר צ'ט הולמגרן, שהחמיץ את כל עונת הבכורה שלו באוקלהומה סיטי, הם הדוגמאות הטובות ביותר לכך ששחקנים מאסיביים, גבוהים מאוד ואתלטיים מועדים למפגעים פיזיים חוזרים ונשנים בגלל העומס החריג שמופעל על השלד שלהם. אבל גם דייויס ברשימה, שחקן שהיתרונות שלו הם כאלו שגם מונעים ממנו להישאר בריא לאורך זמן.
3 צפייה בגלריה
אנתוני דייויס. מה היה קורה אם היה נשאר בריא לאורך זמן?
(EZRA SHAW / GETTY IMAGES NORTH AMERICA )
השנה זה היה שבר מאמץ בכף הרגל שהשאיר אותו בחוץ לזמן ממושך. הוא החמיץ 28 משחקים, וזה עוד שיפור לעומת השנתיים האחרונות: מאז עונת האליפות של הלייקרס, הוא החמיץ 46 משחקים ב-2020/21 ועוד 40 ב-2021/22, ובכל פעם שהוא בחוץ, לוס-אנג'לס מרגישה את זה היטב ושוקעת למטה במערב. מה היה קורה לו דייויס היה בריא לאורך כל הקריירה? זו לא הייתה אותה ליגה, בוודאות.
כשדייויס מחליט לטרוף
אנתוני דייויס הוא חיית כדורסל. אחרי שהוביל את קנטאקי לזכייה באליפות המכללות עם אחת ההופעות הדומיננטיות שזכורות בגמר, הוא נבחר ראשון בדראפט 2012, נתקע כמה שנים אצל ניו-אורלינס הכושלת ואז הלך לשתף פעולה עם לברון ג'יימס, במה שנגמר באליפות מיידית. הוא שחקן הגנה יוצא דופן בגלל מוטת הידיים העצומה וחוכמת המשחק, ויש לו ג'אמפ נקי ויכולת להתפוצץ על הסל. מתישהו הוא ייבחר להיכל התהילה. נכון, הוא יכול היה לעשות הרבה-הרבה יותר אלמלא הגוף שלו היה קורס, אבל הוא עדיין כאן - ואלו חדשות איומות עבור האלופה גולדן סטייט.
עד לא מזמן בגולדן סטייט עוד פינטזו לשכלל את המכונה עם שימוש נדיר בסנטר, אבל ג'יימס ווייזמן (המועד לפציעות בעצמו) לא השתלב ונשלח בטרייד, כך שסטיב קר חזר רשמית לפילוסופיה הנמוכה עם שימוש פה ושם בקוון לוני המוגבל למדי. בסיבוב הראשון זה הצליח מול סקרמנטו, שהגבוה הדומיננטי שלה - דומנטאס סאבוניס - היה מהוסס ורך מדי בצבע. עכשיו, בחצי גמר המערב, רואים היטב את החיסרון הגדול ביותר של שושלת הווריורס, כשדייויס טורף אותה.
במשחק הראשון הוא תרם 30 נקודות ו-23 ריבאונדים והוביל את הלייקרס לגניבת הביתיות. תותחי השלשות של הווריורס השוו ל-1:1, אבל אתמול לפנות בוקר, כשהדרבי הקליפורני הגיע ללוס-אנג'לס, דייויס שוב היה ענק עם 25 ו-13 ונראה בלתי ניתן לעצירה בניצחון 97:127. יש לו כבר 37 חסימות בשמונת משחקי הפלייאוף עד כה, נתון חולני. גם אם זה יימשך כך, זו תיזכר לנצח כ"סדרה של לברון וסטף קרי" - אבל אל תתבלבלו, כי כפי שהדברים הולכים, דייויס הוא האיש שיקבע מי תעפיל לגמר המערב. זה מה שהלייקרס חלמו עליו כשהוא הגיע.
כשלברון מחליט לפרגן
שמונה נשארו במשחק, וכל אחת מהן נראית ברגעים מסוימים כמו קבוצה ששווה אליפות. אולי הלייקרס עברו תנודות קיצוניות העונה, אבל גם הם ראויים - לברון, דייויס, צוות מסייע מעולה שהורכב במועד ההעברות האחרון. הרבה תלוי במידת הכשירות של דייויס, כי היא נפיצה. בכל רגע עלולה ליפול עליו פציעה חדשה, ובכלל, האיש שפעם זכה לכינוי "הגבה" ידוע עכשיו בשם חדש, שבתרגום חופשי מאוד הולך ככה: "דייויס פעם כן פעם לא" (Every other Davis). באופן תמוה, המשחקים הטובים ביותר שלו בפלייאוף היו האי-זוגיים, ובזוגיים הוא נעלם. אין ללייקרס ולו את הפריבילגיה הזו יותר.
אחרי המשחק הראשון בסדרה, לברון הנלהב אמר שיום אחד יעלו את הגופייה של דייויס לגג האולם, לצד כל שאר אגדות הלייקרס. זה דבר משמעותי להגיד לאור עוצמת השמות הגדולים שעברו במועדון והעובדה שדייויס משלים בסך הכל את עונתו הרביעית במועדון. אליפות השנה, נגד כל הסיכויים, והתקרה באולם "קריפטו.קום" תיכנס לכוננות.
