טארה ואנדרביר, המאמנת שמחזיקה בשיא הניצחות של כדורסל המכללות האמריקאי (גברים או נשים) עם 1,216 כאלה לאורך 45 שנים, הודיעה הלילה (בין שלישי לרביעי) על פרישה. ואנדרביר בת ה-70 אימנה ב-38 העונות האחרונות את סטנפורד, אותה הובילה לשלושה תארי אליפות (1990, 1992 ו-2008) ו-14 הופעות בפיינל פור. היא גם זכתה חמש פעמים בפרס מאמנת העונה במכללות.
"כדורסל הוא הפרויקט הקבוצתי הטוב ביותר שיש ואני כל כך אסירת תודה על כל אדם שתמך בי ובקבוצות שלנו לאורך קריירת האימון שלי", אמרה ואנדרביר בהודעת הפרישה שלה, "זכיתי לאמן את הטובים והמבריקים ביותר באחד המוסדות המובילים בעולם במשך כמעט ארבעה עשורים. יחד עם התקופה שלי באוהיו סטייט ואיידהו, וכמאמת של נבחרת ארה"ב, זה היה המסע הבלתי נשכח".
סאות' קרולינה זוכה באליפות ליגת המכללות
(באדיבות one)
"האושר שלי היה במסע של כל עונה, לראות קבוצת נשים צעירות עובדות קשה אחת למען השנייה ויוצרות קשר בלתי שביר", המשיכה השיאנית, "הניצחון היה תוצר לוואי. אהבתי את משחק הכדורסל מאז שהייתי ילדה קטנה, והוא נתן לי כל כך הרבה במהלך חיי. אני מקווה שלפחות הצלחתי להחזיר קצת".
ואנדרביר, שמחזיקה במאזן שיא של 1,216 ניצחונות לעומת 271 הפסדים (81.8 אחוז הצלחה), תמשיך לעבוד עם סטנפורד ועם המחלקה האתלטית שלה בתפקיד יועצת. מי שצפויה להיות היורשת שלה בתפקיד היא קייט פאי, חברת צוות ותיקה ושחקנית שלה לשעבר.
"שמה של טארה הוא שם נרדף לספורט, וכדורסל נשים לא היה מה שהוא היום ללא עבודתה פורצת הדרך", אמר מנהל מחלקת האתלטיקה של סטנפורד, ברנרד מיור, "היא מסורה לקמפוס הזה כבר 40 שנה ומשרתת את כל הסטודנטים-ספורטאים שעברו אצלה. טארה בנתה את אחת מהמערכות האייקוניות של הספורט כמעט מיד עם הגעתה לסטנפורד, ולאחר מכן שמרה על הסטנדרט הזה כמעט ארבעה עשורים".
פורצת דרך
היא נולדה ביוני 1953 לדונבר וריטה ואנדרביר, שהחליטו לקרוא לילדתם על שם המטע בסרט "חלף עם הרוח". היא ניסתה מספר ענפי ספורט כנערה במלרוז שבמסצ'וסטס, אבל כשהחליטה להתמקד בכדורסל - הבינה שכל הבנות פרשו מהחוג ונאלצה לשחק בקבוצת הבנים המקומית. כשהם לא ממש התלהבו מכך, היא ביקשה מהוריה לקנות לה כדור כדורסל חדש - כדי שכל הבנים ירצו אותו ויבחרו אותה לקבוצתם.
היא שיחקה לבסוף במכללת אלבני, ולמרות שהייתה גארדית - מגרדת את ה-1.75 מ' - ביקשה להיות מתופקדת כסנטרית. בשביל האתגר. משם עברה לאינדיאנה, למדה עוד שלוש שנים וסיימה כמצטיינת דיקן. בין שיעור למבחן, צפתה באופן קבוע באימוניו של בובי נייט האגדי, מאמן קבוצת הגברים של הקולג', ואמרה לא פעם כי "הושפעה עמוקות ממנו".
לאחר סיום התואר, כדורסל לא ממש היה בראשה. הוריה שדאגו לה כשראו שהיא רק משחקת שחמט וישנה - הציעו לה לאמן את קבוצת הכדורסל של אחותה הקטנה מארי. שתעשה משהו עם עצמה. אחותה, הקטנה ממנה בחמש שנים, רצתה גישה יותר מקצוענית לקבוצת התיכון וההצעה קסמה לה. מאותו יום ואנדרביר גילתה את התשוקה הגדולה שלה - לאימון.
אחרי שנה אחת, ואנדרביר הציעה את עצמה בחינם ל-20 מכללות בבקשה לשמש כעוזרת מאמן. רק אחת השיבה בחיוב - JV באינדיאנה. עונה אחת הספיקה לה כדי לסיים במאזן מושלם ופתאום לעורר עניין במדינה.
בינואר 1979 היא יצאה עם איידהו, המכללה הראשונה בה שימשה כמאמנת ראשית, למסע המשחקים הראשון שלה - באלסקה הקפואה. כשנכנסה הקבוצה לאולם - השחקניות המקומיות תהו בקול רם: מי מכן המאמנת? שאלה הוגנת בסך הכל. ואנדרביר הייתה אז רק בת 25, ונראתה צעירה בדיוק כמו חניכותיה.
שנתיים באיידהו ועוד חמש באוהיו סטייט הובילו אותה ב-1980 לסטנפורד. שם, התארים וההישגים על המגרש אמרו הכל. "אני אוהבת לומר שמעולם לא הרגשתי שאימון כדורסל הוא עבודה 'אמיתית'", אמרה לא פעם. "כיף לי לעשות את זה, אני מחכה לכל אימון". בשנת 1996, ואנדרביר לקחה שנת הפסקה מאימון בסטנפורד כדי להוביל את נבחרת הנשים של ארה"ב למדליית זהב באולימפיאדת אטלנטה.
בינואר האחרון, בזכות 56:65 מול אורגון סטייט, היא עקפה את מייק ששבסקי שפרש ב-2022 ורשם במהלך הקריירה 1,202 ניצחונות ב-NCAA. "אולי הניצחון הכי מרגש שלי בקריירה", הודתה מול המיקרופונים השלופים. "זה הרגיש לי כמו משחק אליפות".
