בפעם השנייה ברציפות, ליגת ה־NBA הודיעה אתמול ששלושת הפיינאליסטים לתואר השחקן המצטיין של העונה יהיו ניקולה יוקיץ', יאניס אנדטוקומבו וג'ואל אמביד. הסנטר של דנבר הוא ה־MVP בשנתיים האחרונות; היווני של מילווקי היה מדהים לאורך כל העונה ומכוון לעוד אליפות; והענק של פילדלפיה נכנס לפלייאוף בכושר כל כך מבהיל, שכרגע נראה שלראשונה בקריירה הפרס ילך בכיוון שלו. אבל השאיפות של פילי לאליפות לא תלויות רק בו, אלא גם במישהו שכבר יש לו בארון את גביע ה-MVP.
קל לשכוח מג'יימס הארדן בכלל, ומהעובדה שהוא משחק בפילדלפיה בפרט. חמש השנים שעברו מאז הוכתר כשחקן הטוב בליגה הן דור שלם של כדורסל, המוני צעירים מלהיבים הראו שהם יודעים לעשות את כל מה שהוא עושה, והזקן הזדקן. אפילו השיחה הקבועה על כך שאולי לעולם לא יזכה באליפות התייבשה וזזה הצידה. כל אלה היבטים חשובים, אבל עוד לא הזכרנו עובדה פשוטה: הארדן צימצם את כמויות הרעש שהוא מייצר.
בגיל 33 כבר ברור שהוא לא יהיה שחקן אהוב ומעורר סימפטיה כמו סטף קרי, למשל. זה הארדן – עם החזות המפחידה והאישיות הלא־נוחה שנחשפה לאורך השנים. שחקן מנצח? זה משהו אחר. היה דרוש חיבור עם מישהו כמו אמביד שיהיה השחקן המוביל כדי להוציא מהרכז הוותיק דברים טובים – למשל, הוא כבר לא מלך הסלים של הליגה, משהו שקרה שלוש פעמים בעבר, אלא הוכתר כמלך האסיסטים העונה עם 10.7 למשחק, הפעם השנייה בקריירה שהוא עושה זאת.
מציאות אחרת
כשקרייג קוקרן מ"פנסיידד" כתב על הרכז לפני שנתיים וחצי, הוא היה חסר רחמים: "הגיע הזמן שנכיר בעובדה שג'יימס הארדן הוא, ותמיד היה, הבעיה הגדולה ביותר של הקבוצות שלו. סגנון המשחק היעיל ביותר שלו הוא כמעט בלתי ניתן לצפייה, חוסר היכולת שלו להתחבר עם כוכבים אחרים חסר היגיון וקשה להסביר את האכזבה שהוא גורם במקומות בהם הוא משחק".
קוקרן כתב את כל זה עוד לפני הפלופ הגדול ביותר בו היה מעורב הארדן. הקדנציה ביוסטון הסתיימה עם דרישה לעזוב, ובינואר 2021 הוא נשלח לברוקלין כדי להגשים את חזון הנטס לקבוצת סופרסטארים לא נורמלית. הוא היה אמור להביא אליפויות קלילות לצד קיירי ארווינג וקווין דוראנט, אבל העסק התפרק בצורה מדהימה, הכישלון המפואר בתולדות ה־NBA. בסך הכל, בין הפציעות של שלושתם, הם שיחקו יחד רק 16 פעמים, והארדן היה הראשון משלושתם לנטוש בעונה שעברה, אחרי שנמאס לו מהעומס שהוטל עליו בזמן שדוראנט החלים וקיירי בחן את רצינות מגבלות החיסונים. זו הייתה סטירה רצינית עבורו, למרות שיזם את המהלך. הארדן הגיע לעמדה בה הבין שיצטרך סוג אחר של מציאות כדי להשיג את האליפות הראשונה. כזאת בה לא שומעים ממנו.
טוב, זה לא שלא שומעים לגמרי. ברשתות החברתיות לעגו לו כשטען לא מזמן שהוא "אחד מהאנשים ששינו את הכדורסל", ובפברואר, כשנשאר מחוץ למשחק האולסטאר לראשונה אחרי עשר הופעות רצופות, הוא העלה סטורי באינסטגרם בו נכתב רק: "איזה חוסר כבוד". הארדן אוהב את החשיפה והכותרות. העניין הוא שעכשיו הרכז נמצא במצב מאוזן יותר, לא מתעסק בחיפוש אחר קבוצה חדשה ופרצופים לחברים. הוא מצליח לעשות משהו שלא היה ברור אם יקרה לעולם – והופך את הקבוצה שלו לטובה יותר.
4 צפייה בגלריה
קרא להארדן "מג'יק ג'ונסון עם קליעה". ריברס
(צילום: Todd Kirkland / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
היעלמות נוסח הודיני
הניתוח של "אופטה" מראה את השינוי מעשית – המשחק שלו איטי יותר, בלי הכניסות לסל במהירות האדירה שהצטיין בהן, וגם השלשות המפורסמות שלו עם צעד לאחור פחתו. במקום זאת הוא לוקח זריקות יותר "קונבנציונליות", כמו ג'אמפים מחצי מרחק, ומשלים את אמביד ביצירת צמד פיק־אנד־רול הרסני. וזה לא רק אמביד – גם הגארד המשתפר טייריס מקסי מרוויח מהגנות שנופלות בפח של הארדן, או מהמסירות שלו. המאמן דוק ריברס קרא לו "מג'יק ג'ונסון עם קליעה", בגלל היכולת המשודרגת בחלוקה בין צבירת נקודות לניהול משחק. הלחץ להוביל כל התקפה כבר לא קיים, ויש לו יותר זמן לנוח, על המגרש ומחוצה לו. ובעיקר – הוא מוכן לקבל את אמביד הצעיר ממנו כמישהו שמעיר לו, מכוון אותו ושולט בקבוצה.
אבל עכשיו הפלייאוף. אם נחזור לקרייג קוקרן, אז למשפט שציטטנו יש תוספת, והוא מסתיים במילים: "ההיעלמות נוסח הודיני שלו בכל פלייאוף גובלת בהגדרה של קורעת מצחוק". המספרים הגבוהים באופן עקבי (עם נפילה בעונה שעברה) לא מעידים על התרומה האמיתית, כי הארדן הוא דוגמה ומופת לנחנקים, שחקן שברגעי ההכרעה לא מתפקד ותמיד בוחר במהלך השגוי. הכל חוץ מווינר.
אז אתמול זה התחיל. מהמקום השלישי במזרח, פילי פתחה עם 101:121 על – איך לא – ברוקלין. הארדן התחיל חלש, ואז החליף הילוך והיה הטוב על הפרקט עם 23 נקודות (כולל 7 שלשות) ו־13 אסיסטים. פילי אמורה לעבור בקלילות את השאריות של הנטס, כל מיני שחקנים שנאספו בטריידים על הכוכבים. אחר כך כנראה בוסטון, עולם אחר. אבל זה גם הארדן אחר, ואיתו השחקן הטוב בליגה.
