המפלצת הדו ראשית של דאלאס בעמדת הסנטר התעוררה הלילה (בין שישי לשבת) בהגנה על הטבעת, בקרבות בריבאונד התקפה, באחד על אחד של דניאל גאפורד במחצית השנייה, ואפילו בשלשה הסימבולית של דרק לייבלי, הראשונה שלו בקריירה (בניסיון הראשון מאז 14 בנובמבר), שנתנה לדאלאס יתרון שאותו לא שמטה עד לסיום.
דאלאס צימקה ל-3:1 בסדרת הגמר עם 84:122 מוחץ בבית, אבל בוסטון היא עדיין מועמדת ודאית לזכות באליפות, אפילו כבר במשחק הבא (בלילה שבין שני לשלישי) בביתה. ויכול להיות שמה שקרה הלילה היה רק הבלחה של כבוד עצמי מצד דאלאס כדי לא לעוף בסוויפ אחרי מסע פלייאוף מופלא. אבל אתה לא משאיר את דלת הסיכויים פתוחה, אפילו לא במילימטר, לקבוצה עם שחקן על דורי כמו לוקה דונצ'יץ'. בוסטון נתקלה אתמול במה שמייקל ג'ורדן כינה פעם "המשחק הקשה ביותר", משחק נעילת הסדרה. שום דבר לא פגע, הידיים רעדו, ההתרגשות מהנגיעה באליפות מרעידה ולפעמים משתקת את הידיים. במקום לסגור את הדלת, לנעול אותה, ולהרים דגל אליפות מספר 18, הם נתנו ללוקה סיכוי.
לא רוצה להיות הארדן
דונצ'יץ' שמע את הדיבורים עליו יומיים ברציפות. על הפאול המטופש באמצע הקאמבק בסוף משחק 3 שהוציא אותו 4:12 דקות לסיום. הוא שמע את ההשוואות, המוצדקות, לג'יימס הארדן, ושהוא מהווה חור נורא בהגנה נגד קבוצה שאסור לתת לה פסיק. אפילו ג'ייסון קיד נחלץ להגנתו. אבל לדונצ'יץ' יש כבוד ספורטיבי - לא היה סיכוי שהוא יעזוב את פלייאוף 2024 עם מזכרת כאלה.
כתבתי פה כבר שדונצ'יץ' לעולם לא יהיה אלווין רוברטסון. הרגליים שלו כבדות מדי, התנועה הרוחבית שלו - שהיא התנועה הכי חשובה בהגנה - איטית מדי. אבל דונצ'יץ' היה חייב לשדר מחויבות, שלא כל סיטואציה בהגנה היא רק זמן לנוח עד שדאלאס תקבל את הכדור בחזרה. אם אתה חבר לקבוצה והשחקן של דונצ'יץ' עובר אותו כמו רוח מתי שהוא רוצה ("דונצ'יץ' משחק הגנה כמו שמטאדור בורח מנגיחת השוורים", כתב עליו פרשן אחד), זה מפתח תסכול (במיוחד עבור שחקנים שנמצאים במשחק למטרות הגנה) וזה בעיקר מעביר מסר. עד למשחק האחרון, בוסטון הצליחה לחדור על דונצ'יץ' ב-67.7 אחוז מהניסיונות שלה. מהמשחק הלילה כבר הכינו סרטון של דקה וחצי עם כל רגעי השיא ההגנתיים של הכוכב הסלובני.
דונצ'יץ' הראה הלילה מחויבות, ואז אפשר היה לראות כמה הגנה היא מחלה מידבקת. שחקנים טסו משמירה לשמירה, כמעט כל זריקה של בוסטון הייתה מאותגרת, שחקנים התאבדו על כדורים אבודים, השחקנים של בוסטון התקשו להגיע לזריקות בצבע, וכשהגיעו נתקלו בגאפורד או לייבלי. חדירה ומסירה החוצה לשלשה? שני שחקנים של דאלאס התעופפו לאתגר את הזריקה. קיירי סחט עבירת תוקף, בוסטון איבדה כדור לאחר שלא הצליחה לשחרר זריקה ב-24 שניות, דונצ'יץ' סחט מהולידיי ארבעה איבודי כדור כשבוסטון סימנה אותו בהגנה. איפה היו כל הדברים הללו בשלושת המשחקים הראשונים? לפעמים היה נדמה שלדאלאס יש שבעה או שמונה שחקנים בהגנה.
ארגון, בסופו של דבר, מקבל את צלם הבעלים, המנהל, העובד הבכיר שלו. דונצ'יץ' התאמץ הלילה בהגנה, ניטרל את הסימפוזיונים עם שופטים, והשחקנים האחרים הבהירו מה הם מוכנים לעשות בשבילו, אם הוא יראה רק קצת אכפתיות. דאלאס הגבילה את בוסטון ל-84 נקודות ו-35.1 אחוז בלבד מהשדה - האחוז הגרוע ביותר אי פעם לקבוצה בסדרת גמר – וזה מול אחת מקבוצות ההתקפה היעילות בהיסטוריה.
כדי למחוק את ההשוואות להארדן, דונצ'יץ' צריך לנצח. כדי להיכנס להיסטוריה הוא יצטרך לעשות מה שלא נעשה מעולם. עד הלילה, בוסטון לא הפסידה משחק חוץ בפלייאוף הנוכחי ודאלאס לא חצתה את גבול מאה הנקודות בסדרה הזו. ארווינג לא ניצח את בוסטון מאז שעזב אותה. אבל שום דבר לא קורה, עד שהוא קורה. ושחקנים מהקליבר של דונצ'יץ' נולדו וחיים עבור האפשרות להפוך את הבלתי יאומן לחלק מהחיים.
בשלושת המשחקים הראשונים בוסטון השליטה את הזהות והקצב שלה על הסדרה. דונצ'יץ' חטף את העט והתחיל לשכתב את הנראטיב במשחק 4. כעת בוסטון צריכה להשתלט מחדש על הנראטיב. היא חייבת לאלף את לוקה.
תורם של הקטלנים
שוב, רוב הסיכויים שבוסטון תזכה באליפות ראויה, ובצורה ראויה, מתחת לכל דגלי האליפות הקודמים של האימפריה. אבל זה לא משחק שזולג מהזיכרון, אלא משחק שמגביר את הספקות, את החשש, את הרעד מההתרגשות של מה שעבדת עבורו כל העונה, מה שחלמת עליו כל החיים. האחוזים הגרועים, מספר הנקודות הנמוך בכל רבע, העובדה שהם נתנו לספסל של דאלאס חיים שניים, שהם הזכירו לטים הארדוויי ג'וניור שהוא לא מקבל 18 מיליון דולר לשנה כדי לבדוק את איכות הספסל. בוסטון לא תתמודד נגד דאלאס במשחק 5, היא תתמודד עם המפלצות הפסיכולוגיות בראש שלה, דאלאס תשחק חופשייה מדאגות. אין לה באמת להפסיד. כולם הספידו אותה. היא בארון הקבורה. היא משחקת עכשיו עם הכסף של הקזינו.
"אלו הרגעים שעושים אותך או שוברים אותך", אמר ג'יילן בראון אחרי המשחק. הוא וג'ייסון טייטום יצטרכו להיפרד מהמחשבות על חגיגות האליפות כדי להילחם בעוד קרב נגד הנואשות של דאלאס להישאר בחיים. בפרופיל נהדר על ג'ו מאזולה ב"דה רינגר", מתאר הכתב איך מאזולה מכניס להכנות הווידאו של הקבוצה קליפים של קטלנים (אורקות) וכיצד הם צדים טרף גדול מהם: הם נעים בקבוצות גדולות וכל אחד מהם תוקף בתורו את הכריש. זו התורה שלו לגבי הסלטיקס. זה עבד בשלושת המשחקים הראשונים. במשחק הרביעי גוליבר קם וחבט סנוקרת בסלטיקס. עכשיו תורם של הקטלנים לתקוף.
צפו בהצלות הגדולות של העונה בסרייה א'
(באדיבות one)
