יש מיליון מרכיבים למושג הספורטיבי שנקרא "תרבות מיאמי היט". זה אומר לעבוד יותר קשה מכולם, על המגרש ובחדר הווידאו, להיות הכי מוכן, להיות בכושר הכי טוב, להקריב למען הכלל, להיות הכי מקצוען, הכי קשוח, הכי רשע. זה לא לפחד להעיר לחבר לקבוצה, אפילו במחיר של חילופי צעקות באמצע משחק בשידור ישיר. זה להמשיך לזרוק, מתשעה מטר בנפילה לאחור עם שני שומרים על הפרצוף, גם אחרי שהחטאת את 12 הזריקות הראשונות שלך. לבלות קריירה שלמה בניסיון להוכיח לכל אלו שחשבו שאתה לא שווה בחירה בדראפט, שמה הם מבינים בכדורסל.
זה אף פעם, לעולם, לא להשתמש בתירוצים. התקשורת אולי תדגיש את העובדה שג'ימי באטלר פצוע ושמיאמי סיימה את העונה עם 18 ניצחונות פחות מבוסטון והפסידה לה בכל שלושת המשחקים ביניהן. אבל מיאמי רואה רק דבר אחד: היא השתחלה למקום השמיני בפלייאוף, ובוסטון היא זו שעומדת בדרכה - בדיוק כמו בשנה שעברה. רק שאז זה היה בגמר המזרח, וג'ימי באטלר עמד לרשותה. לקהל במיאמי זה לא הזיז. "אנחנו רוצים את בוסטון", הם שרו בסרנדה לקראת הסיום.
כך הגיב האוהד כשלברון ג'יימס התיישב לידו
(ONE)
בהיעדרו של באטלר היה אפשר לצפות שהכוכב השני של הקבוצה, באם אדבאיו, יוביל את ההיט. הוא שיחק 32 דקות, קלע 13 נקודות, זרק רק שמונה פעמים לסל וקלט רק ארבעה ריבאונדים. הסיבה שבגללה המאמן אריק ספולסטרה אמר לאחר הסיום כי "אדבאיו היה ההשראה של כולנו", היא בדיוק המהות של "תרבות מיאמי היט". הסנטר הפקיד את האגו שלו בכספת, הלך לשמור על השחקן הכי טוב של שיקגו, והשאיר את הבמה בהתקפה לטיילר הירו, שהיה רחוק אסיסט אחד מטריפל דאבל, חיימה חאקס וקווין לאב הבלתי נגמר.
רוב הסיכויים שבוסטון יטאטאו את מיאמי בסדרה ביניהן בסיבוב הראשון, אבל היא תצטרך להרוויח את זה בזיעה. היא לא תקבל כלום בחינם. טרי רוזייר (16.4 נקודות למשחק בעונה הרגילה, לא שיחק בפלייאין) אולי יחזור, אופי המשחק של קריסטפס פורזינגיס והגובה של ניקולה יוביץ', יאפשרו לאדבאיו להתעסק במטלות הגנתיות אחרות, דומות לאלו שמילא נגד דמאר דרוזן הלילה (בין שישי לשבת) במשחק הפלייאין נגד שיקגו, כמו אפשרות לנעול את ג'ייסון טייטום.
יש הרבה דם רע והיסטוריה מודרנית בין ההיט לסלטיקס. אי אפשר לדעת למה לצפות. רוב הסיכויים הם שבוסטון תעלה בארבעה או חמישה משחקים. היא עד כדי כך טובה השנה. דבר אחד לא יקרה: אתם לא תשמעו אף שחקן של מיאמי שמתרץ זאת ב"ג'ימי חסר לנו".
אבן הפינה של ניו אורלינס
ככה מתחילים לבנות מורשת. מפסידים שני משחקים בבית ללייקרס, במשחקים שבהם ניצחון היה מבטיח את המקום הפלייאוף, מאבדים את השחקן הכי חשוב של הקבוצה בעקבות פציעה בשלהי המשחק השני, ולא מפספסים רגע כדי לחפש תירוצים.
ניו אורלינס עלתה לשחק הלילה נגד סקרמנטו, שהייתה עדיפה על הנייר, קיבלה שישה שחקנים שקלעו בספרות כפולות, הגנה שצמצמה שורות וששחקני הספסל שלה ניצחו 12:34 את אלה של הקינגס. הפליקנס, אחרי עונה של 49 ניצחונות, היו צריכים פלייאוף, והיו צריכים לצלוח את האתגר שניצב מולם. אין להם הרבה סיכוי בסדרה נגד אוקלהומה סיטי, אבל הם היו צריכים משהו לבנות עליו לקראת העונה הבאה.
למשחקי הלילה ב-NBA - לחצו כאן
