הבעיה העיקרית עם תחזיות טרום עונה ב-NBA היא שהן לא שוות הרבה. פציעה אחת משנה הכל (היי קליפרס, כל עונה), כוכב אחד ממורמר הורס הכל (היי ג׳יימס הארדן, כל עונה), וקבוצות שלא מקבלות באז שיווקי באוקטובר כי אין להן מספיק עוקבים באינסטגרם, הופכות את הליגה ביוני (היי דנבר בעונה שעברה וגם בעונה הקרובה). ובכל זאת, תחזיות זה כיף, והסחת דעת עכשיו זה טוב, וה-NBA היא ליגת הספורט הטובה והמהנה בעולם, אז הנה 10 הקבוצות הטובות ביותר על קו הזינוק (הרשימה הזו תשמיד את עצמה עד סוף העונה).
10. דאלאס מאבריקס
הגעתו של קיירי ארווינג באמצע העונה שעברה נתנה למאבריקס, על הנייר, את הסטאר הגדול השני שהם כה נזקקו לו. בפועל קרה מה שקורה כמעט בכל מקום אליו הוא מגיע: לא צמחה פיסת דשא. זה לא היה לגמרי באשמתו, אבל זה היה כל כך רע שבסוף העונה דאלאס עשתה את אחד הטנקינגים הבוטים שראינו רק כדי לשמור על בחירת דראפט.
5 צפייה בגלריה
אם הוא וקיירי יצליחו להתחבר - המאבריקס יהיו איום של ממש. לוקה דונצ'יץ'
(צילום: AP Photo/Emil T. Lippe)
לכן, לעונה הזו המאבריקס אמורים להגיע מושפלי מבט. זה כמובן לא יקרה, קבוצה של מארק קיובן ולוקה דונצ'יץ' אף פעם לא תאבד את הביטחון - אבל נראה כי לפחות לקחים מקצועיים נלמדו. גרנט וויליאמס, דרק ג'ונס ג'וניור והצרפתי אוליבייה מקסנס-פרוספר אמורים לסגור את החורים בהגנה, ואם לוקה וקיירי יצליחו לייצר קסם כימי ולהתחבר, המאבריקס יהיו איום של ממש. אם לא, יתחילו לחשים לגבי עתידו של דונצ'יץ' בדאלאס, ולקיירי יהיה הרבה יותר זמן לצייץ שטויות בטוויטר.
9. מיאמי היט
ההיט נמצאים במקום הזה בעיקר על סמך המוניטין והכבוד שהמנגנון של אריק ספולסטרה צבר, כי בכל מה שקשור לקבוצה עצמה, היא לא עשתה אפילו רבע צעד קדימה. לג'ימי באטלר היה קיץ עסוק, הוא כיכב ביציעי אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס ובחר תספורת חדשה, אבל לא הצליח למנף את המעמד שלו כדי לכפות הבאת עוד כוכב גדול. זה לא דבר רע, יש מנג'ר, יש מאמן ויש שחקנים, ותרבות הניהול של מיאמי כבר הפכה אייקונית, אבל בסוף גם פט ריילי וגם באטלר הולכים לעונה החדשה בלי דמיאן לילארד הכה נחשק, או ג'רו הולידיי, הנחשק ברגע האחרון.
מה שנשאר זה המיתוס המוצדק של קבוצה מאומנת ומגובשת, עם המאמן הכי טוב בליגה, באטלר ובאם אדבאיו וטיילר הירו, וכמה שחקנים שאולי יצליחו לעשות פריצה של ממש, למשל ניקולה יוביץ'. האם זה יספיק כדי להגיע שוב לגמר המזרח? ברור שלא. האם מטופש לקבוע ש'ברור שלא'? ברור.
8. ממפיס גריזליס
מצד אחד, ממפיס עשתה בקיץ בדיוק מה שהייתה צריכה: הביאה בגרות וניסיון לחדר הלבשה צעיר ואנרכיסטי. מצד שני, היא עדיין תלויה בג'ה מוראנט, שייעדר שליש עונה ואף אחד לא יודע איך הוא ייראה כשיחזור, או כמה זמן יקח עד שיעשה עוד שטות. ועדיין, לגריזליס יש ערימות כישרון, ביטחון עצמי שרק צריך לווסת לרמות סבירות, וגם אי אפשר יותר להגיד שהם צעירים מדי.
מרקוס סמארט יביא ניסיון והגנה; דרק רוז, שהיה ג'ה מוראנט כשג'ה מוראנט היה בן 12, ינסה לחנך קצת את הפוחז. דזמונד ביין צריך להיות מרכז ההתקפה של הגריזליס לפחות ב-25 המשחקים הראשונים של העונה, ולהישאר כוכב גם אחר כך. יחד עם ג'ארן ג'קסון ג'וניור וסטיבן אדאמס וספסל עמוק, הגריזליס יכולים לעשות סוף סוף את קפיצת המדרגה. או להתרסק סופית עם מוראנט.
7. לוס אנג'לס קליפרס
עוד תחזית שמתעלמת מכל מה שאנחנו יודעים על הקליפרס ונותנת כבוד, כנראה גדול מדי, למה שהם על הנייר. הרי קוואי לנארד בריא הוא עדיין מפלצת חסרת-השוואה משני צדי המגרש, ופול ג'ורג' בריא הוא סופרסטאר משני צדי המגרש, ויש סביבם הרבה שחקנים טובים וספסל עמוק ומאמן מצוין כמו טיי לו וארגון שמנוהל היטב ואפילו ראסל ווסטברוק מתנהל פתאום כמו מנהיג, אז איך לא לדרג אותם גבוה? כי הם הקליפרס, וברור שמשהו ישתבש.
עד אז, אפשר למשוך את הפנטזיה כנראה רק עוד עונה אחת. אם גם השנה זה לא יעבוד, הקליפרס יעברו בשנה הבאה לאולם החדש שלהם עם קבוצה חדשה וסיוטים ישנים.
6. גולדן סטייט ווריורס
קבוצה מבוגרת ועמוסת גארדים מתחזקת בגארד מבוגר לא נשמע כמו עוד אחד ממהלכי הניהול שהורגלנו לראות מגולדן סטייט ווריורס - אבל הצירוף של כריס פול מרגיש כל כך מופרך שאולי הוא בכלל גאוני. בשנה שעברה הווריורס נכוו קשות מתפיסת ה-'אפשר גם לזכות באליפות וגם לבנות את העתיד', ובקיץ הרימו ידיים מג'יימס ווייזמן, אותו בחרו שני בדראפט 2020, שלחו את ג'ורדן פול רחוק ככל שאפשר מדריימונד גרין, והחליפו אותם בפוינט גארד מיתולוגי בן 38, עם שרירי ירכיים של בן 83.
אם פול בכל זאת יישאר בריא, הניסוי הזה יכול לעבוד. הוא הרי מביא ניסיון וחוכמה באמת נדירים. מצד שני הוא משחק כל חייו אחרת לגמרי מהכדורסל של הווריורס, אז מי יודע. ומי יודע כמה עוד יש לדריימונד גרין בטנק, ועד כמה תוסח דעתו של קליי תומפסון מהחוזה הבא שלו. אכן הרבה מאוד סימני שאלה, אבל השורה התחתונה של הווריורס היא עדיין אותה אחת: שום דבר לא נגמר עד שסטף קרי מחליט שזה נגמר.
5. לוס אנג'לס לייקרס
ללייקרס היה קיץ טוב בו עשו בדיוק את מה שהיה צריך. השאירו את אוסטין ריבס, רוי האצ'ימורה וג'ארד ואנדרבילט, הוסיפו את כריסטיאן ווד, שרק הוא יודע מדוע הוא עדיין לא כוכב, והחליפו את דניס שרודר בגייב וינסנט, שהוא טוב יותר מהגרמני. כל החבר'ה האלה נותנים ללברון ג'יימס סגל מוכשר ועמוק, יאפשרו לו הרבה יותר דקות מנוחה, ויחפו על אנתוני דייויס בכל פעם שימתח שריר.
זו עשויה להיות העונה האחרונה, או הלפני אחרונה, של לברון, שיחגוג 39 בדצמבר. אירוע הלב המפחיד שעבר על ברוני ג'יימס יכול לשנות את התוכניות של לברון לשחק עונה אחת עם הבן שלו. החיים, אנחנו נזכרים עכשיו כל יום, קצרים ושבירים, ולכן כדאי פשוט להתרווח בכורסה ולנצור כל יום נוסף בו לברון ג'יימס משחק כדורסל. אין עוד הרבה ימים כאלה.
4. פיניקס סאנס
במועדון המיליארדרים האמריקאי, להחזיק קבוצת ספורט זה סמל סטטוס. צעצוע להשוויץ בו במסיבות. מאט אישביה הוא בדיוק מיליארדר כזה, האיש שמתחיל הכי מהר שהוא יכול ורק מגביר. ביום בו הגיע לפיניקס הוא פתח את הארנק, ומאז לא סגר. את קווין דוראנט הוא הביא לפיניקס ממש חמש דקות אחרי שקנה את הקבוצה, וגם הקיץ הגיב בגיחוך לתקרת מס המותרות החדשה כשהביא את בראדלי ביל והחוזה המגה-כבד שלו.
ביל מצטרף לדוראנט ודווין בוקר ביצירת סוג של סופר-טים, כשמסביבם ערימת שחקנים על חוזי מינימום. פיניקס עדיין לא תשמור ועדיין תהיה מסוגלת לקלוע 130 נקודות בכל משחק, אבל המאמן החדש, פרנק ווגל, יודע את העבודה. אם זה לא יילך, לפחות אפשר יהיה לחזות בעוד מופע התקרבנות של קווין דוראנט במדיה החברתית, וזה מהנה כמעט כמו לראות אותו משחק כדורסל.
3. מילווקי באקס
מה שקרה הקיץ במילווקי הוא מופת של ניהול יעיל ונטול דרמה. אף אחד - אף אחד - לא חשב שדמיאן לילארד ינחת בבאקס, והדרך בה המועדון ניהל את כל האירוע הזה הייתה פשוט בית ספר.
הסירוב של פורטלנד להעביר את לילארד למיאמי כפי שדרש השחקן מסמל, אולי, דעיכה בכוח העצום של השחקנים בליגה - אבל מצד שני הבאקס לא היו מפעילים נוהל חירום שכזה אם לא היו מוטרדים מהרמזים ששלח יאניס אנדטוקומבו לגבי עתידו בקבוצה. אז עכשיו יאניס מרוצה ולילארד ישחק סוף סוף בקונטנדרית לגיטימית, אבל כל זה לא יספיק אם קריס מידלטון לא יחזור לעצמו וגם יפנים את הפיכתו לאופציה שלישית. עד שתינתן תשובה לשאלה הזו, נתרכז בלראות את יאניס ולילארד מייצרים את הפיק-אנד-רול הקטלני ביותר מאז ימי אייזיאה תומאס וביל ליימביר.
2. בוסטון סלטיקס
הימור מהבטן: בוסטון תהיה אלופה השנה, כי הרי איך יכול להיות שהפרויקט הכל כך מוכשר הזה יסיים את דרכו בלי טבעת. מאידך, הסיבה בגללה זה הימור רק מהבטן, היא שיש סימנים שכל הכישרון הזה פשוט לא מספיק.
דבר אחד בטוח: לסלטיקס נגמרה הסבלנות. הקבוצה שבשנה שעברה היו לה שמונה-תשעה שחקני רוטציה טובים, שינתה לגמרי את הקונספציה והחליטה לבצע הסתערות, אולי אחרונה, על היעד במבנה הנוכחי: שישה-שבעה שחקנים, כולל ארבעה ברמת אולסטאר, וקדימה לזרוק את כל כיור המטבח על הקיר. ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, ג'רו הולידיי וקריסטפס פורזינגיס, כשרגלי הדחליל שלו בריאות, הם רביעייה שאין לאף קבוצה בליגה. אז אם הכל יתחבר, ובראון ילמד לכדרר ביד שמאל, הסלטיקס יזכו באליפות (גם ההימור הזה ישמיד את עצמו מתישהו).
1. דנבר נאגטס
הנה הפרדוקס של אלופת ה-NBA הנוכחית: הנאגטס מובילים את כל רשימות טרום העונה האפשריות, אבל עדיין זוכים לפחות תשומת לב מכל אלופה שאפשר לזכור בעשור האחרון לפחות. תחושת חוסר הכבוד, אפילו אחרי זכייה כל כך דומיננטית, היא גם מה שהופכת אותם פייבוריטים לעוד טבעת. זה, וניקולה יוקיץ'. הסגל נשאר, בערך, אותו דבר, מה שמבטיח את המשך הכימיה. עזיבתו של ברוס בראון קצת פוגעת, אבל גם פותחת את הדלת לכריסטיאן בראון, הרוקי שהפתיע בפלייאוף; ג'מאל מארי נתן פלייאוף של סופרסטאר אמיתי, אבל גם הוא יודע שלא מכבדים אותו כמו שמגיע לו, מה שבוודאי ישמור על המוטיבציה שלו.
אבל בסוף, זה הרי הכל יוקיץ'. אף אחד לא באמת מכיר אותו ולא יודע איך הזכייה באליפות תשפיע עליו, אז עד שיוכח שבאמת מספיקה לו טבעת אחת והוא רק רוצה לחזור לסוסים שלו - דנבר היא הקבוצה שצריך לנצח בדרך לאליפות.
