קצת יותר מ-30 שניות לסיום המשחק, ובפיגור של תשע נקודות, צוות המאמנים של מינסוטה הזעיק פסק זמן. הם שרטטו תרגיל וכנראה הורו לעשות עבירה מיד לאחר מכן, אולי על קיירי ארווינג (שנמצא בעיצומו של משבר עצום בקליעות מהעונשין: 68 אחוזים בשני המשחקים האחרונים לעומת 88 אחוזים לאורך הקריירה).
הכדור הוכנס מקו הרוחב, הכי קרוב לספסל של הטימברוולבס, קארל אנתוני טאונס קיבל אותו, הסתובב על שמירה כפולה וזרק מאחרי קשת השלוש כדור שלא פגע בכלום. עד אז, טאונס היה על 0 מ-7 מ-3. בחמשת המשחקים האחרונים הוא עומד על 4 מ-32 (ובאותיות, לשם ההדגשה: ארבע משלושים ושתיים). 12.5 אחוזים. מינסוטה הפסידה במשחק הלילה (בין ראשון לשני) והיא בפיגור 3:0 בסדרה בגלל שארווינג ולוקה דונצ'יץ' מחשמלים, בגלל שפי. ג'יי וושינגטון ודרק ג'ונס קולעים ונלחמים בהגנה ובגלל הצוות הדו ראשי הנפלא שלהם בעמדת הסנטר. אבל, לדעתי, בעיקר בזכות יתרון בעמדת המאמן.
ההתעקשות לא לאבד את הזהות והאישיות שהביאה את הטימברוולבס עד לגמר האזורי ראויה לפרסים, אבל אחרי שלושה משחקים ברור שמינסוטה לא משחקת כדורסל, אלא ממחישה ויזואלית את האימרה של אלברט איינשטיין - "אי שפיות היא לנסות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". מינסוטה מתעקשת לשחק עם שני גבוהים, בעוד שאם מסתכלים על כל דרך שבה היא יכולה לחזור לסדרה הזו, היא יכולה לקרות רק אם שני הגבוהים שלה ישותפו כמה שפחות.
רודי גובר, שחקן ההגנה של העונה, הוא חור בהגנה. דונצ'יץ' לא משחק כדורסל - הוא משחק ב"בוא נמצא דרך להשפיל את רודי". הוא חותר בכוח לחסימה על השחקן שגובר שומר עליו, מחכה לחילוף, ואז מינסוטה צריכה רק לבחור באיזו דרך היא רוצה לקבל את הסטירה: זריקה של הסלובני (הפסקתי להתלהב מרמת הקושי של הזריקות שלו. אלו הזריקות הרגילות שהוא לוקח, כנ"ל לגבי ארווינג), הרמה להטבעה של אחד הגבוהים או מסירה לזריקה חופשית מ-3. מילא אם משאירים את גובר במשחק, אבל שום דאבל טים. שום נסיון להוציא את הכדור מהידיים של דונצ'יץ'. זו קבוצת ההגנה של העונה. דאלאס קלעה הבוקר 56 אחוז מהשדה, חמישים אחוז מ-3 - משהו לא עובד.
לפחות אם טאונס וגובר היו מצדיקים את החור ההגנתי שלהם בדומיננטיות בהתקפה. איפה. גובר סיים עם 4 מ-4 מהשדה אבל זה ההיי לייט שלו בהתקפה. לא מצופה ממנו משהו אחר. טאונס קלע הבוקר 27.7 אחוז. זה לא מצדיק את 38 הדקות שלו. זה לא מצדיק אפילו 20 דקות.
למינסוטה אין מה להפסיד. מה אכפת לה כבר לנסות. היא צריכה לעלות עם חמישייה נמוכה. הנמוכים שלה משחקים בכל מקרה כמו שחקנים גבוהים (נאז ריד, אנתוני אדוארדס, קייל אנדרסון וג'יידן מקדניאל הם שחקנים מאוד פיזיים וגבוהים לתפקיד שלהם). חמישייה כזו תעשה כמה דברים: היא תפחית את הנזק מהפיק אנד רול של דונצ'יץ', היא תגרום לאחד הגבוהים של דאלאס להגן על קו ה-3 במקום להגן על הסל וכנראה תגרום לקיד לעשות התאמות והיא תתן למינסוטה מאץ' אפ הרבה יותר טוב, בעיקר בכך שבמקום שאדוארדס יצטרך לרדוף אחרי ארווינג, הוא ירדוף אחרי פי.ג'יי וושינגטון ודרק ג'ונס. הרבע השלישי של אדוארדס הדגיש מה הוא יכול לעשות כל עוד יש לו חמצן. ברבע הרביעי הוא התאדה.
משימה בלתי אפשרית
אם הקביעה של סטן ואן גנדי שמדובר בצמד הגארדים הכי טוב בהיסטוריה הייתה קצת מופרזת (אתמול הוא עידן אותה ל"הכי מוכשרים בהיסטוריה"), הרי שממשחק למשחק מתברר שהם צועדים הישר לראש המצעד.
ארווינג ודונצ'יץ' אוהבים את הלחץ. הם זורקים את הזריקה שבאה להם, ושום זריקה אינה קשה מדי עבורם. השורה הסטטיסטית של הסלובני, כולל אחוזי הקליעה מכל הטווחים וחמש חטיפות לעומת שלושה איבודי כדור, היא שורה סטטיסטית שהיתה גורמת ללארי בירד להאדים מקנאה. לנסות לשמור על מפלצת התקפה כזו זו מעמסה עצומה. לשמור עליו ועל ארווינג זו משימה בלתי אפשרית, אפילו להגנה הכי טובה בליגה.
אלו לא רק 66 הנקודות וההתעלות בדקות ובשניות הסיום (דונצ'יץ' וארווינג קלעו 21 נקודות ברבע הרביעי לעומת 20 נקודות שקלעו כל שמונת השחקנים של מינסוטה ברבע האחרון). זה פשוט שבכל פעם שהכדור מגיע לדונצ'יץ', אתה שואל את עצמך למה השידור הפך פתאום לשידור בהילוך איטי. מנהלים שמשדרים חוסר פאניקה בדקות הכרעה של משחקים צמודים משפיעים ישירות על העובדים הכי פשוטים. הידיים של וושינגטון לא רעדו כשהוא לקח מהפינה את השלשה שסגרה את המשחק.
ולחשוב שאת כל הדברים האלו דונצ'יץ', שהלילה הועבר ממצב של "זמין" למצב של "בסימן שאלה", משיג עם ברך וקרסול מפורקים. אגדה בהתהוות.
פורסם לראשונה: 11:39, 27.05.24