כפי שכבר נכתב במדור הזה לא מזמן, מאבק הכוחות בין נשיא מיאמי היט פט ריילי לכוכב ג'ימי באטלר, שכלל השעיה ממושכת וטרייד לגולדן סטייט, היה סוג של חזרה בזמן לימים שבהם הבוסים והמאמנים לא התקפלו בפני השחקנים. אבל זה קרב אבוד, בעידן שבו השחקנים צוברים יותר ויותר עוצמה. הם חשובים יותר למועדון, מדרון וויליאמס שגמר את ימי ג'רי סלואן המפוארים ביוטה, דרך לברון ג'יימס שמחק את דייויד בלאט והתרגילים שלו, ועד הניסיונות הנואשים של מילווקי לספק ליאניס אנדטוקמבו חיזוק כדי שלא יתעצבן ויעזוב.
אבל עד עכשיו, כאמור, מפגני השרירים של השחקנים היו מקצועיים ונגעו להתנהלות הקבוצה ולשחקנים או למאמנים שסביבם. שיי גילג'ס־אלכסנדר, ככל הנראה בדרך לזכייה ראשונה בתואר ה־MVP של הליגה, ביצע מהלך נדיר שעשוי להוביל לתופעה חדשה ב־NBA: הסופרסטאר של אוקלהומה סיטי זרק את הסוכן שלו, ולקראת הדיונים על הארכת החוזה בת'אנדר, עם שכר שצפוי להיות הגבוה בהיסטוריה של הליגה, הוא החליט לייצג את עצמו.
וולקאם לעולם האמיתי
שיי עדיין ייעזר בסוכנות אחרת בענייני שיווק ופרסום, אבל החליט שהוא לא מעוניין יותר בשירותיו של ת'אד פושה, אחד הסוכנים החזקים ב־NBA, שבין השאר דאג ב־2017 שראסל ווסטברוק יקבל את החוזה היוקרתי ביותר ב־NBA (גם באוקלהומה, אגב). ראשית כל, מדובר ברווח נקי עבור הכוכב: הוא אמור לקבל חוזה סופר־מקס מטורף, ולהיות השחקן הראשון בתולדות הליגה שישתכר 300 מיליון דולר בתקופה של ארבע שנים – ולפי הפרשן כריס היינס, הוא יחסוך לא פחות מ־12 מיליון דולר על העסקה, ארבעה אחוזים שהסוכן היה אמור לקבל לפי הנהוג בליגה. יש בכך היגיון בעיני רבים: אוקלהומה לא תעז לוותר על אבן הפינה בפרויקט שלה, והייתה נותנת לו ממילא את החוזה המקסימלי האפשרי, כך שאין צורך בסוכן שיישב במו"מ לפרוטוקול ויגזור קופון.
אבל הכסף הוא לא חזות הכל במקרה הזה. כשנשאל על הבחירה שלו לפני מספר ימים, שיי ניסה להכניס את התקשורת לראש שלו: "זה לא קשור רק לעמלת הסוכן", הוא אמר בכנות, "באופן אישי, אני רוצה להיות האדם הכי שלם שאני יכול להיות. לא רק שחקן כדורסל, גם איש עסקים, אבא, בעל. אני רוצה למלא את כל הסעיפים. אני חושב שזו תהיה הזדמנות טובה עבורי ללמוד ולהשתפר בהיבט נוסף של החיים שאני לא מתמצא בו".
או בקיצור: הספורטאי ששולט בגורלו. אנחנו רחוקים מהימים שבהם ילדים מוכשרים וחסרי מושג בנוגע לעולם האמיתי נכנסו לליגה ואפשר היה לעשות עליהם סיבוב. כל מי שמיועד ל־NBA כיום כבר מודע לאפשרויות העסקיות הפתוחות בפניו, מחפש מה הכי משתלם עבורו, איך יוכל למקסם את היכולת שלו. שחקני תיכונים נלהבים רואים איך ג'יילן בראון מבוסטון, למשל, לא צריך טובות מאף חברה גדולה ומקים מותג נעליים משלו שאליו הוא מושך חברים. לברון, סטף קרי ואחרים הם הרבה יותר מכדורסלנים נצחיים, אלא אימפריות בפני עצמם – וזה מקור לגאווה. כמו ששיי אמר, זה סמל של כבוד להתפתחות האישית, זו ההרגשה שהפכת ל"אדם שלם".
אפקט דונצ'יץ'
העמידה בזכות עצמך כוללת נדבך נוסף, שהוא למעשה האפקט שנוצר מההלם שבטרייד של לוקה דונצ'יץ'־אנתוני דייויס. העיניים של כוכבי הליגה נפקחו באותו יום, והם קיבלו תזכורת לכך שגם השחקן החזק ביותר עלול להיות פגיע. ג'זמין ווימביש מ־CBS ניתחה: "עסקת דונצ'יץ' הייתה דוגמה מצוינת להשפעה האדירה של קבוצות על קריירה של שחקן, ולמרות שלוקה לא יכול היה לעשות כלום בנוגע לכך גם אם היה מייצג את עצמו, ייתכן שהמקרה ישנה את הדרך שבה שחקנים ייגשו למשא ומתן בעתיד. שליטה מוחלטת ושקיפות בנושא הזה יכולים להועיל לשחקנים".
בשורה התחתונה, זו התחושה של כוכב שאין מישהו שיכול לייצג את האינטרסים שלו יותר טוב מאשר הוא בעצמו. יש פה סיכון: שיי הרי הודה שהוא לא שוחה לעומק בדיונים על חוזים, והת'אנדר יכולים לנצל זאת – רק שכפי שתיארנו, מדובר בסיטואציה שבה אין למועדון אינטרס להרע לכוכב. "אני אוהב את הקבוצה, ולא יכול לדמיין עולם שבו אני לא משחק בה", אמר לפני מספר ימים הגארד בן ה־26, שעם 32.3 נקודות למשחק (ראשון בליגה) מוביל את אוקלהומה סיטי לזכייה ודאית בראשות המערב. "אני הולך כל יום לעבודה עם חיוך". ועכשיו הוא מוסיף לחיוך גם את השליטה בעתיד שלו.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.03.25
