"סליחה שאני מעז לשאול, אבל הניקס באמת כאלה טובים?" (אוהד ניו יורק בטוויטר, רגע אחרי הניצחון על טורונטו)
האמת, אף אחד עדיין לא מאמין. אפילו אוהדי הניקס המושבעים, שסובלים כבר שני עשורים מהקבוצה שלהם הולכים לאחרונה על ביצים. ניו יורק תהיה בפלייאוף? עד לפני כמה חודשים זו עוד נשמעה כמו בדיחה לא מוצלחת.
רק שבשבועות האחרונים זו המציאות. החבורה מהתפוח הגדול היא הקבוצה הכי חמה ב-NBA. יותר מברוקלין, פילדלפיה, יוטה או פיניקס. שלא לדבר על הלייקרס המקרטעים בלי לברון ועד לאחרונה גם ללא אנתוני דייויס. אתמול בלילה (בין שבת לראשון) הניקס גברו במידסון סקוור גארדן גם על טורונטו (103:120) והאריכו את רצף הניצחונות שלהם לתשעה - דבר שלא קרה כבר שמונה שנים. "וכן, זה אמיתי" - חגג ה"ניו יורק דיילי ניוז" העוקצני. "פתאום, אפשר גם לחגוג בגארדן - וזה משהו שאף אחד מאיתנו לא זוכר מתי זה קרה".
אז בואו ונזכיר לכולם. עונת 2012/13 הייתה האחרונה שבה הניקס הופיעו בפלייאוף. אז הם אפילו העמידו רצף של 13 ניצחונות והגיעו לחצי גמר המזרח. כרמלו אנתוני כיכב - ואפילו מנע מחברו הטוב לברון ג'יימס לזכות פה אחד בתואר ה-MVP של העונה הסדירה, אמארה סטודמאייר עוד לא חשב בכלל על אליפות ליגת העל בישראל וג'ייסון קיד היה הרכז הפותח.
נחזור להווה. הניקס כבר במקום הרביעי במזרח (מאזן 27:34) וכרגע עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון בפלייאוף. הם עומדים על מאזן ביתי נהדר של 10:21 ועם הקהל שהורשה לחזור לגארדן - בניקס, כמה שזה יישמע חזירי, אפילו פוזלים לעבר המקום השלישי, שם נמצאת מילווקי (22:37). בכל זאת, יש עוד למעלה מ-10 משחקים עד לסיום העונה. "זו קבוצה שמציגה כדורסל מרענן לצפייה", החמיאו ב"דה רינגר". "אוסף של כישרונות מוכחים וצעירים משתפרים שמשחקים כדורסל חכם, חזק, פיזי וממושמע".
סטיבן איי סמית' בטירוף
שווה להיות אוהד ניקס כרגע
הכוכב: ג'וליוס רנדל
"ג'וליוס רנדל צריך להיות ה-MVP, פזרו את הבשורה" (קנדריק פרקינס, שחקן העבר ופרשן ESPN)
ואכן במילה "ממושמע" מסתתר ככל הנראה סוד ההצלחה של הניקס. המנצח על התזמורת הוא המאמן טום תיבודו. לפני שנחת בגארדן הוא הסתכסך עם בעלי מינסוטה סביב שחרורו של ג'ימי באטלר, נכשל שם ולא עבד כמעט שנה. מעטות הקבוצות שרצו לגעת בו וכשחתם לחמש שנים בקיץ האחרון אצל הניקס, זה היה נראה כמו מינוי אבוד מראש. אבל בדיוק ההפך קרה.
תיבודו הכניס קשיחות לקבוצה, שיפר את משחק ההגנה שלה ובעיקר שם את המפתחות בידיו של ג'וליוס רנדל. הפורוורד שנבחר ב-2014 על ידי הלייקרס ועבר גם בניו אורלינס, העמיד בעונה שעברה 19.5 נקודות ו-9.7 ריבאונדים בממוצע למשחק, אך לא ממש הסתדר עם דייויד פיזדייל (עד שזה פוטר). הוא נותר הכוכב של ניו יורק, אבל המספרים שלו השתדרגו, והוא נבחר לראשונה לאולסטאר והפך לאחד הסקוררים הכי גדולים בליגה.
המספרים האדירים של רנדל במהלך רצף הניצחונות האחרון
העונה רנדל כבר מעמיד ממוצעים של 23.9 נקודות ו-10.5 ריבאונדים לערב, אבל בחמשת המשחקים האחרונים הוא פשוט הפך לבלתי ניתן לעצירה (32.8 בממוצע, פעמיים חצה את רף 40 נקודות). הוא בולט גם באחוזי הקליעה: 45 אחוזים בקליעות מחצי מרחק, 41 לשלוש ו-80 מהקו - הנתונים הטובים ביותר מאז שהגיע לליגה.
"איש לא חלק אף פעם על הכישרון שלו", הסבירו בכתבה הנרחבת שפרסמו ב"דה רינגר". "השאלה תמיד הייתה האם הוא מסוגל לספק את המספרים שלו בדרך שתעזור לקבוצה לנצח. והעונה התשובה שלו מדהימה". גם תיבודו מסכים: "ג'וליוס הוא סוללת האנרגיה שלנו, בזכותו גם האחרים טובים יותר".
רנדל פירגן למאמנו: "לפני שנתיים, כשהגעתי, זה לא סוד שניו יורק הייתה קבוצה חלשה. ועדיין, רציתי לעזור לבנות אותה מחדש. בקיץ, כשוויליאם ווסלי הגיע (הג'נרל מנג'ר החדש), הוא שאל אותי: 'מה אתה צריך כדי להיות אולסטאר? למה הקבוצה הזו זקוקה?'. אמרתי לו שמאמן שיאמין בי. הוא הביא את תיבודו וזה גרם לשינוי".
לאחרונה הוא אפילו מוזכר כמועמד אפשרי לזכות בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. "הוא יכול לגנוב ברגע האחרון את התואר הזה מניקולה יוקיץ'", נכתב בקלאץ' פוינטס. אחרי שאתמול קלע מול הרפטורס 20 נקודות עד המחצית, בירידה להפסקה גם אוהדי הניקס המשיכו באותו הקו וצעקו לעברו: "M-V-P". "אני לא מרגיש שזה יושב עליי. אני מגיע עם גישה נכונה, זה מי שאני. מנסה להיות כמה שפחות אנוכי כלפי חבריי לקבוצה", הצטנע רנדל.
השחקנים המשלימים: מישהו אמר דרק רוז?
"הליגה פשוט טובה יותר כשהניקס מנצחים" (לברון ג'יימס)
הניקס היא לא רק ג'יוליוס רנדל. תיבודו בנה תלכיד שמתאים מאוד לשיטת המשחק שלו והביא שני שחקנים שהכיר טוב מאוד מימיו בטימברוולבס: טאג' גיבסון ודרק רוז. הראשון פאוור-פורוורד שבעיקר מציק בהגנה, השני מוכר לכולם ומי שעבר באמצע העונה בטרייד מדטרויט. בגיל 32, הסופרסטאר לשעבר ומוכה הפציעות, לא רק שמצא את מקומו בניקס, אלא הוא גם הקלע השלישי של הקבוצה העונה עם 13.3 נקודות למשחק.
תוסיפו לזה כמובן את אר.ג'יי בארט ורג'י בולוק הנהדרים, אובי טופין שהפך לכוח משמעותי מהספסל ואפילו אלק ברקס שהפך לכוח משמעותי בהתקפה - ותגלו קבוצה לוחמת, נושכת ובעיקר מחזירה את הגארדן לימים היפים.
בארט, בשנתו השנייה בלבד בליגה, הפך ל"מיסטר קלאץ'" של ניו יורק. בארה"ב כמו בארה"ב ניתחו את הסטטיסטיקות ומצאו כי בארט קלע 56 נקודות ב-70 דקות רבע רביעי בחודש אפריל. ולא רק זה - הוא עשה את זה ב-19 מ-30 מהשדה ו-9 מ-14 מהצבע. מרשים.
גם האוהדים מרוצים. בכתבה שפורסמה ב"פורבס" התראיינו מספר אוהדים שרופים ונשאלו על השינוי שעבר המועדון בקיץ האחרון. אחד מהם, דייויד פייר, הודה: "אני גאה בהם, פתאום אני יכול ללבוש את הז'קט שלי עם סמל הניקס בגאווה".
