מעבר לכך שמינסוטה נתנה לסדרה האדירה הזו את מה שמגיע לה, משחק שביעי ומכריע, היא לקחה בחזרה את הדבר הכי חשוב בה: המומנטום. בתחילת הסדרה הטימברוולבס ניצחו פעמיים ברציפות, אחר-כך דנבר שלוש, לוגית, גורל המשחק הבא נמצא בידיים של הוולבס.
אבל זה לא רק הניצחון והמומנטום. המשחק כולו שיקף חזרה לתבניות של שני המשחקים הראשונים. ניקולה יוקיץ' בילה רחוק מהסל ובזריקות רעות לשלוש, גם ארון גורדון הטיל שלשות, ג'מאל מארי חזר ליכולת קליעה שערורייתית, הספסל של דנבר, בדקות שבהן היה ערך תחרותי למשחק, תרם שתי נקודות. ומנגד, מינסוטה דחפה את הכדור פנימה, הראתה משחק בין שניים בין טאונס לגובר, לאנתוני אדוארדס חזר המוג'ו, ג'יידן מקדניאלס הפך לריי אלן, מייק קונלי חזר מהפציעה, נאז ריד חזר להיות אגרסיבי. ההגנה חזרה להיות ההגנה הכי טובה בליגה: דנבר קלעה 40 נקודות בחצי הראשון, ואז המארחת לחצה על הגז: מינסוטה סופגה 30 נקודות בחצי השני, מתוכן ברבע הרביעי. מספרים בדיוניים.
מינסוטה, במשחק בו הייתה מודחת אם הייתה מפסידה, מצאה את כל המרכיבים שלא נמצאים בסטטיסטיקות: רוח לחימה, חוסן נפשי, אחדות, קשיחות והתערובת שבין נואשות לנועזות.
קונלי, שסובל מפציעה דומה אבל פחות חמורה לזו שממנה סובל מארי, נתן למינסוטה את הדבק והמנהיגות שהקבוצה הזו צריכה, אבל לדעתי הגורם מספר אחד לנצחון היה קארל אנתוני טאונס. כתבתי בטור שעבר שטאונס הוא שחקן ההגנה הטיפש ביותר שראיתי בשנים האחרונות. אין שום קשר בין החשיבות שלו לקבוצה לבין העבירות השטותיות שהוא מבצע. הלילה טאונס קלע רק 10 נקודות מ-10 זריקות ב-40 אחוז מהשדה (ו-0 מ-4 מהשלוש), אבל הנוכחות שלו על יוקיץ' והעובדה שהפך את גובר לשומר איזורית החזירה את מינסוטה להגנה שהיא הראתה כל העונה.
וכעת, בלילה שבין שבת לראשון נקבל את משחק מספר 7 בסדרה הנפלאה הזו. אירוע השנה בכדורסל.
האחרונה שתישאר לעמוד
הלילה (בין שישי לשבת), באינדיאנה, ייערך משחק מספר 6 בין הפייסרס לניקס. אחרי סדרה של שישה משחקים נגד הסיקסרס שהסתיימה בהפרש מצטבר של נקודה אחת לניקס, ואחרי שהם חזרו במשחק מספר 5 להביס את אינדיאנה עם הרכב שנראה כמו נבחרת אגף באסף הרופא, הפלייאוף הזה יסתיים ברוח של ג'יילן ברנסון וחבריו. הקבוצה האחרונה שתשרוד היא זו שתהיה לה הכי הרבה אנרגיה וחוסר מוכנות מוחלט להפסיד.
הסטנדרטים הבלתי אפשריים של בוסטון
גמר המזרח, חצי גמר המזרח, גמר המזרח, הדחה בסיבוב הראשון, גמר ה-NBA, גמר המזרח, גמר המזרח (בינתיים). אלו ההישגים של בוסטון מאז שג'ייסון טייטום הצטרף לקבוצה. ארבעה גמרים אזוריים בחמש שנים, חמישה בשבע השנים האחרונות. מאזנים מדהימים.
ואיכשהו, כל דבר מתחת לאליפות, ובוסטון תצטרך עוד ניעור רציני מבראד סטיבנס. הסטנדרטים שהקבוצה הזו הציבה לעצמה הם בלתי אפשריים מול שורה של יריבות עם שחקני דור בסגל שלהן.