טעיתי, בענק. לאורך כל העונה כתבתי שאין קבוצה שתנצח את דנבר בארבעה משחקים בסדרה של שבעה. טעיתי, בענק. מינסוטה שוב ניצחה הלילה (בין שני לשלישי) את האלופה בחוץ, עלתה ל-0:2 בסדרת חצי גמר המערב, ולא נראה שהיא מתכננת לעצור.
הייתי צריך לסייג, מאחר שיש סיבה שהליגה נמצאת בשוויוניות חסרת תקדים וסיפקה חמש אלופות שונות בחמש העונות האחרונות. לזכייה חוזרת יש מחירים פיזיים כבדים, וקבוצה צריכה חוזק מנטלי כדי שזה יקרה. דנבר נראית קצת פצועה, בעיקר ג'מאל מארי. היא נראית כבויה, חסרת אונים, נטולת פתרונות, מיואשת. אין שם את המוטיבציה, את רוח הקרב והאנרגיה שדרושים כדי לשמור על התואר.
הפועל תל אביב מנציחה את הנופלים
(באדיבות one)
ועוד משהו: מאז 2009, למעט עונת האליפות של סאן אנטוניו ב-2014, השחקן הכי טוב בליגה סחב את הקבוצה שלו לאליפות. במהלך העונה הרגילה ובסיבוב הראשון, ניקולה יוקיץ' העניק מיליון סיבות לכך שהוא השחקן הכי טוב בפלנטה. אבל כעת מתברר שזה אפילו לא קרוב. אנתוני אדוארדס משחק כדורסל אחר כרגע.
אבל זה יהיה חטא גם להלביש את הכל על אדוארדס או על המצב הפיזי והמנטלי של דנבר. מתברר שגם פיניקס היא לא קבוצה גרועה כל כך, זו רק שמינסוטה גורמת לך להיראות רע כל כך. הלילה היא הגיעה למשחק בלי רודי גובר, שחקן ההגנה של הדור והאיש שלדברי מאמני מינסוטה בנה את השלד לתרבות ההגנה של הקבוצה, והגבילה את דנבר ל-35 נקודות במחצית הראשונה ו-80 במשחק כולו.
צוות האימון של מינסוטה לא לקח פסק זמן עד לאמצע הרבע השלישי. מה המאמנים שלה כן עשו? צ'אלנג' על החלטה של השופטים בתוך הרבע הרביעי כשהם ביתרון של 22 נקודות אחרי שני סלים רצופים של היריבה. שום סכנה אמיתית לא נשקפה ליתרון של מינסוטה, אבל המאמנים שלה קבעו את הטון: הם לא היו מוכנים לתת לדנבר הזדמנות לעשות רעשים של קאמבק.
2 צפייה בגלריה
היה חסר הבטחון מול ההגנה של מינסוטה. יוקיץ' נחסם על ידי נאז ריד
(צילום: PA/DUSTIN BRADFORD)
מינסוטה זורקת לפרקט שמונה שחקנים עם גפיים ארוכים, והם כל הזמן בתנועה, לא חוסכים בזיעה, סוגרים חללים. כל זריקה מאותגרת, קשיחות מנטלית מתמדת. הבלבול וחוסר הבטחון שהם נטעו ביוקיץ', אי אפשר להאמין שזה אמיתי. מדובר בהגנה היסטורית. זה גם גובר, שראוי למילה ממש טובה, על כך שהבחין בין מה שחשוב באמת לבין עוד משחק כדורסל והעדיף להיות נוכח הלילה בלידה של הבן שלו. אבל מינסוטה הסתדרה בלעדיו, כי ככה זה שהשחקן הכי טוב שלה בהתקפה, אדוארדס, מתחייב להיות העוגן של ההגנה הטובה בליגה, גם בעונה הרגילה וגם בפלייאוף.
אפשר לדבר
אפשר לדבר על הגאונות של ג'יילן ברנסון בהתקפה. אפשר לדבר על ג'וש הארט ששוב השאיר את כל האיברים הפנימיים שלו על הפרקט ועל איך שהוא הופך את הניקס לקבוצה היסטורית מבחינת ריבאונד התקפה. אפשר לדבר על קרב המוחות בין ריק קרלייל לטים ת'יבודו. אפשר לדבר על הרטרו שבמאבק בין הניקס לפייסרס. אבל בחייאת, שמישהו יעשה חסד לכל הדברים שאפשר לדבר ולכתוב עליהם בסדרה הזו, ויעשה שלא נצטרך לדבר על שיפוט שערורייתי בסוף כל משחק.
