אתם מתארים לכם אילו צהלות היו נשמעות בארץ, ואת הכותרות המפוצצות, אם נבחרת הכדורגל הייתה מגיעה אפילו פעם אחת לאליפות אירופה? מכל החורים היו יוצאים ומברכים אותה, וכל הפוליטיקאים היו מתחרים - של מי הברכה חזקה יותר. בשבוע שעבר נבחרת הכדורסל של ישראל עשתה זאת בפעם ה-30! כן חברים וחברות, לא טעיתי, וההעפלה הזו ליורובאסקט לא הוציאה אף אחד מגדרו. במקום יו"ר איגוד הכדורסל עמירם הלוי, הייתי מארגן לנבחרת אירוע גדול ומחלק לנבחרת ולמאמן הלאומי עודד קטש את כל התשבחות שבעולם. נכון, אנחנו בתקופה של קורונה ואסורות ההתקהלויות, אבל אפשר גם לארגן חגיגה בזום, כמו שהגיעה לג'ודאים, למתעמלות ולשייטים, שלושה מהענפים המובילים שלנו, שבכל אירוע עולמי מעלים מחדש את קרנה של ישראל.
בחזרה לכדורסל. שמעתי את אלה המנסים לגמד את הישגי הנבחרת במוקדמות היורובאסקט, כי אלופת העולם ספרד וגם פולין התייצבו בהרכבים חסרים. ומה עם כל אלה שחסרו בנבחרת שלנו? מאלה מתעלמים. שכחתם מדני אבדיה, עומרי כספי, יובל זוסמן ועוז בלייזר? הכדורסלנים אינם אשמים בכך שפיב"א מנוהלת כמו חנות מכולת קטנה ולא מצליחה להגיע להסכמות על מועדי המשחקים עם ה-NBA והיורוליג, במקום שמשחק הנבחרת הלאומית בכל מדינה יישאר במוקד גאוותו של כל אוהד. באשמת פיב"א, המוקדמות מתנהלות כמו עניין שולי. היה תענוג לצפות בנבחרת בשני הניצחונות האחרונים, וליהנות ובראש וראשונה משני הוותיקים גיא פניני (37) וגל מקל (32), שבכל קמפיין בו הם משתתפים עושים זאת עם הלב והנשמה. הם כבר מזמן יכלו להודיע שהגיע זמנם לפרוש מהנבחרת, אבל זה כבוד גדול עבורם לשרתה והם מוסיפים המון. הרבה בזכותם השחקנים הצעירים מהם עשו קפיצת מדרגה.
אין כמו אליפויות היבשת. הן יותר גדולות, מרתקות ומלאות עניין מכל אירוע בינלאומי אחר בכדורסל. במבט לעבר, היה לי הכבוד הגדול להגיע ולסקר 22 אליפויות אירופה (רק שתיים מהן ללא השתתפות ישראל), ובכל פעם האירוע הפך לחגיגה גדולה בהרבה מקודמו. אלה לא רק המשחקים עצמם, זו האווירה הדומה להפנינג אחד גדול בכל מקום אליו אתה פונה. כל איש כדורסל שמכבד את עצמו מגיע לשם, ולא רק מאירופה, אלא גם מה-NBA ומהמכללות, וגם מאוסטרליה וניו-זילנד וברזיל ואורוגוואי וארגנטינה וקונגו ודרום-אפריקה. השתלמויות מאמנים ושופטים שנערכות לרוב במדינות המארחות במקביל למשחקים מתקשות לעמוד בקצב הנרשמים. אפילו משחקי גביע העולם רחוקים מלהגיע לממדי העניין שיצרו אליפויות אירופה של פעם. נכון, הפרדת האירוח למספר מדינות, כפי שקרה ביורובאסקט הקודם ויקרה גם בקרוב, פגעה קצת בהתלהבות, אבל עדיין מדובר בטורניר גדול ומרתק.
ההיסטוריה של ישראל באליפויות אירופה החלה ב-1953 בברית המועצות. הייתי ילד כשזה קרה, עדיין רחוק מהכדורסל, אבל כשנכנסתי לעולם העיתונות והכרתי את יעקב שאלתיאל ז"ל, מאמן אותה נבחרת אגדית שסיימה במקום ה-5 בהופעת הבכורה, כמעט בכל פגישה שמעתי ממנו את אותם הדברים: "מה הצעירים יודעים על אותה נבחרת? תנאים? מי דיבר אז על תנאים, או תשלום לשחקני הנבחרת. את הציוד הבאנו מהבית, אבל כשעלינו לשחק הייתה גאוות יחידה בלתי רגילה. הבנו את גודל המשימה כשהגענו למשחקים ואחינו היהודים מכל רחבי בריה"מ עודדו אותנו, ביניהם כאלה שהיו בדרכים כמה ימים עד שהרכבת הורידה אותם במוסקבה. חלקם התגנבו אלינו למלון, למרות החשד שייתפסו".
ישראל הקטנה והבלתי מוכרת הפתיעה כשעלתה לבית הגמר במוסקבה, במסגרתו ניצחה את יוגוסלביה, איטליה וצ'כיה, וזכתה בניצחון טכני על מצרים (שסירבה לשחק נגדנו, בדומה ללבנון בשלב המוקדם). השתיים נענשו בהפסדים טכניים ובהרחקה עתידית מהשתתפות באליפויות היבשת. למרות שהפסידה לאחר מכן לבריה"מ, הונגריה וצרפת, הנבחרת סיימה מלאת גאווה, עם מאזן זהה לנבחרות במקומות 4־2. כל אחד מהשמות באותה נבחרת גורם לי לרעד של התרגשות: אברהם שניאור, זכריה עופרי, משה דניאל, מנחם קורמן, פרדי כהן, דוד הייבלום, שמעון שלח, יהודה וינר, רלף קליין, מרסל חפץ, מרדכי ממרן, דני ארז וראובן פכר.
עם רלף קליין כמאמן, ישראל חזרה לדירוג המכובד הזה ב-1977 - ושנתיים מאוחר יותר הוא הוביל אותה להישג השיא שלה בכל הזמנים, המקום השני ביורובאסקט 1979 בטורינו. בדרך למדליית הכסף האדירה ישראל ניצחה את אלופת העולם דאז יוגוסלביה 76:77, ורק בריה"מ הגדולה עמדה בדרכה לפסגת היבשת. ואלה שמות: מיקי ברקוביץ', אביגדור מוסקוביץ', סטיב קפלן, לו סילבר, בועז ינאי, מוטי ארואסטי, בארי ליבוביץ', פיני חוזז, אורי בן-ארי, אריק מנקין, שוקי שוורץ ושי שרף. ולא נשכח עוד מאמנים גדולים של הנבחרת לאורך השנים, כמו יהושע רוזין, אליהו עמיאל, שמעון שלח, אריה מליניאק, שמואל יעקבסון, אברהם חמו, מולי קצורין, אריק שיבק, ארז אדלשטיין והנוכחי, עודד קטש. זו נבחרת שמתעלה על טהרת אנשי המקצוע הישראלים.
בהתמדה של השתתפות בכמעט כל אליפות אירופה, חיזקה ישראל את מעמדה בענף וביבשת, למרות ניסיונות שונים לאורך השנים של מדינות מאחורי מסך הברזל – בראשות בריה"מ – לגמד את כוחה ואף להרחיקה מהמסגרת. לא פעם הסוגייה עלתה בקונגרסים של פיב"א, בטענה שישראל אינה שייכת גיאוגרפית ליבשת, אבל המזכ"ל הראשון של פיב"א וויליאם ג'ונס, וגם יורשו בורה סטנקוביץ', שמרו ודאגו בכל כוחם שישראל לא תיפגע. הכדורסל הישראלי לא מפסיק להביא כבוד.
