איך חולפת לה תהילת עולם. בסוף עונת 2021/22 חתמה אנאדולו אפס שלוש שנים חלומיות עם הנפה שנייה ברציפות של גביע היורוליג, וסומנה כאחת הקבוצות המפוארות של הכדורסל האירופי בעשורים האחרונים, ואפילו בכלל. עם צמד גארדים כמו ואסיליה מיציץ' ושיין לארקין, פורוורדים נפלאים, שחקני פנים מנוסים ומאסטרו אחד בשם ארגין עתמאן על הקווים, היא נראתה כמי שהסגל שלה הוא בלתי עציר.
אבל אז הגיעה העונה שעברה שכללה פתיחה נוראית והפסדים שבעונות הקודמות היו נראים כבלתי נתפסים. אנאדולו לא הצליחה למצוא את היציבות שלה ואפילו לא עלתה לפלייאוף היורוליג. הקיץ נפרדה הקבוצה מכוכבה הגדול, ואסיליה מיציץ', וגם מעתמאן, שעזב לפנאתנייקוס. אנאדולו הצליחה להשאיר אצלה לא מעט מהשלד של הקבוצה הגדולה, כולל לארקין, אך גם חוסר היציבות מהעונה שעברה נשאר, והיא כרגע מחוץ לשמינייה. אז איך עם שחקנים כמו לארקין, רודריג בובואה, טיבור פלייס, וויל קלייברן, אלייז'ה בראיינט וגם מיציץ' בעונה שעברה, אנאדולו פשוט נזרקה מהצמרת של היורוליג?
קללת שלוש השנים
המסע המופלא של השושלת של אנאדולו התחיל בעונת 2019/20, שהופסקה בשל הקורונה. הקבוצה של ארגין עתמאן הייתה פשוט בלתי ניתנת לעצירה והוליכה את הטבלה בגאון. ללא ספק היא הייתה המועמדת מספר 1 לזכות, ולא מעט דיברו על העוול שנעשה לה בכך שביטלו את העונה. עם זאת, הקסם של אותה קבוצה לא הלך לשום מקום, ולמרות שבשתי העונות הסדירות שלאחר מכן אנאדולו לא הפגינה דומיננטיות דומה לזו של 2019/20, ברגעי ההכרעה היא טרפה את הקלפים בדרך לשתי זכיות מופלאות.
ואז - זה נגמר. אולי זה בגלל שכל שאר הקבוצות התאימו את עצמן ועשו לא מעט שינויים בסגלים, בעוד אנאדולו לא בדיוק התחדשה - מלבד הבאתו של וויל קלייברן - אולי זו עייפות החומר ותחושת השובע אחרי שני הגביעים.
תהיה הסיבה אשר תהיה, לא מדובר במקרה הראשון של קבוצה שהייתה אימת אירופה במשך שלוש שנים, ואז ירדה מגדולתה. יוגפלסטיקה ספליט הגדולה של סוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 זכתה שלוש פעמים ואז נעלמה (בעיקר בעקבות התפרקותה של יוגוסלביה והמלחמה הקשה שפרצה בבלקן בעקבותיה). גם מכבי ת"א של פיני גרשון רשמה שתי זכיות, עוד הגעה לגמר - ואז נעלמה מצמרת היורוליג למספר שנים. משהו בכדורסל האירופי לא מאפשר לקבוצות לשלוט ליותר משלוש שנים.
הצרות בעונה הנוכחית
על אף הכתוב לעיל, אנאדולו עדיין מחזיקה כאמור בסגל מצוין, והתמודדה היטב עם עזיבתו של מיציץ', כשהחתימה את דאריוס תומפסון, שהיה נהדר בעונה שעברה בבאסקוניה. את עתמאן היא החליטה להחליף בארדם ג'אן הצעיר וחסר הניסיון, שהיה עוזר במספר קבוצות NBA ובעונה שעברה אימן את טורק טלקום.
תומפסון - כמו שאר חבריו - התקשה להיכנס לעניינים בתחילת העונה, ואנאדולו רשמה שתי תבוסות מול האלופה ריאל מדריד וברצלונה. לאחר מכן הגיעו שני ניצחונות, עוד שני הפסדים ואז ניצחון והפסד לסירוגין. כלומר, אנאדולו לא הצליחה למצוא את הקצה והיציבות. תומפסון סיפק מספר משחקים טובים, אך גם הוא לא הצליח לייצר רצף של הופעות טובות ובינתיים נראה שהרוב נופל על הכתפיים של לארקין (17.7 נקודות בממוצע למשחק). מצד שני, תומפסון קבע שיא אסיסטים עונתי בניצחון האחרון על אלבה ברלין ויחד עם הצגה של לארקין (32 נקודות) השניים הובילו את אנאדולו לשני ניצחונות רצופים.
לצערה של אנאדולו, גם מכת פציעות קשה נחתה לאחרונה על הקבוצה ולמפגש הערב (חמישי, 21:05) עם מכבי ת"א היא תגיע ללא ארבעה שחקנים לפחות (טיבור פלייס, אלייז'ה בראיינט, וויל קלייברן ורודריג בובואה), כשגם אנטה ז'יז'יץ' בספק. על אף זאת, החבורה של ג'אן תקווה להתגבר על השדים וההיעדרויות ולסגור לראשונה העונה רצף של שלושה ניצחונות רצופים ביורוליג.
