פורטלנד משכה עד אינסוף את הליך הפרידה מדמיאן לילארד. מאז שלקחה אותו במקום השישי בדראפט 2012, וקיבלה את רוקי השנה וכוכב אינסטנט, הוא הפך לאחד מגדולי השחקנים בתולדות הבלייזרס ולקח את הקבוצה לגמר המערב ב-2019 – אבל בשנים האחרונות התבהר שכבר אין אפשרות לבנות קבוצה טובה נוספת סביבו, ועדיין היא לא נתנה לו ללכת. רק לפני שנה, כאשר נשלח למילווקי, התחילו הטרייל בלייזרס בבנייה מחדש, שאחד החלקים המרכזיים בה הגיע הלילה (בין רביעי לחמישי) עם הטרייד שהביא לקבוצה את דני אבדיה מוושינגטון.
המהלך המפתיע נבע ככל הנראה מהשינוי בוויזארדס, שמנסים בשנתיים האחרונות להחליף כיוון ניהולי בעקבות שרשרת הכשלונות וההחלטות הגרועות (האם זו אחת מהן? העתיד יגיד). טרוי וויבר, איש מקצוע בכיר, הצטרף בתחילת השבוע כיועץ מקצועי, וזה היה הצעד הראשון שהמועדון ביצע תחתיו.
מבחינת וושינגטון, הוא היה השחקן הטוב ביותר שאפשר לקבל עליו טרייד איכותי בהתאם לגודל החוזה (55 מיליון דולר לארבע שנים החל מהקיץ). מבחינת פורטלנד, הוא שחקן בקו עלייה ובמחיר מצוין, שנתן את העונה הטובה בקריירה ונחשב למישהו שיכול לקפוץ רחוק יותר בקבוצה שהולכת בכיוון הנכון ותתן לו לבוא לידי ביטוי. זהו, אפשר להשאיר מאחור את ארבע העונות בוושינגטון, קבוצת כדורסל מחפירה, ואולי להביט בתקווה קדימה.
ביל וולטון האגדי, שהלך לעולמו לא מזמן, אחראי לאליפות היחידה בתולדות הבלייזרס. הסנטר המופלא, אותו פורטלנד בחרה ראשונה בדראפט 1974, שיתף פעולה עם ענקים בדמות ליונל הולינס ומוריס לוקאס, ותחת המאמן ג'ק ראמזי, חבר היכל התהילה, הכניע את דוקטור ג'יי ופילדלפיה בגמר. זה היה הישג עצום עבור הקבוצה שנוסדה שבע שנים בלבד לפני כן, אבל מה שהגיע לאחר מכן היה מאכזב יותר.
אוהדי פורטלנד, עיר באורגון שנחשבת צעירה ותוססת מאוד, נחשבו במשך שנים ארוכות לטובים ביותר בליגה, או בין הטובים, בזכות ההתלהבות שלהם. עם זאת, ככל שהזמן עבר וההישגים לא הגיעו, נוצר תסכול רב אצל הקהל ב"ריפ סיטי". זה היה אמור להשתנות לפחות פעמיים, עם הפנומן קלייד דרקסלר. ב-1990 הוא החזיר את הבלייזרס לגמר, לצד סגל מעולה שכלל את דראז'ן פטרוביץ', אבל נכנע לדטרויט; שנתיים מאוחר יותר פורטלנד שוב הגיעה למעמד, לקחה שני משחקים משיקגו, אבל מייקל ג'ורדן היה גדול עליה. את האליפות שהגיעה לו דרקסלר לקח רק בהמשך עם יוסטון.
לא ידעה לשחרר
לילארד היה התקווה הגדולה, האיש שאמור לשבור את מעגל האכזבות של הבלייזרס. יחד עם סי-ג'יי מקולום הוא הרכיב קו אחורי אימתני, שתמיד נעזר בשחקנים משלימים איכותיים כדי לאיים על הצמרת במערב. אותו גמר אזורי ב-2019 היה הנוקאאוט – 4:0 מגולדן סטייט, שממנו פורטלנד ולילארד כבר לא התאוששו. אם הבלייזרס היו מוותרים עליו כבר אז, הם היו במקום אחר לגמרי כיום.
אבל גם מהמקום האחרון במערב בעונה החולפת (61:21) אפשר לראות אופק יפה. פורטלנד ניצלה את סופת הטריידים של הקבוצות שבנו חמישיות-על – מילווקי, בוסטון ופיניקס – כדי להתחיל להתחמש קדימה, בקבוצה שעברה לידיו של הגארד אנפרני סיימונס, סופרסטאר בעלייה. דיאנדרה אייטון, פעם הבחירה הראשונה בדראפט, הגיע מהסאנס; רוברט וויליאמס הוסיף עוד כוח בצבע כשהגיע מבוסטון; הרכז סקוט (scoot) הנדרסון נבחר שלישי בדראפט; והבלייזרס הצליחו להשאיר שחקן חופשי מבוקש מאוד, ג'רמי גרנט.
ההתחלה של התהליך לא נראתה טוב, בגלל מכת פציעות שלא איפשרה לשחקנים המובילים להופיע בעקביות בעונה החולפת, אבל זה יכול להשתנות במהירות.
הרכז הקשוח האגדי בעמדת המאמן
המאמן צ'ונסי בילאפס, הרכז הקשוח שהוביל את דטרויט לאליפות ב-2004 ונבחר כמצטיין בגמר, עבר את כל שנותיו כמאמן ראשי בפורטלנד. זו תהיה העונה הרביעית שלו, ובמועדון מעריכים אותו מאוד ולא נבהלו מהתוצאות בגלל שניתן לראות התקדמות ביכולת. ההתקפה הייתה השנייה בחולשתה בליגה, אבל ההגנה עשתה קפיצה, בהתאם לסגנון שבילאפס מאמין בו, וזה יכול לפעול לטובת אבדיה שכבר התבסס כשחקן הגנה איכותי ב-NBA.
העניין השני הוא שאבדיה סוגר פינה – העמדות החלשות ביותר בסגל פורטלנד הן 3 ו-4, כך שהוא יוכל להחליק מיידית לחמישייה. אם יתאקלם מהר, הוא יוכל להיות אחד הקלעים המובילים לצד גרנט וסיימונס, בקבוצה שאוהבת לחלוק יותר את הכדור מאשר וושינגטון. זה הלם, וסביר להניח שאבדיה עצמו יצטרך להסתגל מהר לרעיון, אבל בעיר ובקבוצה טובות יותר – גם אם הסטטיסטיקה עדיין לא מראה זאת – זו יכולה להיות התחלה חדשה מדהימה עבורו. אוהדי פורטלנד, מצידם, כבר מתלהבים.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
