טארה ואנדרביר לא ידעה אם לצחוק או לבכות, אז היא פשוט הרימה את ידיה לשמיים. וכן, 7,392 הצופים שמילאו הלילה (בין שני לשלישי) את אולם הפאביליון בסטאנפורד החזירו לה אהבה ובעיקר שאגו את שמה. לא כל יום את נכנסת לספר השיאים של הספורט האמריקאי ובעיקר לא כל יום את משיגה את הניצחון ה-1,203 בקריירה - יותר מכל מאמן אחר בליגת המכללות. גברים או נשים.
ואנדרביר בת ה-70 הציבה רף חדש, אחרי שעקפה את מייק ששבסקי שפרש ב-2022 ורשם במהלך שנותיו 1,202 ניצחונות ב-NCAA. היא הרי עברה דבר אחד או שניים בקריירה, שהחלה ב-1978 ולא ממש מתכוונת להיפסק בקרוב, אבל ה-56:65 הלילה מול אורגון סטייט היה כמובן מיוחד במינו. "אולי הניצחון הכי מרגש שלי בקריירה", הודתה מול המיקרופונים השלופים. "זה הרגיש לי כמו משחק אליפות".
כל המי ומי הגיעו לראות את הערב ההיסטורי של ואנדרביר וסטנפורד. משחקניות אותן אימנה ועד כוכבי פוטבול שידעו כי מדובר ברגע אייקוני. "אני לא אוהבת את אור הזרקורים, אבל הפעם הבנתי על מה המהומה", חייכה הקואץ' בסיום.
יש לה שלושה תארי אליפות עם סטנפורד (1990, 1992 ו-2008) - אותה היא מדריכה כבר 38 שנה ברצף (!) - הגעה ל-14 פיינל-פורים וחמש זכיות בפרס מאמנת העונה במכללות, אבל היא למעשה בכלל לא חלמה להיות מאמנת. דווקא שחמט עניין אותה בצעירותה. לפעמים גם לגורל יש תפקיד.
הכל בזכות כדור חדש
היא נולדה ביוני 1953 לדונבר וריטה ואנדרביר, שהחליטו לקרוא לילדתם על שם המטע בסרט "חלף עם הרוח". היא ניסתה מספר ענפי ספורט כנערה במלרוז שבמסצ'וסטס, אבל כשהחליטה להתמקד בכדורסל - הבינה שכל הבנות פרשו מהחוג ונאלצה לשחק בקבוצת הבנים המקומית. כשהם לא ממש התלהבו מכך, היא ביקשה מהוריה לקנות לה כדור כדורסל חדש - כדי שכל הבנים ירצו אותו ויבחרו אותה לקבוצתם.
היא שיחקה לבסוף במכללת אלבני, ולמרות שהייתה גארדית - מגרדת את ה-1.75 מ' - ביקשה להיות מתופקדת כסנטרית. בשביל האתגר. משם עברה לאינדיאנה, למדה עוד שלוש שנים וסיימה כמצטיינת דיקן. בין שיעור למבחן, צפתה באופן קבוע באימוניו של בובי נייט האגדי, מאמן קבוצת הגברים של הקולג', ואמרה לא פעם כי "הושפעה עמוקות ממנו".
לאחר סיום התואר, כדורסל לא ממש היה בראשה. הוריה שדאגו לה כשראו שהיא רק משחקת שחמט וישנה - הציעו לה לאמן את קבוצת הכדורסל של אחותה הקטנה מארי. שתעשה משהו עם עצמה. אחותה, הקטנה ממנה בחמש שנים, רצתה גישה יותר מקצוענית לקבוצת התיכון וההצעה קסמה לה. מאותו יום ואנדרביר גילתה את התשוקה הגדולה שלה - לאימון.
אחרי שנה אחת, ואנדרביר הציעה את עצמה בחינם ל-20 מכללות בבקשה לשמש כעוזרת מאמן. רק אחת השיבה בחיוב - JV באינדיאנה. עונה אחת הספיקה לה כדי לסיים במאזן מושלם ופתאום לעורר עניין במדינה. גם אז, בתשלום זעום.
בינואר 1979 היא יצאה עם איידהו, המכללה הראשונה בה שימשה כמאמנת ראשית, למסע המשחקים הראשון שלה - באלסקה הקפואה. כשנכנסה הקבוצה לאולם - השחקניות המקומיות תהו בקול רם: מי מכן המאמנת? שאלה הוגנת בסך הכל. ואנדרביר הייתה אז רק בת 25, ונראתה צעירה בדיוק כמו חניכותיה.
פורצת דרך
שנתיים באיידהו ועוד חמש באוהיו סטייט הובילו אותה ב-1980 לסטנפורד. הוריה והחברים הקרובים חשבו שזו שטות גמורה מבחינתה לקחת את הג'וב. "זו מכללה טובה מדי כדי שתהיה להם גם קבוצת כדורסל איכותית", אמרו - ושכחו עם מי יש להם עסק.
התארים וההישגים על המגרש אמרו הכל. "אני אוהבת לומר שמעולם לא הרגשתי שאימון כדורסל הוא עבודה 'אמיתית'", אמרה לא פעם. "כיף לי לעשות את זה, אני מחכה לכל אימון".
בשנת 1996, ואנדרביר לקחה שנת הפסקה מאימון בסטנפורד כדי להוביל את נבחרת הנשים של ארה"ב למדליית זהב באולימפיאדת אטלנטה, מה שעזר לסלול את הדרך להשקת ה-WNBA שנה מאוחר יותר. למה שנת הפסקה? כי ואנדרביר חייבה את כל השחקניות להתאמן יחד שנה שלמה.
"אנחנו בעצם חייבים לה לא מעט מאיך שכדורסל הנשים נראה היום", הסביר השבוע מאמן קונטיקט ואגדה בפני עצמו, ג'ינו אוריימה. אחת השחקניות המרכזיות אותה ואנדרביר הדריכה בקריירה, ג'ניפר אצי, סיכמה הלילה במשחק המרגש: "היא הגדולה מכולן, ותישאר כך. בכל זאת, אני לא רואה אותה פורשת בקרוב".