לברון ג'יימס הוא החל מהלילה (בין שלישי לרביעי) המלך הבלתי מעורער - ובאופן רשמי. כוכב לוס אנג'לס לייקרס הפך לשיאן הנקודות בכל הזמנים ב-NBA - הישג שנראה בלתי שביר במשך כמה עשורים, ונישל מהפסגה את קארים עבדול-ג'באר האגדי, שהחזיק בתואר כמעט 40 שנה.
לברון קלע 38 נקודות ב-133:130 הביתי של לוס אנג'לס לייקרס מול אוקלהומה סיטי ותפס רשמית את המקום הראשון. לקינג ג'יימס יש 38,390 נקודות ב-20 עונות עד כה ב-NBA, שלוש יותר מעבדול-ג'באר, שהגיע כצפוי להתמודדות וצפה מהפרקט בשיא שמתנפץ. אגב, הסל ההיסטורי של לברון הגיע בפיידאוויי 10.9 שניות לסיום הרבע השלישי - מה שהוביל להפסקת המשחק למספר דקות כנהוג בארה"ב כדי לערוך טקס חגיגי.
"תודה לאוהדי הלייקרס, אתם מיוחדים, להיות בנוכחות של קארים זה אדיר עבורי, בבקשה הריעו לו", אמר ג'יימס במהלך הטקס כשהוא דומע. "תודה גם לאשתי היפה, הילדים שלי, המשפחה שלי וכל מי שהיה חלק מהמסע. אני רוצה להודות לכם, לא הייתי אני בלעדיכם, תודה ל-NBA ולאדם סילבר, שאפשרתם לי לקחת חלק במשהו שתמיד חלמתי עליו. תודה".
בעוד קארים הגיע לכמות הנקודות המטורפת ב-1,560 משחקים, לברון עשה זאת ב-150 משחקים פחות בדיוק. ב-20 שנותיו בליגה (כמו קארים) הוא ירד רק פעם אחת מממוצע עונתי של 25 נקודות למשחק. ממוצע הקריירה שלו עומד על 27.2 נקודות לערב - חמישי בכל הזמנים (אחרי מייקל ג'ורדן, ווילט צ'מברליין, אלג'ין ביילור וקווין דוראנט). תוסיפו לזה את הגוף המושלם שלו שכמעט לא נפצע וקיבלתם את מלך הסלים של כל הזמנים בליגה הטובה בעולם. והכי מדהים? הוא בכלל לא נחשב לסקורר, אלא תמיד מעדיף את מסירה לשחקן הפנוי. יעיד על כך מקומו הרביעי בטבלת מוסרי האסיסטים של כל הזמנים. האיש הכל-יכול.
הילד מאקרון שהגיע לפסגת ה-NBA
לברון ג'יימס נועד לגדולות מגיל צעיר. תנאי הפתיחה היו קשים - ילדות נטולת אמצעים בה אמו החד-הורית ניסתה לפרנס ולדאוג לו - אבל ברגע שהניח את הידיים על הכדור התרחש הקסם.
"הנבחר": שער "ספורטס אילוסטרייטד" האייקוני
כל אבני הדומינו נפלו בצורה מושלמת, כמו בסרטים: כשהיה בן 16, הגיל בו הייתה אמו כשילדה אותו, לברון הופיע על השער של מגזין "ספורטס אילוסטרייטד" בתור "הדבר הגדול הבא"; משחקיו בתיכון שודרו בכל ארה"ב; וכשיצא ב-2003 לדראפט ה-NBA עם סיום לימודיו בתיכון, מי שזכתה בבחירה הראשונה הייתה קליבלנד, סוג של קבוצת בית עבור הילד שגדל באקרון הסמוכה. הוא נועד להיות האיש שישנה את ההיסטוריה שלה.
לברון לא חיכה אפילו רגע כדי להפוך לסופרסטאר שהאמריקאים חיכו שיהיה. הוא נבחר לרוקי השנה עם 20.9 נקודות למשחק, ובעונות הבאות העמיד מספרים יוצאי דופן, שבר את רצף שבע השנים של הקאבלירס ללא הופעה בפלייאוף, ואף לקח את הקבוצה עד לגמר הפלייאוף ב-2007 עם יכולת דמיונית שקיבעה את מעמדו ככדורסלן בקנה מידה על-זמני.
ב-2010, אחרי תחושת מיצוי בקליבלנד, החליט לעבור לקבוצה בה יהיה לו סיכוי גדול יותר לזכות באליפות ראשונה – ושמר את הקלפים קרוב לחזה עד להכרזה שהועברה בשידור חי בטלוויזיה תחת השם "ההחלטה". ב-8 ביולי הוא שיחרר את המשפט האייקוני: "החלטתי לקחת את הכישרון שלי לסאות' ביץ' ולחתום במיאמי היט".
זה היה הפרק המוצלח ביותר בקריירה של לברון. הוא הרכיב משולש כוכבים לצד חבריו הקרובים דוויין ווייד וכריס בוש, משך עוד שחקנים מנוסים לחזק את הסגל, הגיע לארבע סדרות גמר בארבע עונות וזכה בשתי האליפויות הראשונות בקריירה שלו, ב-2012 וב-2013. בשתי העונות האלה הוא גם זכה בפעם השלישית והרביעית בתואר ה-MVP של העונה. ב-2013, בגיל 28 בלבד, הוא הגיע ל-20 אלף נקודות, ואז כבר החלו הדיבורים, הליחשושים והחישובים: האם השיא של קארים בסכנה?
גם הצעדים הבאים של לברון נועדו למטרה אחת בלבד - חיזוק המורשת שלו והחותם שיותיר על הליגה. אחרי שהוריד את עול האליפות מהגב, הוא הרגיש נוח לחזור ב-2014 לקליבלנד כדי להשלים את המשימה בה התחיל מוקדם יותר, בנה גם שם קבוצת כוכבים והוביל את הקבוצה לאליפות היחידה בתולדותיה ב-2016, כשהוא עוזר לקאבס לחזור מפיגור 3:1 בסדרת הגמר מול גולדן סטייט, שסיימה את העונה הסדירה ההיא עם המאזן הטוב בהיסטוריה (9:73). זו הייתה השנייה מבין ארבע סדרות גמר רצופות בין הקאבס לווריורס (בסך הכל היו ללברון שמונה הופעות רצופות בסדרת הגמר!). בזכות האליפות ההיסטורית, הוא הצליח לרכך רבים מאוהדי קליבלנד שזעמו על עזיבתו למיאמי ואף שרפו את הגופייה שלו.
גם בקדנציה השנייה בקליבלנד הוא כמובן המשיך לטפס במהירות בטבלת קלעי כל הזמנים. בנובמבר 2016 נכנס לעשרת הגדולים, כעבור שנה וקצת הגיע ל-30,000 נקודות, וב-2019 עקף את ג'ורדן במקום הרביעי בכל הזמנים.
הפרק הבא בשכתוב ההיסטוריה
החל מ-2018 הוא בלוס-אנג'לס, אך איחוד הכוחות עם אנתוני דייויס הניב בינתיים רק אליפות אחת בארבע עונות, בבועה של 2020. הלייקרס סבלו מפציעות של שחקני מפתח מאז שהגיע (בעיקר דייויס עצמו), ראסל ווסטברוק הוא פלופ שמקבל יותר מ-40 מיליון דולר לעונה, ואצבעות רבות מופנות כלפי לברון כאיש החזק שמתערב גם ברכש ובסגנון המשחק.
אבל למרות שהקבוצה לא בעניינים, לברון ממשיך בשלו. בעונה ה-20 שלו, בגיל 38, הוא משחק כדורסל שרבים מגדירים כטוב בקריירה שלו ומנסה כמעט לבד לסחוב את הקבוצה לפלייאוף. הוא קולע 30 נקודות בממוצע למשחק, מספק תצוגות שלא ייאמנו ונראה שיש לו עוד כמה שנים לשחק ברמה הגבוהה ביותר. הוא רק צריך לבחור איפה. ואז ייכתב הפרק הבא בהיסטוריה של לברון, לו הוא מחכה במיוחד – לשחק לצד (או מול) בנו, ברוני ג'יימס, כישרון אדיר בן 18 שמעורר התלהבות אדירה בארה"ב ואמור להגיע בשנים הקרובות לליגה.
אחרי שעקף את קובי בראיינט ואת קרל מלון בעונות הקודמות שלו בלייקרס ועלה למקום השני בטבלת קלעי כל הזמנים, הלילה הגיע הרגע הגדול מכולם. עכשיו גם עבדול-ג'באר מאחוריו. קארים החזיק בפסגה יותר מ-38 שנים, לברון ככל הנראה יסיים את הקריירה עם מספר כל כך משוגע שאי אפשר יהיה לשבור אותו. אף פעם אל תגידו אף פעם, אלא אם מדובר בלברון ג'יימס.
