אבל בארה"ב: אחד מגדולי שחקני ה-NBA בשנות ה-60 וה-70, וויליס ריד, הלך לעולמו כשהוא בן 80. ריד שיחק 10 עונות בליגה (1964-1974) - כולן בניו יורק ניקס, שם הפך לאגדה. הוא זכה עם ניו יורק בשתי האליפויות היחידות שלה (1970 ו-1973), בסיומן גם נבחר ל-MVP של סדרת הגמר. ב-1970 אף נבחר לשחקן המצטיין של העונה הסדירה.
ריד, שהיה נמוך אז לסנטר (2.06 מ'), פיצה על כך במשחק הקרבה גדול והעמיד לאורך הקריירה ממוצעים של 19 נקודות ו-13 ריבאונדים. הקריירה של ריד נקטעה בשל פציעה והוא פרש עונה אחת לאחר תואר האליפות השני שלו.
הוא נבחר שבע פעמים למשחק האולסטאר, פעם אחת לחמישיית העונה, פעם נוספת לחמישיית ההגנה ו-4 פעמים לחמישיית העונה השנייה. בנוסף, הוא גם הוכתר לרוקי העונה ולנבחרות לרגל 50 ו-75 שנות NBA.
הרגע הכי מפורסם של ריד נרשם ב-1970 - במשחק מספר 7 בסדרת הגמר מול לוס אנג'לס לייקרס. לאותו המשחק הגיע הקפטן וכוכב הקבוצה כשהוא פצוע, ולאחר שלא שיחק במשחק השישי. למרות זאת, ולאחר לחץ מצד שאר שחקני הקבוצה, החליט ריד לעלות למשחק, פתח, קלע את ארבע הנקודות הראשונות של הקבוצה, ואף עצר את ווילט צ'מברליין האגדי על 21 נקודות בלבד (לאחר 45 נק' במשחק השישי), הישג לא מבוטל, בדרך לאליפות היסטורית.
"אני זוכר שהקהל ראה שעליתי, וכולם אמרו 'הי, הוא פה, הכל יהיה בסדר', ורק אני ידעתי שאני עומד בקושי על רגל אחת", סיפר בזמנו. "השתדלתי להסתיר את הפציעה בחימום, וכשירדתי לנוח לאחר ארבע הנקודות, אפילו אני לא האמנתי שהצלחתי לקלוע".
ארבע שנים לאחר שתלה את נעליו, ב-1978, כבר מונה למאמן הניקס, אך אחרי שנה עבר לליגת המכללות - והדריך שם את קרייטון. בין 1987 ל-1989 אימן את ניו ג'רזי נטס (כיום ברוקלין), בה שימש לאחר מכן גם כג'נרל מנג'ר.
