ימי הזוהר שאחרי הטרייד שהוציא את רוי האצ'ימורה מהדרך הסתיימו, והנה שתי דוגמאות המתארות בצורה מדויק את מצבו הנוכחי של דני אבדיה בוושינגטון בפרט וב-NBA בכלל. זה קרה יום אחר יום בתחילת השבוע, בשני משחקים רצופים.
בשבת בלילה, כהרגלו לאחרונה, אבדיה לא הצליח להיות מעורב במשחק ההתקפה נגד קליבלנד ועמד על שתי נקודות מהקו, זה הכל. הוא קיבל רק 18 דקות, וברבע האחרון נתקע באמצע: הוא לא שיחק מספיק טוב כדי להיות על המגרש, אבל לא נמצא בעמדה כ"כ גרועה שיעלה לדקות הגארבג'-טיים יחד עם חמישיית קצת הספסל (כל קשר ל"שלישיית קצה השדה" מקרי בהחלט, ד"ש לראובן גבירץ). כלומר – חלש מדי מכדי לתרום למאמץ הקאמבק, טוב מדי בשביל לשחק עם מוחאי הכפיים ומחלקי המגבות.
בראשון בלילה, מול סקרמנטו, הוא הציב את המאמן ווס אנסלד ג'וניור בפני שאלה לא פשוטה: מה אתה עושה עם שחקן שמצד אחד הקבוצה טובה יותר איתו, מוביל את הקבוצה בריבאונדים ובאסיסטים, מספרים יפים של 11 ו-6, ועוד עושה זאת מהספסל וצובר כמות יפה עוד לפני ההפסקה – אבל מצד שני פשוט איבד לחלוטין את הביטחון שקשור לקליעה שלו, מסיים עם 1 מ-9 מהשדה (כולל החמצת דאנק כואבת) ומהווה בעיה רצינית בריווח המשחק בשל כך? לא הייתה תשובה מדויקת, כי דפוס החילופים של אבדיה היה שונה מהרגיל, לא הגיוני כמו מה שעובר עליו.
אתם קולטים את הדואליות. אבדיה, כך נראה. כבר לא יחזור כל הדרך לאחור העונה. התרומה הבסיסית שלו, המספרים שמקבלים ממנו גם בערב רע, השתפרה לרף גבוה יותר. אבל כבר קרוב לחודש שהוא שוב אבוד בהתקפה, ממש כפי שנראה לאורך רוב הקריירה ב-NBA, וזה משפיע גם על הוויזארדס. במדור הקודם התייחסנו לכך שאבדיה יקבל יותר קרדיט אחרי העזיבה של האצ'ימורה, אבל גם יהיה חייב לשאת יותר בנטל הקליעה – מאחר שלוושינגטון אין מספיק כוח התקפי מהספסל. בתחילה הוא הצליח בכך, ואז נסוג. ב-12 המשחקים האחרונים הוא הגיע רק פעמיים לכמות דו-ספרתית של נקודות, וושינגטון הפסידה בשמונה מהם.
אבל כאן צריך להדגיש נקודה חיובית, בצורה מעט עקומה וביזארית. מה שקורה עכשיו לאבדיה בהתקפה צריך דווקא להחמיא לו, כי מדובר בהתקדמות במעמד בליגה. אם בעבר הבעיה הייתה טמונה בכך שאבדיה התקשה לסיים מתחת לסל, כעת הוא מתמודד עם ההתאמות שעשו היריבות כדי לעצור אותו. הרצף המעולה בתחילת השנה האזרחית הסב את תשומת הלב לאבדיה כשחקן שמהווה סכנה, ולמרבה הצער עבורו, קבוצות רבות יודעות כעת איך לעצור אותו.
הכל סובב את החדירה לסל: אבדיה, קלע שלשות גרוע במונחי הליגה (עומד במרץ על 25 אחוזים בלבד), לא מהווה איום מבחוץ, והארסנל שלו בתקופת הפריחה היה מורכב בעיקר מכניסות חזקות לצבע. הוא ביצע שינויי כיוון באוויר והיה הרבה יותר מדויק בסיומת, מה שסייע לו גם להפיק כמה מהלכי סל+עונשין. הוא מצטיין בהורדת ריבאונד, ואז כדרור כל הדרך לצד השני, וגם חדר יותר כאופציה שלישית ומועדפת אחרי קבלת כדור בחוץ – לפני האפשרויות האחרות, המשך הנעת הכדור או זריקה לשלוש. ככל שהפך יעיל יותר בכך, הוא גם משך אליו שמירה ושיחרר אסיסטים לקלעים פנויים בפינות.
מה שקורה בשבועות האחרונים הוא שהשומר לא נותן לאבדיה להתקרב בחדירה, ומאלץ אותו להתחיל את פעולת הזריקה רחוק יותר, מה שמקטין את אחוזי ההצלחה. בגלל שהשומר נצמד אליו מוקדם ומפריע לתנועה לעבר הסל, אפשר לראות יותר מתמיד שריקות לעבירת תוקף נגד אבדיה – דבר שמתסכל אותו מאוד – מאחר שהוא מנסה להמשיך מהלכים בכוח. אבדיה גם מקבל לעתים שמירה כפולה בסיום החדירה, מה שמוביל לכך שהוא נחסם לא פעם. מי שעוקב יודע היטב שכמעט כל החטאה מצליחה להוריד באופן קיצוני את סף הביטחון של הישראלי, וכך נוצר כדור שלג.
התשובה, כמובן, צריכה להיות התאמה נגדית. אבדיה דיבר לאחרונה על כך שהוא עובד יותר על חדירה בשמאל, מה שיהפוך את מהלכי ההתקפה שלו לקשים יותר לחיזוי. כרגע, כל שומר יודע שאבדיה יוריד את הכדור לקרקע וייכנס מימין ללי-אפ הנוח לו. ייתכן שאבדיה חייב לעשות משהו חשוב עוד יותר: לסגל לעצמו פלוטר. חלופה טובה בעברית אין, מצטערים. אתם יודעים, חצי ג'אמפ שוט עם יד אחת שצולל לעבר הסל.
זו קליעה שהופכת יותר ויותר חשובה בכדורסל העולמי, ואבדיה עדיין לא שולט בה. היא דורשת טאץ' ועדינות, כדי שהכדור לא יוטח בטבעת אלא ירחף לו בשלווה אל הרשת. היא מאפשרת לשחקן לעצור רגע לפני הליי-אפ ולהימנע מהמגע בצבע, כשיש לו מעט אוויר מהשומר ונקודת היציאה של הכדור גבוהה יותר.
כל זה נובע מההבנה שיש בעיה שלא תיפתר בקרוב, אם בכלל, עם השלשה. זה ממש רע. ברמה שמונעת ממנו לעבור למדרגה הבאה של חשיבות ב-NBA. הוא גם זורק פחות כאלה – הוא חושש מהן, זה ניכר בשפת הגוף, והחברים לא מוסרים לו כמו לפני חודש. כשוושינגטון פגשה את ברוקלין מוקדם יותר השנה, היה רגע בו אבדיה החטיא ברצף שתי זריקות עונשין ואז שלשה מהפינה. במהלך הבא קייל קוזמה מסר לו בדיוק לאותו מקום, ואבדיה צלף. וושינגטון של היום נלחמת על מקום בפלייאין, הכושר שלה גרוע, ולכוכבים אין זמן למסור לאף אחד, בטח לא לשחקן שהסיכוי שיחטיא גבוה.
לפחות ישנם דברים להישען עליהם גם בתקופה הבינונית הזו. ההגנה שלו עדיין מעולה; ממוצע האסיסטים החודש משופר – כי כאשר אבדיה בורח מזריקה הוא תמיד מוצא שחקן בעמדה טובה; בקבוצה איטית מאוד שלא יודעת לצאת למתפרצות ואוהבת לכדרר, הוא מתלבט כיחיד שדוחף קדימה התקפות מהירות.
אין צורך להיכנס לפאניקה. קריירת NBA היא התרחשות ותגובה בלופ אינסופי. עכשיו תורו של אבדיה להגיב.
המספר הנוסף: 34
אבדיה כבר שבר את השיא האישי למשחקים בחמישייה, שניים יותר מאשר בעונת הבכורה שלו, ועשה זאת ב-69 משחקים. אבל מה שעדיין לא ברור הוא באיזה תפקיד אבדיה אפקטיבי יותר – ונראה כי דווקא כמחליף ראשון או שני הוא מצליח לבוא יותר לידי ביטוי.
רק רשת
"דני אבדיה נמצא במרחק ג'אמפ-שוט מלהפוך לשחקן משלים ברמה הגבוהה ביותר"
גם הגולש ג'ייסון מרדית', אוהד הניקס שאהב את מה שראה מאבדיה מול קבוצתו, יודע שכל מה שחסר לישראלי זו יכולת קליעה משופרת
מה אתה אומר
"אני מרגיש שעושים עליי יותר סקאוטינג, ושומע את המאמנים מדברים עליי מהצד. נכנס להם לתודעה שאני לא אחד שעומד בפינה, לא פראייר שלא זורק לסל" (אבדיה מודע ליחס השונה כלפיו)
פורסם לראשונה: 10:00, 20.03.23
