אחרי שסוף־סוף הביא אליפות לבוסטון, ובאותו יום שבו המועדון הועמד למכירה, ג'ייסון טייטום סיכם על החוזה הגדול בהיסטוריה של ה־NBA – 314 מיליון דולר לחמש שנים; פילדלפיה ממשיכה לנסות לעזור לג'ואל אמביד לרוץ לתואר, וצירפה את פול ג'ורג'; ועדיין, בשבוע סוער בליגה, את רוב העניין משך קליי תומפסון. ככה זה כשאחת השותפויות הגדולות בתולדות המשחק מתפרקת, ואיכשהו, גם לוקה דונצ'יץ' מעורב בזה.
13 שנה, ארבע אליפויות ושתי פציעות קשות אחרי שגולדן סטייט בחרה בו במקום ה־11 בדראפט, קליי עזב את הווריורס וסגר לשלוש עונות בדאלאס, בתור הערך המוסף שהיה חסר ללוקה בסדרת הגמר האחרונה. את כל הקריירה הוא העביר לצד סטף קרי, "הספלאש בראדרס", האחים הצלפים ששינו את הכדורסל בזכות יכולת הקליעה החריגה משלוש. קשה לדמיין את האחד בלי השני, אבל עוצמת המהלך טמונה בעניין שהוא מעורר ולא בהפתעה כלשהי – כי לכל המעורבים בדבר היה ברור שזה חייב לקרות.
במקום להיות קליי שכבר לא מסוגל לתת את התרומה של פעם בגיל 34, אבל המדים של גולדן סטייט יוצרים ציפייה מחייבת שבעקבותיה אכזבה מתבקשת, הוא יהיה הנסיך המזדקן על הסוס הלבן שיתחמם במשך עונה שלמה כדי להתפרץ בפלייאוף ולהוריד לחץ מדונצ'יץ'.
תפור עליו
בעצם, כל מה שעבר עד היום הכין את תומפסון לתפקיד הזה. הסיבה שהשלים את קרי כל כך טוב, ובעונות השיא אפילו התעלה עליו לעיתים, הייתה שבניגוד ליכולת הקליעה, האופי שלהם אינו דומה. לקרי קל וכיף להיות האיש המוביל של הארגון, החיוך המפורסם, זה שחושף את המשפחה למצלמות ומככב בפרסומות. זה תפור עליו. קליי הוא בחור יותר עממי, בלי הילה של כוכב, כזה שפשוט אוהב כדורסל וליהנות מהחיים, ולא יחפש להיות במרכז אם לא מדובר במשחק. לוגן מרדוק מ"הרינגר" תיאר זאת כך: "קרי היה הפנים והכוכב הבלתי מעורער של שושלת הווריורס. קליי היה הסופרסטאר האנושי, אחד מהחבר'ה, שהפך את הקבוצה הגדולה ביותר של התקופה לנגישה".
ולכן, קליי לא יערער על המעמד של לוקה וקיירי ארווינג. הוא בא להוכיח אחרי מספר עונות של ירידה שהוא עדיין שובר שוויון שיכול להביא אליפות. דאלאס צריכה ממנו את רגעי ההתעלות האלה שהוא אוהב לספק במינון משלו: שיא ה־NBA של 14 שלשות במשחק אחד (כן, שיא שלשות שבו הוא מחזיק ולא מדורג שני אחרי קרי); אותו רבע חולני מול סקרמנטו שבו קלע 37 נקודות; המשחק המבהיל ההוא נגד אינדיאנה, שבו שיחק רק 29 דקות אבל הספיק לקלוע בהן 60 נקודות. אלו הפולסים האלה שדאלאס מחפשת, לא שחקן שיוביל אותה במשך חודשי החורף המפרכים, מלאי הטיסות ברחבי ארה"ב.
2 צפייה בגלריה
לא מרגישים מאויימים מהחבר החדש. דונצ'יץ ואירווינג
(צילום: Kevin Jairaj-USA TODAY Sports)
אף ספורטאי לא חוזר למה שהיה אחרי קרע ברצועות הברך ואז קרע בגיד האכילס שמגיעים בזה אחר זה. מדובר ביותר משנתיים רצופות שאמורות היו להוות את שיאו המקצועי והוא נאלץ לשבת בהן בצד. ועדיין, הממוצעים שלו לא השתנו באופן ניכר. הוא מביא איתו לדאלאס 41.3 אחוזים משלוש ו־85.8 מהעונשין. ויש לו עדיין מה להוכיח, אחרי שבעונה האחרונה סטיב קר בחר לספסל אותו ברגעים מכריעים ולא נתן בו אמון באופן בוטה.
נרטיב חזק במיוחד בעזיבה של תומפסון הוא הניגודיות. דווקא הוא, האיש שבשנים האחרונות הוזכר כמי שגולדן סטייט תוותר עליו בניסיון להביא חלקים חדשים למכונה, זה שעבר את השיא וכבר לא יכול לעזור, הולך לקבוצה חמה שתאפשר לו שוב ללכת עד הסוף בהתאם ליכולת שלו – בעוד הווריורס לא מאבדים אותו כחלק ממהפכה חיובית, אלא כחלק משקיעה בלתי נמנעת.
הזכייה באליפות לפני שנתיים הייתה מעל ומעבר למה שניתן לדמיין, סחיטת המקסימום מהשלד שנותר, אבל זו הייתה שירת הברבור, והשנה גולדן סטייט הודחה כבר בפלייאין. הסגל שלה לא יותר מחביב, עם קרי שכבר בן 36, דריימונד גרין שאיבד את השליטה העצמית בכל הנוגע להתנהגות על המגרש, והרבה שחקנים משלימים. קרי עוד ימתח את זה כמה שיוכל, קשה להאמין שיפרוש במדי קבוצה אחרת. אבל אין לגולדן סטייט דרך לזכות איתו בעוד אליפות.
נשארו הזיכרונות
"כמות האושר והשמחה שקליי הביא לאוהדים הייתה עצומה ואי־אפשר להמעיט בערכה. היכולת שלו לספק את הסחורה במצבים לחוצים על הבמה הגדולה ביותר, כולל הופעות אדירות במשחקים מספר 6 בפלייאוף, עזרה להגדיר את הקריירה שלו. אנו מצפים ליום שבו נעלה את הגופייה מספר 11 לגג האולם, שם יצטרף לשמות נצחיים אחרים ששיחקו בווריורס". כך נפרדו בגולדן סטייט מהאגדה. רק שהוא עוד לא נפרד, יש לו עוד מה להגיד בליגה הזו.
דני אבדיה מתאמן חזק לקראת העונה החדשה
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 03.07.24
