1. דווקא בדקות הפתיחה הסוערות של משחק 3 בגמר ה־NBA, כשדאלאס קיבלה דחיפה מטורפת מהאולם הביתי ועלתה ליתרון מהיר של 13 נקודות, התבהר סופית שבוסטון עומדת לקחת את הניצחון בחוץ ולעלות ל־0:3 בסדרה, רגל וחצי בחגיגות האליפות.
המאבריקס פשוט רכבו על ההתלהבות ועל הרצון לחזור לתמונה, עם כמה סלים של אדרנלין, בזמן שבוסטון עשתה הכל נכון ורק חיכתה בסבלנות שההשפעה המשכרת של האוהדים תחלוף. גם כשהכדורים לא נכנסו, זו הייתה בסך הכל סטטיסטיקה. המסירות עברו מיד ליד, הזריקות היו פנויות, זה רק היה עניין של זמן. זה נגמר ב־99:106 של הסלטיקס, שעם ניצחון הלילה (בין חמישי לשישי, 03.30) יוכלו להשלים עוד סוויפ ולחגוג בסגנון טקסס במקום לשמור את המסיבה לקהל שלהם.
אפילו אם דאלאס תנצח במשחק 4, נראה שהאוטובוס האחרון כבר יצא. זו לא רק העובדה שאף קבוצה לא חזרה מ־3:0 בהיסטוריה של ה־NBA, אלא שבוסטון פשוט הרבה יותר טובה. הכדורסל שלה יפהפה לפרקים, היא הייתה מאוד רגועה מאז שהכל התחיל, הכל זורם ומדויק, כאילו האליפות זה בדיוק מה שאמור לקרות כרגע. דאלאס לא נמצאת במקום הזה. לוקה דונצ'יץ' וקיירי ארווינג כן, אבל דאלאס כמכלול ממש לא.
2. במשחק הראשון זו הייתה היכולת המופרעת של קריסטפס פורזינגיס בדקות האחרונות של הרבע הראשון שנתנה נוקאאוט מוקדם; במשחק השני ג'רו הולידיי הרגיש נוח מאוד בהתקפה משלב מוקדם, והסלטיקס ידעו לנתב אליו את הכדורים. לבוסטון יש בונוסים לצד ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון. יהיה מי שיאמר – כן, אבל אלו כוכבים מוכחים בליגה ולא שחקנים משלימים שמפתיע לראות לוקחים על עצמם את המשחק. התשובה לכך כפולה: ראשית כל, איש לא אמר אחרת. ברגע שאתה בונה קבוצה בה השמות האלו הם אפילו לא בשלישייה הראשונה של האופציות בהתקפה, עשית משהו מאוד נכון.
שנית, המשחק השלישי הוכיח שמדובר ביותר מכך. את ההשתלטות על המשחק בוסטון עשתה בעזרת שני שחקני ספסל שהיה ספק גדול בנוגע למידת ההשפעה האפשרית שלהם במשחקים כאלה: סם האוזר נדבק לדונצ'יץ' בדקות משמעותיות, הקשה עליו להגיע לסל והוסיף מצד שני שלוש שלשות; קסבייר טילמן, שנשלף רק בגלל הפציעה של פורזינגיס, נכנס לא טוב בפעם הראשונה, אבל בעלייה השנייה מהספסל התנפל על הצבע והוסיף אגרסיביות וצליפה חשובה מחוץ לקשת. ההיבטים הקטנים הללו פתחו את הפרש 21 הנקודות ברבע הרביעי שבוסטון כמעט הצליחה לאבד, ואז טייטום ובראון סגרו את הפינה.
דאלאס לא מוצאת את השמות האלה. עד למשחק 3, אפילו קיירי היה חלש והשאיר את לוקה לבדו. המאבריקס הגיעו לתקרה: לעתים יש הבלחות מפי־ג'יי וושינגטון המוכשר ומהרוקי דרק לייבלי, אבל דרק ג'ונס, דניאל גאפורד, ג'וש גרין, טים הארדוויי ג'וניור, מקסי קלבר וג'יידן הארדי לא הגיעו לגמר הזה. בנקודה הזו אין למאמן ג'ייסון קיד מה לעשות בעניין – המעמד, נכון לקיץ 2024, גדול עליהם.
4 צפייה בגלריה
עד למשחק 3, אפילו הוא היה חלש והשאיר את לוקה לבדו. קיירי
(צילום: Maddie Meyer / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
3. למה הוא לא היה גדול עליהם בשלבים הקודמים? שלבים שונים באבולוציה של קבוצה. אוקלהומה סיטי ומינסוטה הן קבוצות טובות יותר מדאלאס בסיכום הכללי, אבל זו הייתה השנה הראשונה בה הכוכבים הצעירים שלהן נשאו על גבם את תג הפייבוריטים והתקדמו בפלייאוף. קשה לכמת את החשיבות של שכר לימוד בשלבים האלה. חייבים קודם כל להפסיד, ללמוד ולהתאכזב כדי להתקדם. דאלאס כבר עברה את השלב הזה, הטירונות, הצעירות הזו, וניצחה גם בראש את שני הכוחות שעוד ידברו חזק בליגה. אבל בניגוד לבוסטון, שהריצה את הסגל זמן רב וכיווננה בעדינות את החלקים, למאבריקס יש יותר מדי שמות שאור הזרקורים תפס אותם לא מוכן בגמר. היא כמה צעדים לפניה.
4. דונצ'יץ' ניסה לאלף את עצמו, ולא הצליח. העיניים שלו משדרות עד כמה הוא רוצה להתפרץ על השופטים, דבר שקורה פחות מבעבר בגלל העונשים שספג וההחמרה בפיקוח של הליגה על מעשים כאלה. היה מקרה אחד בו עצר באמצע תנועה מאיימת מוגזמת, כאילו המוח משך בכוח את הגוף בחזרה, ועוד אחד בו מעט יותר עוצמה בכדור שזרק אל השופט הייתה מובילה להרחקתו ממשחק 4. הפרנויה בנוגע לשריקות הכניעה אותו, והוא איבד ריכוז ועצר את המומנטום של קבוצתו בדקות האחרונות עם שתי עבירות מהירות על בראון שהוציאו אותו מהמשחק (הפעם הראשונה בקריירה בה הוא מסיים משחק פלייאוף בשש עבירות).
4 צפייה בגלריה
ניסה לאלף את עצמו, ולא הצליח. דונצ'יץ'
(צילום: Stacy Revere / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אבל הפעם, כשהוא ליכלך על השיפוט בסיום וחיכה לגיבוי, לא היה איש בפינה שלו. הפרשנים בארה"ב מאסו בעיסוק הבלתי פוסק שלו בעניין, וביקרו אותו בחריפות על חוסר האחריות שלו כמנהיג קבוצה. לא היה שיפוט ביתי במשחק, מה שכנראה דונצ'יץ' חיפש. גם טייטום קיבל פיצוצים שלא נשרקו, התלונן לרגע והמשיך. הסלובני חייב למצוא את הדרך להפחית בחשיבות השיפוט בראש שלו כדי להתקדם, כי כשהוא שיחק כדורסל בערב הזה, הוא עשה כמה דברים עוצרי נשימה.
5. האחוזים לא מדהימים ויש יותר מדי דקות בהן הוא פסיבי, אבל טייטום סוף־סוף סתם את הפה לכל שונאיו בגמר הזה. עם מספרים טובים ואינטליגנציית משחק מושלמת, זה האיש שהסלטיקס חיכו לו. בקרוב הוא יהיה אלוף NBA. אולי כבר הלילה.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
פורסם לראשונה: 01:30, 14.06.24
