ארבעה מחזורים מפתיחת עונת היורוליג, בכוכב האדום בלגרד הרגישו כי חייב להתבצע שינוי. הסרבים התחמשו בצורה מרשימה מאוד במהלך הקיץ ולא ציפו להיות במאזן של שלושה הפסדים לעומת ניצחון בודד. בסופו של דבר, החליטו בכוכב האדום לפטר את דושקו איבנוביץ', ובאסקוניה, שפתחה את העונה עם מאזן דומה, ואף הפסידה את כל שלושת משחקיה הראשונים בבית, הזדרזה להיפטר ממאמנה חואן פנארויה ולהחזיר את המונטנגרי הצבעוני עם הקוקו לקדנציה רביעית.
האפקט היה מיידי, ובאסקוניה יצאה לרצף של ארבעה ניצחונות ביורוליג, כולל ניצחון ב-23 הפרש על ברצלונה. בליגה זה לקחת קצת יותר זמן, אבל בסופו של דבר איבנוביץ' הצליח לייצב, פחות או יותר, את הספינה גם שם והקבוצה מחזיקה במאזן חיובי בשני המפעלים.
המסע לצמרת הכדורסל האירופי
כשמסתכלים על הקריירה של איבנוביץ' בן ה-66, ניתן לראות כי את מירב הישגיו המשמעותיים והתארים הוא רשם עם באסקוניה, וגם היא רשמה את מירב הצלחותיה איתו על הקווים. כל פעם שנראה כי אחד הצדדים מוכן לצאת לדרך חדשה מתגלה כי העולם מחוץ לאזור הנוחות הוא קר ומנוכר. אז מה יש במאמן ובקבוצה שמשתלב כל כך היטב?
לאחר שאימן את פרייבורג השווייצרית ואת לימוז' בסוף הצלחתה של שנות ה-90, איבנוביץ' קיבל את את המושכות בבאסקוניה (אז עוד טאו ויטוריה) שאז עוד לא היה לה ניסיון אירופי עשיר. בעונת 1999/2000, אז התפצלה אירופה לשני מפעלים בכירים, נרשמה ויטוריה ליורוליג והגיעה עד גמר המפעל, שם הפסידה לקינדר (וירטוס) בולוניה של מאנו ג'ינובילי בחמישה משחקים.
אחרי שהיורוליג תפסה את מקומה כמפעל הבכיר ביבשת, איבנוביץ' ו-ויטוריה תפסו מקום של קבע במפעל בזכות הצלחות בליגה הספרדית, שכללה אליפות ב-2002. למעשה, המאמן המונטנגרי הצעיד את הבאסקים קדימה לעבר העלית של היבשת, וההצלחה הזו הקנתה לה בסופו של דבר רישיון A ושריון קבוע ביורוליג.
אי ההצלחה מחוץ לבאסקוניה
אחרי שהוביל את הבאסקים לגמר היורוליג ב-2005 (אז הפסידה למכבי ת"א) חתם איבנוביץ' בברצלונה, בה העביר שמונה שנים ללא הצלחה משמעותית. הוא הצליח לזכות עם הקטלאנים בסופר קאפ ובגביע הספרדי, אך לא לשם כך החתימו אותו בפאו בלאוגרנה. בקיץ 2008 הוא חזר לקדנציה שנייה בבאסקוניה (אז כבר נקראה קאחה לבוראל) וב-2010 - יחד עם ליאור אליהו - זכה עמה באליפות שנייה בתולדותיה, תוך כדי ניצחון בסדרת הגמר על ברצלונה.
ב-2012 הוא עזב שוב, ורק בקיץ 2014 מצב קבוצה חדשה - הפעם פנאתינייקוס. השידוך הזה לא הספיק ליותר מעונה אחת, והוא עבר לאחר מכן לחימקי ואז לבשיקטאש, ששיחקה אז בליגת האלופות של פיב"א. באף אחת מאותן קבוצות הוא לא הצליח להחזיק יותר מעונה אחת.
ומה קרה אחרי שעזב את טורקיה? נכון - חזר לקדנציה שלישית בבאסקוניה (2019). בעונת 2019/20, שנעצרה בעקבות הקורונה, איבנוביץ' ובאסקוניה זכו באליפות השלישית שלהם יחד (ובכלל) לאחר ניצחון דרמטי בגמר, שוב על ברצלונה, כאשר הכוכב הגדול של הקבוצה, טורניקה שנגליה, במשחק האליפות (שהוכרעה באותה עונה במשחק אחד).
הניסיון האחרון שלו מחוץ לבאסקוניה היה בעונה שעברה ובתחילת העונה הנוכחית, בכוכב האדום בלגרד. גם פה איבנוביץ' לא הצליח להחזיק יותר מדי, ומיהר לחזור הביתה. מבחינת באסקוניה, נראה כאילו בכל פעם שיש צורך להביא קצת שקט ויציבות למערכת, איבנוביץ' הוא האיש. הקשיחות שלו והמוניטין שלו במועדון עושים את שלהם בכל פעם - מזכיר מעט את מכבי ת"א וצביקה שרף בשנות ה-90 וה-2000.
מחר (שלישי, 21:05), איבנוביץ' יחזור לבירת סרביה, כאשר הוא ובאסקוניה יתמודדו מול מכבי ת"א במסגרת המחזור ה-15 ביורוליג. בינתיים נראה שהתנופה שקיבלו הבאסקים אחרי חילופי המאמנים מעט שכחה, והם מגיעים אחרי תבוסה לברצלונה בליגה והפסד לווירטוס במחזור הקודם ביורוליג. על אף זאת, השילוב של המונטנגרי והבאסקים הוא שילוב מנצח, ולכן מסוכן מבחינת כל יריבה.
