השחקנים, צוות האימון, האפסנאים, הגזברים, הבעלים, המעסים, החובשים וכל מי שקשור לאינדיאנה פייסרס, חייבים לשבת אחרי ההפסד הרביעי ברציפות הלילה (בין שני לשלישי) לבוסטון, ולשאול את עצמם: מה בעצם קרה פה? איך זה שעפנו בארבעה משחקים? זה היה צריך להיות 1:3 לטובתנו. גג 2:2. איך הסלטיקס טאטאו אותנו?
אסור לקחת מבוסטון כלום. הם המשיכו להוכיח בסדרה הזו ולאורך כל הפלייאוף (שני הפסדים) את מה שידענו עליהם כבר מהעונה הסדירה: הם יוצרים מרווחים באופן מצוין, הם קולעים נהדר מ-3, הם קבוצתיים, יש שם היררכיה אבל היא ממש זעירה ונטולת אגו - והם מסוגלים להיות דוברמנים בהגנה.
3 צפייה בגלריה
יש היררכיה - אין אגו. שחקני בוסטון סלטיקס חוגגים אחרי העלייה לגמר ה-NBA
(Dylan Buell/AFP)
עכשיו, קחו את כל המחמאות האלו, ושימו אותם על ספידים ותקבלו את הסלטיקס, בעיקר בהגנה, בחמש הדקות האחרונות של כל משחק. דוברמנים על ספידים. חסימות, חטיפות, התאבדות על כדורים אבודים, מה לא.
אבל הייתה למשחק הלילה תחושה של דז'ה וו. שוב הפייסרס שיחקו את משחק ההתקפה-מסירות-מרווחים המקסים שלהם, שוב הם עלו ליתרון מבטיח, ושוב, בארבע הדקות האחרונות של המשחק הם הזניחו את כל מה שעשו ב-44 הדקות הראשונות. פתאום הם שמו את הכדור על הרצפה, הורידו את הראש ונכנסו פעם אחר פעם לאזור הצבע של בוסטון, הקיר הירוק, המעבדה שבה דרק ווייט (חמש חטיפות, שלוש חסימות) ואל הורפורד רוקחים בה קוקטייל שגורם לכדורים לפתח אלרגיה לסל.
בוסטון היא קבוצה נהדרת, והיא הרוויחה ביושר את הטיול לגמר, על אף הפציעה של קריסטפס פורזינגיס. אסור לקחת ממנה כלום. הציוות של ג'יילן בראון את ג'ייסון טייטום לא נופל במאומה מלוקה דונצ'יץ' וקיירי ארווינג, בטח שלא ברמת הפרגון ביניהם. ג'רו הולידיי הוא גניבת השנה ו-ווייט הוא אחת הגניבות הגדולות הגדולות של העשור מתחת לרדאר (ועוד מגרג פופוביץ').
3 צפייה בגלריה
דוברנים בהגנה. אל הורפורד ודרק ווייט מקיפים את טי. ג'יי מקונל
(AP Photo/Darron Cummings)
אבל אינדיאנה גם הפסידה בסדרה הזו, לא רק בוסטון לקחה אותה. גמר המזרח מהווה הבהרה מוחלטת לכל המושגים הקלישאתיים והאמורפיים של "צריך להשתפשף" או "ככה לומדים" וכו'. אינדיאנה עוד נאיבית, במקום שבו בוסטון כבר צינית. מדבר אחד אינדיאנה יכולה לצאת מרוצה מהסדרה הזו: הפציעה של טייריס הליברטון גרמה לה לגלות את אנדרו נמבהארד וטי.ג'יי מקונל.
היומרה והדבר האמיתי
לפני שלוש שנים הכריז קארל אנתוני טאונס, הפורוורד-סנטר של מינסוטה כי הוא "הגבוה-קלעי הטוב בכל הזמנים. אין שאלה בכלל. אני לא הגרסה הבאה של אף אחד, אני גרסת המקור. בשלושת המשחקים הראשונים נגד דאלאס בגמר המערב, טאונס קלע 15 מ-54 מהשדה (27.7 אחוז), כולל 3 מ-22 מ-3 (13.6 אחוז). ביום ראשון בלילה בדאלאס, הוא היה אפס משמונה מהשלוש. וביציע - ישב דירק נוביצקי.
הרגע המביך שהשאיר את לוקה דונצ'יץ' בהלם
(ONE)
