לפני קצת פחות מארבע שנים, הכדורסל היווני הגיע לאחד מרגעי השפל שלו. הליגה הבכירה, עם מוסר התשלומים הירוד וחוסר הארגון, איבדה את אחת הקבוצות הגדולות ביותר בתולדות המדינה ואירופה בכלל, אולימפיאקוס. כל זאת לאחר שכדור שלג של שערוריות, עימותים, החרמות והכרזות הסתיימו בסירובם של האדומים להופיע לסדרת רבע גמר הפלייאוף מול יריבתם השנואה, פנאתינייקוס. התוצאה: לאחר 53 עונות ושנתיים לאחר שהעפילה לגמר היורוליג, הורדה הקבוצה מפיראוס לליגה השנייה ביוון.
הנזק התדמיתי אולי נגרם לליגה היוונית, אך אולימפיאקוס – שרשמה את קבוצת המילואים שלה למשחקי ליגת המשנה – המשיכה לשחק ביורוליג. וזה נראה רע. את עונת 2019/20, שנקטעה בשל הקורונה, סיימה הקבוצה במאזן שלילי. לא רק זה, בעקבות הפסקת העונה גם ביוון – הקבוצה נאלצה להעביר עוד עונה בליגת המשנה, עד שחזרה לליגה הבכירה בסיום עונת 2020/21.
ואז, באה לה עונת 2021/22 וכל הקלפים נטרפו – כאילו לא היה דבר. זה לא שהכדורסל האירופי לא התרגל לחזות בשנים האחרונות בכל מיני קאמבקים של מועדונים בעלי שם שקרסו כלכלית אבל אולימפיאקוס הייתה כמובן סיפור אחר. במובן מסוים, אפשר בהחלט להגיד שהיא יצאה נשכרת מירידתה לליגה השנייה, כאשר הנזק בדרך היה מינורי, אם בכלל.
ראשית, כאמור, העונש לא מנע מהקבוצה את המשך ההשתתפות ביורוליג, בהתאם להסכם שיש להם עם הליגה הבכירה ביבשת ורישיון A בו הם מחזיקים. וכשהם רושמים את קבוצת המילואים למשחקי הליגה השנייה בארצם ומרכזים את מאמצי הסגל הבכיר סביב היורוליג – הצליחו באולימפיאקוס להשלים תהליך שהציב אותם בפסגת הכדורסל היווני, ונכון למחזור ה-25 ביורוליג, לקראת משחק הקצוות הערב (21:30) נגד מילאנו, בפסגת היבשת עם מאזן של 18 ניצחונות לעומת 7 הפסדים. אז כיצד זה קרה?
שובו של האלוף
את העונה שלאחר המפץ הגדול וההורדה לליגה השנייה (2019/20) החלה אולימפיאקוס בצורה רעה מאוד. קסטוטיס קמזורה, מי שהחליף בעונה הקודמת את דייויד בלאט, לא הצליח להשתלט על הסגל, כאשר קטטות בין שחקנים (ביניהם ווייד בולדווין), שבחלק מהמקרים התחצפו אליו ולא כיבדו את מרותו, השאירו את הקבוצה במשבר שסופו לא נראה באופק. אחד השיאים היה עזיבתו של קווין פאנתר לטובת הצעת הכוכב האדום בלגרד – ששיחקה אז ביורוקאפ.
אולימפיאקוס הייתה חייבת מישהו שיעשה סדר, והאיש המושלם – מבחינת האוהדים, הפרשנים וההנהלה – היה יורגוס ברצוקאס. המאמן היווני הוא זה שהוביל את המועדון לזכייתו האחרונה ביורוליג (2012/2013), ובאולם השלום והאחווה קפצו על ההזדמנות – וכך גם ברצוקאס.
אם מקזזים את חמש עונותיו באולימפיאקוס מקריירת האימון של ברצוקאס, כל תאריו והפרסים האישיים בהם זכה (מלבד תואר מאמן העונה ביוון ב-2010) – היו נמחקים לו באחת מהרזומה. המאמן היווני אמנם הצליח להוביל את קובאן לפיינל פור היורוליג בעונה גדולה (2015/16), אך אין ספק שאת השם שלו כמאמן הוא בנה בפיראוס.
כרוניקה של תהליך
השינוי ממש לא הגיע באופן מיידי. עונת 2019/20 נקטעה בעקבות התפרצות הקורונה, כאשר גם העונה שלאחר מכן לא הביאה עמה בשורות בגזרת ההצלחות ביורוליג, אך כן איפשרה לאולימפיאקוס להשלים את החזרה לליגה הבכירה ביוון, וגם לברצוקאס לבנות את סגל הקבוצה בצלמו ובהתאם לראות עיניו.
סשה וזנקוב הבולגרי הוא הכוכב (יש לציין הדי מפתיע) של אולימפיאקוס. נכון, כבר בעונה שעברה סיים בחמישיית העונה של היורוליג, אבל מדובר לא בסופרסטאר נוצץ, אלא כזה שההופעות המרשימות שלו עוברות בשקט יחסי. הוא מעמיד ממוצעים של 18.5 ו-7.5 ריבאונדים לערב ואת רזי הכדורסל בכלל למד ב...קפריסין.
קוסטס סלוקאס וקוסטס פפאניקולאו כמובן הם כוח אש לא מבוטל, כמו גם תומאס וולקאפ, הגארד המוכשר. מהספסל עולה שחקן מוכר לחובבי הענף בארץ - טאריק בלאק, שהפך לשחקן משלים בפיראוס.
למעשה, שתי העונות של אולימפיאקוס בליגה השנייה היו בדיוק הזמן שצריך היה ברצוקאס כדי לעשות את ה'ניקיון' שהיה נחוץ בסגל, הביא שחקנים מתאימים לכל עמדה ובהתאם לפילוסופיית המשחק שלו, והפלא ופלא – לפתע ראינו קבוצה לוחמת, אגרסיבית ומחויבת. הקפיצה הייתה מטאורית, ו'העולה החדשה' גרפה את כל התארים ביוון (אליפות, גביע וסופרקאפ) ועלתה לפיינל פור ביורוליג.
"עד הסוף"
השבר בכדורסל היווני בתום עונת 2018/19 היה כה גדול, כאשר איש לא האמין שלא תימצא פשרה בעניין דרישת אולימפיאקוס לשינוי שיבוץ השופטים לפני סדרת הפלייאוף מול פנאתינייקוס. בצד האדום התבצרו בעמדה כי יש נטיה ברורה לטובת היריבה המושבעת במסדרונות איגוד הכדורסל ואיגוד השופטים היווני.
מאמן מכבי ת"א לשעבר יאניס ספרופולוס, שהוביל את אולימפיאקוס לפיינל פור היורוליג, התבטא אז בנושא: "במשך שנים מנסים באולימפיאקוס לשנות את המצב בכדורסל היווני ללא הצלחה. עכשיו הם בחרו בדרך הקיצונית". ואכן, המועדון שזכה בעשרות אליפויות ותארים ביוון החליט לנקוט בגישה בלתי מתפשרת, כאשר כל ניסיון לגישור עלה בתוהו. והנה, אחרי שהכל הסתיים, מוצאים את עצמם האדומים לא רק בפסגת הכדורסל היווני – אלא גם במקום הראשון ביורוליג.
האם העקשנות וחוסר הרצון לפשרה הם ערכים חיוביים שמובילים להצלחה? כמובן שלא, בטח לא בטווח המיידי - אבל לאולימפיאקוס הכוכבים הסתדרו בצורה מושלמת.
בסופו של דבר, בתוך כל הרעש וההמולה, קיבלו במועדון החלטה מקצועית מוצלחת בדמות מינויו של ברצוקאס, שבנה קבוצת כדורסל חזקה. בכאוס של הכדורסל היווני זה מספיק כדי לנשל את פנאתינייקוס מהטופ. האם זה יספיק כדי לזכות העונה ביורוליג על חשבון ריאל מדריד, ברצלונה או הטורקיות? בינתיים זה נראה מבחינת האדומים טוב מאוד.
