במשחק מספר 2 הלילה (בין ראשון לשני) בסדרת גמר ה-NBA בין בוסטון לדאלאס היו שני רגעים מרכזיים שהכריעו את הכף לטובת הסלטיקס. ואלו הם:
האחד הגיע 2.1 שניות לסיום הרבע השלישי, כשקיירי ארווינג הקטין את ההפרש ל-6 ודאלאס אמורה לקבל את הכדור בפתיחת הרבע הרביעי. בשתי השניות שנותרו הכדור מגיע לפייטון פריצ'רד, שהיה במרחק של יותר מעשרה מטר מהסל. הוא לא קלע שלשה עד אז, בוסטון כקבוצה הייתה על משהו כמו שלוש ממיליון מ-3. זה שהיא בכלל הובילה זה חתיכת נס. פריצ'רד שיחרר זריקת ייאוש, אולי בעצם תקווה. הכדור פגע בקרש וצלל פנימה. 9 הפרש. צריך פיס בחיים.
הרגע שני - 4:16 דקות לסיום המשחק. דניאל גאפורד קלט ריבאונד אחרי החטאה של דרק ווייט. 8 הפרש לבוסטון. הסנטר מסר לפי. ג'יי וושינגטון, אך ג'רו הולידיי התעלק עליו והצליח להוציא ממנו את הכדור לחלק המגרש של דאלאס. לוקה דונצ'יץ' השתלט על הכדור אבל קלט שהוא חייב להעביר אותו את החצי במסירה, אחרת המאבריקס יאבדו את הכדור בהפרת 8 שניות. הסלובני זרק את הכדור מעבר לחצי, אבל ווייט השתלט עליו, מסר להולידיי שקלע שלשה והיתרון צמח ל-11. חצי דקה אחר כך, הולידיי החזיר לווייט אסיסט לשלשה. 14 הפרש. הסלטיקס עשו את שלהם ושמרו על יתרון הביתיות.
ההברקה של בראד סטיבנס
ג'ייסון קיד מבין את מה שכל ילד בשכונה דרומית של בוסטון מבין: יחסי הכוחות נוטים בצורה ברורה לטובת הסלטיקס. מה שעבד במאץ'-אפים של דאלאס נגד הקבוצות במערב, קצת נעלם מול הקבוצתיות והכישרון של בוסטון, והיכולת שלה להחליף מספר שומרים מבלי לבצע שמירה כפולה על דונצ'יץ'. הסלובני נתן מחצית ראשונה לארי בירדית, אבל בשנייה הוא כבר היה פצוע, מותש וחזר להתלונן לשופטים. הוא רשם טריפל דאבל, אבל הציג יכולת לא מאוזנת של נקודות בין המחציות והוסיף גם 8 איבודים.
קיד החליט, ובצדק, ללכת על מלחמה מנטלית. לפני המשחק השני הוא טען שג'יילן בראון הוא הכוכב של בוסטון ולא ג'ייסון טייטום (בצדק לדעתי). קיד רצה לתקוע טריז בין כוכבי בוסטון. זה לא עבד. לא רק ששניהם נתנו תגובה שנגזרה מתוך משרד יחסי ציבור של איך לתת תשובה לטענה כזו בסדרת גמר ("כדורסל הוא משחק קבוצתי"), אלא שטייטום אמר משפט מאוד יפה: "אנחנו מוכנים לעשות פחות, כדי להשיג יותר". טייטום קלע רק 6 מ-22 במשחק השני, אחרי 6 מ-16 במשחק הראשון, אבל הוא מסר 12 אסיסטים ונתן להולידיי להתאמן בליי-אפים לאורך כל המשחק.
בוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט לשעבר והיום פרשן בסטודיו של ESPN, אמר אחרי המשחק כי השחקן היעיל ביותר עד עכשיו בסדרת הגמר הוא ברד סטיבנס, המנכ"ל של בוסטון. מאיירס, אפילו אם זו היתה טפיחה קטנה לאגו שלו, צודק.
המצטיין של בוסטון במשחק הראשון היה קריסטפס פורזינגיס, ובמשחק השני זה היה הולידיי - שני שחקנים שסטיבנס לקח עליהם סיכון כשהביא אותם לפני תחילת העונה. מעבר לעובדה שמדובר בשתי העברות שיכלו להפוך לבעייתיות (פורזינגיס התקשה בכל קבוצה ששיחק בה עד כה, הולידיי נכנס לנעליים של מרכוס סמארט, המנהיג האהוב), הוא הימר על הכימיה של הקבוצה שרצה ביחד כמעט עד הסוף. לפרק ולהרכיב זו לא אלכימיה קלה בספורט. סטיבנס הבין את השלד שיש לו ביד. הוא הבין את האופי של טייטום ובראון, הוא הבין שהם ייתנו לו לבנות קבוצה, והוא הבין שזו קבוצה לאליפות.
ההימור של סטיבנס פגע. זו קבוצה נטולת אגו, בלי יומרות להישגים אישיים. אי אפשר לעזוב אף אחד מהם בהתקפה וכולם יכולים לשמור על כולם בהגנה. בוסטון של תשעה נצחונות רצופים בפלייאוף היא לא קבוצת כדורסל, היא יחידה. מנכ"לים בונים יחידות. ג'רי קראוס מחייך איפשהו למעלה.
איפה קיירי?
פער האיכות בין בוסטון לדאלאס הוא כל כך משמעותי, שהמאבריקס לא יכולים להרשות לעצמם שום מרווח לטעות. מקסי קלבר לא יכול לסיים משחק עם 0 מ-4 מהשדה, דרק לייבלי לא יכול להיזכר ביוני שהוא בעצם רק רוקי. דאלאס לא יכולה להחטיא שמונה זריקות עונשין (בוסטון החטיאה רק אחת), או לאבד 15 כדורים, חלקם מאוד מטופשים, או לקלוע 13 שלשות בשני המשחקים הראשונים של סדרת הגמר לאחר שהשיגה ממוצע של 12.3 שלשות במהלך הפלייאוף.
אבל מה שדאלאס בעיקר לא יכולה להרשות לעצמה, זה לקבל את קיירי ארווינג של פעם. אם שואלים אותי, ארווינג משחק כדורסל של נעלב. הוא ציפה לקבלת פנים הרבה יותר עוינת מהאוהדים של בוסטון, והם פשוט מצפצפים עליו. גם הם באו לעבוד עבור אליפות. הם לא ייתנו לו שום דלק.
עם קיירי זה אף פעם לא שאלה פיזית או שאלה של יכולת. זה כמה משומנים הברגים במוח. ונכון לעכשיו, הם די חלודים. הזריקות קצרות או ארוכות מדי, השחקן עם השליטה הכי טובה בכדור בהיסטוריה של המשחק, מאבד את עצמו ואת הכדור בכדרורים. הוא לא הלך לקו העונשין אפילו פעם אחת בסדרה עד ל-3.1 שניות האחרונות של הרבע השלישי במשחק השני.
הסלטיקס יכולים לחיות עם 60 נקודות במשחק של דונצ'יץ'. הם החליטו שהם לא מביאים עליו שמירה כפולה. בפעמיים ששחקן כן בא לעזור עליו, הוא מצא בצורה קוסמית את השחקן החופשי לליי-אפ או להטבעה. קיירי הוא השחקן שיכול לכווץ ולפרק את ההגנה הזו, להדביק עבירות, לגרום לשחקני המשנה לקבל יותר זריקות חופשיות. זה חייב לקרות מבחינת דאלאס. היא לא יכולה להרשות לעצמה את קיירי בחצי כוח. אם הוא ימשיך לקלוע בקצב הזה, 35 אחוז מהשדה, 0 מ-8 מ-3, אין לה סיכוי. כל קוסם צריךאת השוליה שלו, כל באטמן את הרובין שלו. יש גבול גם לגאונות של דונצ'יץ'. ארווינג חייב להיכנס לסדרה.
איך הגיב לוקה דונצ'יץ' להחתמה של אמבאפה?
(ONE)
