ניקולה יוקיץ' בטראנס. טראנס יוקיצ'י כזה, מורם כתפיים, כף יד אחר כף יד מנקה-מייבשת את עצמה על הגופייה מעל הבטן. כששאלו אותו אחרי המשחק הקודם מה הוא חושב על שריקות הבוז של אוהדי מינסוטה כלפי ג'מאל מארי, יוקיץ' תהה על מה הכתב מדבר. שריקות? נגד מארי? אתה צריך להיות בטראנס ספורטיבי כדי לא לשמוע אלפי אוהדים שורקים בוז בכל פעם שמארי נגע בכדור. אני מציע לכם לחפש את הסרטון שבו נראה יוקיץ', לצד חבריו לקבוצה, מקבל את הידיעה על כך שנבחר ל-MVP של הליגה בפעם השלישית בארבע שנים. מזל שהוא לא הקיא מגועל.
כמה סימני שאלה נטמנו מסביב ליוקיץ' בשבועות האחרונים. דנבר לא הבריקה בסיבוב הראשון נגד הלייקרס. הפרשנים, בראשם שאקיל אוניל חסר הפרגון, טענו שתואר ה-MVP לא מגיע לו. הבעיה של יוקיץ' היא שהוא הציב סטנדרטים פסיכיים לגבי עצמו. אין שחקן שמכריח את זהותו על המשחק כמו הג'וקר הסרבי. זה לא קרוב. אפשר להכניס יבשת בין היעילות של כוכב דנבר לבין זו של הבא אחריו.
אבל אז בא אנתוני אדוארדס ונדנד את הכס. דנבר נראתה כבויה, כנועה, מפנימה עד כמה קשה השמירה על התואר. זה נראה לא כוחות.
יוקיץ' חזר לבסיס של הכדורסל. כל חסימה שלו למארי הייתה חסימה, כל תנועה הייתה תמציתית, חדה. משולש התנועה יוקיץ'-מארי-גורדון שוב הפך למשוואה נטולת פתרון. ההגנה הכי טובה בליגה? שחקן ההגנה של העונה? הלו, אנחנו עוד האלופים.
מייק מאלון הוא דור שני למשפחת מאמנים. אבא שלו, ברנדן, היה אחראי לחוקי ג'ורדן כשהיה עוזר בדטרויט. מאלון לא הצליח הלילה לעצור את אדוארדס (נתן אתמול עוד משחק ג'ורדני), אבל המאמן החזיר את דנבר למשחק בפסיכולוגיה, באמונה בעצמם, בזה שהכריח אותם לזכור שהם אלופים, שאם ימותו ספורטיבית, זה יקרה כגברים, לא כמו נערים ששחקני מינסוטה עושים מהם צחוק.
משחק מספר 5 הולך להיות אירוע השנה ב-NBA. התסריט עבר שינוי דרמטי. ההגנה הכי טובה בליגה? הצחקתם את יוקיץ' ומארי. אסור לעולם להמעיט מגאוות הלב של אלופים האלופה קמה משנתה. היא עשתה את ההתאמות שלה, ניצחה פעמיים, וחזרה לפייבוריטיות שלה. מה יש למינסוטה להציע? מה אתה אמור לעשות כשעכשיו יוקיץ' קנה חלקה בראש שלך? מינסוטה דחפה את דנבר עם הגב אל הקיר ודחפה ודחפה, עד שדנבר כמעט נשברה. עכשיו, הקיר שבור.
3 צפייה בגלריה
חזיר את דנבר למשחק בפסיכולוגיה. מאלון
(צילום: David Berding / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
פול גז בניוטרל
שבע דקות לתוך הרבע השלישי, היתרון של אינדיאנה צנח ל-35 הפרש. לא היה שום דבר שמוטל בספק במשחק. אבל תום ת'יבודו, מאמן הניקס לא ויתר. הוא לחץ עם רגלו על דוושת הגז בכל כוחו. ג'יילן ברנסון שיחק 28 דקות מתוך 31 הראשונות. דונטה דה וינצ'נזו שיחק 29. כל מאמן אחר היה מעיף אותם לספסל ונתן להם לנוח לקראת משחק מספר 5 בניו יורק.
אבל לא ת'יבודו. הוא לא מוותר. אולי הוא בנה על צמצום הפער. אולי על שערי חוץ, מי יודע. הוא לחץ על דוושת הגז למרות שברכב לא נשאר אד אחד של דלק.
ניו יורק הפסידה בכל הקטגוריות של האנרגיה, היתרון הכי גדול שלה על פני היריבות. אין לה אנרגיה. אין לה הרכב. אין לה סגל. כדי לנצח את הסדרה הזו. ניו יורק צריכה ללכת לאזורים המטפיזיים.
