מינסוטה הגיעה למשחק הראשון בחצי גמר המערב הלילה (בין שבת לראשון) מול דנבר כשהיא רכובה על מוטיב ההתבגרות. היא סיימה עונה רגילה מעולה, יש לה את כל החלקים: סופרסטאר, עוגן בהגנה, השחקן השישי של העונה, מנהיגות, שילוב מעולה של צעירים וותיקים. היא אמורה כעת לעבור את שלב החניכה שעוברת כמעט כל קבוצה לפני שהיא מגיעה לניצחון במשחק האחרון של העונה. בשנה שעברה היא הפסידה לדנבר בסיבוב הראשון. השנה היא לא בזבזה יותר מדי אנרגיות לפני שהיא בזבזה את פיניקס.
היא התחילה את המשחק כמו מתבגר חצוף. מפוצצת באנרגיות ולא עושה חשבון למחזיק בכתר ועוד בביתו. אנתוני אדוארדס התחיל עם שלשה מהפינה עם שומר על הפנים, הטעה שלושה, חדר וסחט עבירה וסל, ואחר כך קלע שלשה במעבר. תשע נקודות מתוך 12 הראשונות.
אבל ההצהרה האמיתית, בפתיחה שנתנה למינסוטה יתרון של 14 נקודות, הייתה דווקא בהגנה. שני השחקנים הכי טובים שלה, אדוארדס וקארל אנתוני טאונס, שמרו על שני הכוכבים של דנבר. ג'מאל מארי המשיך את פלייאוף הקליעות החלש שלו, כשהתחיל עם 0 מ-4 (לעומת אדוארדס שדייק בחמש הזריקות הראשונות שלו), ניקולה יוקיץ' הלך לאיבוד בין ים הגפיים הארוכות של מינסוטה (ושוב שיחק יותר מדי עם הפנים לסל, במקום לרכז את המשחק עם הגב לסל ליד הסל, ולאפשר לארון גורדון להיות יותר חופשי ויעיל). בארבע הדקות הראשונות, הנקודות היחידות של דנבר הגיעו מהטבעה של גורדון.
ואז קרו כמה דברים: מייק מאלון החליט שאדוארדס לא ינצח אותו לבד, והימר על הזריקות של שאר שחקני מינסוטה, מייקל פורטר ג'וניור, שעובר אירוע משפחתי עם אפיל תנ"כי, שוב החזיק את דנבר בתמונה. ומועצת החכמים של דנבר, ג'וסטין הולידיי ורג'י ג'קסון, עלו כגארדים. דנבר רצה 0:13 ואמרה למינסוטה: התבגרות פה לא תספיק. כדי לעבור דרכנו, אתם תצטרכו לעבור מבחן בגרות. אדוארדס קלע 25 נקודות במחצית הראשונה, אבל לא קיבל שום עזרה כמעט, ובשלהי המחצית, האוויר הדליל של דנבר סחט אותו, הוא שיחק עם היד על המותן. אחרי פתיחה של 5 מ-5, הוא קלע רק אחת משבע הזריקות הבאות שלו. 14 הפרש? היינו כבר 20 למטה מול לברון ואנתוני דייוויס. מינסוטה קלטה שהיא משחקת פה נגד קיר מנטלי, לא חבורת פרימדונות.
למרות 5 מ-14 ליוקיץ' במחצית הראשונה, אפס נקודות למארי, 40 אחוז מהשדה ו-33 אחוז מהשלוש, דנבר ירדה למחצית ביתרון ארבע, בעיקר בגלל שמאזן פלוס-מינוס של הספסל של מינסוטה היה מינוס 44.
נגמר הדלק
טאונס התחיל את המחצית השנייה עם 11 נקודות רצופות, כשהוא מכריח את המשחק פנימה ולא מתפשר על שלשות. מייק קונלי וטאונס קלעו את 20 הנקודות הראשונות של מינסוטה במחצית עם 9 מ-9 מהשדה. אדוארדס סיפק חסימה אחת מדהימה בהגנה, אבל את הסל הראשון שלו קלע כמעט אחרי תשע דקות. מצד שני, מארי התחרה בעצמו בדרגות קושי של קליעה. את הסל הראשון הוא קלע משמונה מטר עם שומר על הפנים כששעון הזריקות רקד על עשיריות אחרונות של דלק, את הסל השני הוא השיג בחדירה, כשפניו לעבר קו האורך והוא זורק את הכדור מעל ידיו המושטות של גובר. יוקיץ' המשיך במשחק מסירות מבולבל בסטנדרטים שהוא הציב לעצמו ואיבודי כדור. מינסוטה הגיבה בריצת 0:7 כששני הגבוהים שלה ירדו לספסל, נאז ריד קלע 14 נקודות בחצי השני, כולל עשר רצופות עמוק ברבע הרביעי שחתמו את המשחק. מנגד, מייק מאלון הקפיא את רג'י ג'קסון יותר מדי דקות בחצי השני.
יוקיץ', למרות מספרי סטטיסטיקה מצוינים, חוץ מהאחוזים מהשדה, שיחק משחק מפוזר ולקח זריקות רעות ולא אופייניות. בלי מנוחה כמעט, הוא נראה בסיום סחוט מעייפות. זו הפעם הראשונה שבה ראיתי את יוקיץ' משחק, ולא פספסתי שנייה אחת שלו בשלוש השנים האחרונות, כשנגמר לו הדלק לחלוטין.
מינסוטה עמדה באתגר המקצועי והמנטלי שיוקיץ' ודנבר הציבו מולה. לדנבר אין הרבה אופציות גבוהות מהספסל לתת לו מנוחה אמיתית ויעילה (מאלון יהיה חייב להוריד את יוקיץ' למנוחה לקראת סופי הרבעים, כדי שהסרבי יקבל מנוחה ארוכה בדקות אמיתיות). יוקיץ' יהיה חייב לחזור עם תשבץ חדש למינסוטה במשחק השני.
אנטמן נגד הג'וקר. זה נשמע יותר כמו שני גיבורי-על שירדו מדפי האיור של מארוול. הטוען לכתר נגד המחזיק בכתר. אסור לפספס שנייה מהדו-קרב הזה. אסור למצמץ.
ומה עם מעט ריספקט?
ככל שנמשך המשחק, ככה גברה מידת הרחמים שלי לאוהדי הסלטיקס. הם כבר הפסידו תואר אליפות אחד לתצוגת גיבור של כדורסלן דורי, ומה שלא יקרה במערב (לדעתי, מינסוטה היא המועמדת המועדפת כרגע), היא תצטרך להתעלות שוב מעל שחקן דורי שהוא גיבור-על.
ביקור בביתו של ניקולה יוקיץ'
(צילום: זאב אברהמי)
רג'י מילר וג'מאל קרופורד, הפרשנים של TNT במגרש, ודירק נוביצקי וצ'רלס בארקלי באולפן, רקדו בווירטואוזיות בהשוואות שהם חיברו לאדוארדס, אבל כמו עדת מאמינים, הם נמנעו להגיד את השם במפורש.
אדוארדס, בגיל שלו, הוא שחקן הרבה יותר מושלם מג'ורדן בגילו. יש לו את כל הרפרטואר. הוא שחקן הגנה נדיר. הוא שולט בגוף שלו כמו מתעמלת מזרח-אירופאית, הוא אתלט, יש לו טכניקה מושלמת, הוא נותן לשחקנים לידו להתבטא כמעט בלי אגו (לג'ורדן זה לקח יותר מחמש שנים), הוא כל הזמן במצב של לתקוף, לשים את היריב במצב של התגוננות, רגליים על העקבים. הוא מזרה פחד. אפילו השופטים, שהדביקו לו עבירה טכנית מקוממת, לא מבינים עדיין כמה ריספקט הוא אמור לקבל מהם. יש בו איזון מושלם בין ביטחון עצמי וקור רוח. בקטגוריית "כמה אתה טוב יחסית לגיל שלך", אדוארדס נמצא הרבה לפני ג'ורדן ובראיינט.
