בסופו של דבר מדובר במוצר. אתלטי, שרירני, גמיש, מותח, דרמטי, טומן בחובו לא מעט סיפורים, אבל ה-NBA היא מוצר. היא מוכרת את המעטפת שלה ואנשים קונים אותה במיליארדים. המוצר הזה והאיכות שלו בנויים ותלויים במרכיב העיקרי שלו, השחקנים. וכרגע, הצרכנים של המוצר משלמים מחיר מלא ומקבלים מוצר חלקי. כמו להזמין מאקי סלמון אבוקדו ולגלות שקיבלת חצי מכמות הסלמון שהבטיחו לך.
הפציעה החוזרת של ג'ואל אמביד הלילה (בין שבת לראשון), הפציעה הלא ברורה של קוואי לנארד, הפציעה של יאניס שתגרום לו לאבד לפחות את פתיחת הסיבוב הראשון בפלייאוף, הפציעה של ג'ימי באטלר שתוציא את העוקץ מהסדרה של מיאמי נגד בוסטון, הפציעה של ג'וליוס רנדל בניקס, של זאיון בפליקנס, העובדה שאנתוני דייויס נראה כמו טופס רפואי. זה לא רק הרבה פציעות שפוגעות באיכות המוצר בתקופה הכי חשובה שלו על המדף, אלא שמדובר בפציעות של שחקנים מהטופ 20 של הליגה. אלו השחקנים שבגללם אתה מוכן לשלם בכסף ובשעות שינה כדי לעקוב אחרי הליגה הכי טובה בעולם.
כך הגיב האוהד כשלברון ג'יימס התיישב לידו
(ONE)
לפני תחילת השנה החליטו החליפות של הליגה ששחקן יהיה חייב לשחק במינימום של משחקים כדי שיוכל להיות מועמד לפרסים אינדיבידואליים. החלטה הפוכה בדיוק ממה שהליגה צריכה. אדם סילבר חייב לחשוב על דרך להוריד את העומס מהשחקנים כי זו לא פציעה בודדת, ואלו לא פציעות של השחקן העשירי בסגל.
הטירוף חוזר לגארדן
יש באז מטורף בניו יורק. עשרים ומשהו שנה, מאז לטרל ספריוול ואלן יוסטון, לא היה כזה באז באוויר. הקבוצה המודרנית של הניקס תמיד מצאה דרכה לפספס את זה. צ'רלס סמית', ג'ון סטארקס, טים דאנקן. היו מאז עליות לפלייאוף - אבל אף אחת מהן לא גרמה לאווירת טירוף כמו הלילה בגארדן, ולא היה מאז מישהו שמתקרב לג'יילן ברנסון.
לצד זאת, ניק נרס, מאמן פילדלפיה, הוא מומחה לא קטן בעצירת גארד נמוך שהוא מכונת נקודות כמו ברנסון. הוא עשה את זה לסטף קרי בגמר שבו ניצחה טורונטו את גולדן סטייט. הפעם נרס הימר על השחקנים האחרים של ניו יורק. הוא שמר על ברנסון מלפנים ומאחור ודאג שמישהו בהגנה תמיד יתנגש בברנסון, יתיש אותו. זו טקטיקה קלה ליישום כשקייל לאורי עומד לרשותך.
ג'וש הארט קלע את השלשה הראשונה שלו במשחק, ואחר זה רעדו לו הידיים והוא ויתר על זריקות חופשיות. דיווינצ'נזו לא פגע, אנונובי הוא לא שחקן שלוקח על עצמו בהתקפה, והסנטרים של ניו יורק תמיד שם בהתקפה כדי לעשות את כל הדברים שלא רואים בסטטיסטיקה. התחלת המשחק של אמביד עם 9 נקודות קלילות (נראה כמו תיכוניסט שמשחק בפעוטון) לא הייתה סימן טוב עבור הניקס והאוהדים.
הניקס חזרו למשחק ועלו ליתרון דו ספרתי רק כשבוגדנוביץ' ומקברייד נכנסו למשחק. לשניהם אין הכרה בזריקה והם שוכחים את ההחטאה שניה אחרי שזרקו. הספסל של הניקס ניצח את זה של הסיקסרס 7:42. כשהחמישייה הראשונה עלתה לחצי השני, הסיקסרס חזרו למשחק. כשג'וש הארט התחיל לזרוק בלי לחשוב יותר מדי בדקות הסיום, הניקס סגרו את הסיפור. ברנסון יכול לקחת את הניקס עד גבול מסויים בסדרה הזו. פילדלפיה יכולה לזרוק עליו הרבה שומרים אתלטים שימררו לו את החיים (וחסמו אותו הרבה פעמים מאחור) - והוא יהיה חייב עזרה.
הסדרה הזו תהיה תלויה בבריאות של אמביד. עד הפציעה, הוא נראה הרבה יותר כשיר מאשר במשחק נגד מיאמי. גם אחריה הוא לא פחד ממגע, אבל הסתפק הרבה יותר במשחק עם הפנים לסל מעל לקו העונשין. אמביד הוא שחקן אדיר, בקו אחד עם יוקיץ', רק פצוע כרוני. יש לו אחוזים נהדרים מהעונשין והוא יכול לשמור סוג של איזורית של איש אחד בגלל שהסנטרים של הניקס לא מטרידים אותו. יש לקוות שיהיה בריא, יש לסדרה הזו פוטנציאל דרמטי נדיר.
ועוד מילה על האנרגיה המטורפת במדיסון סקוור גארדן. אין כמו המקום הזה כשלניקס יש קבוצה טובה, אין מקום שמדליק את השחקנים שלו כמו ניו יורק.
ההתאמות של מינסוטה
מינסוטה הייתה בבעיה לפני המשחק נגד פיניקס. היא הפסידה בשלושת המשחקים מולה בעונה הרגילה, ההגנה שלה - הכי טובה בליגה - לא הצליחה לעצור את ההתקפה של הסאנס, ובנוסף אנתוני אדוארדס קלע רק 14 נקודות למשחק. המאץ' אפ של מינסוטה נגד פיניקס עובד לרעתה: קארל אנתוני טאונס צריך לשמור על קווין דוראנט, והוא לא ממש גבוה שאוהב לשחק עם הגב לסל בצורה שבה יוכל לנצל את ההתמודדות מול דוראנט בהתקפה לטובתו.
הוולבס עשו כמה התאמות. ההגנה שלהם חזרה להיות הגנה פיזית שמייצגת את ההגנה הכי טובה בליגה (רודי גובר הוא פנומן הגנה וגם בן אדם שאוסף נקודות), והם מיררו את החיים של דווין בוקר. במשחקים בעונה הרגילה בוקר הכניס את חבריו למשחק בצורה שריווחה לו את המשחק ונתנה לו לצבור את הנקודות שלו. גרייסון אלן ואריק גורדון לא נכנסו למשחק, ומינסוטה הכניסה את בוקר למלכודת אחת אחרי השנייה. בסופו של דבר הוא סיים עם 18 נקודות ו-30 אחוזים מהשדה - אין מצב שפיניקס מנצחת משחק אחד בסדרה עם מספרים כאלו.
שחקני הספסל של פיניקס שיחקו יותר דקות מאשר שחקני הספסל של מינסוטה, אבל הספסל של מינסוטה ניצח אותם 18:41. יש גבול לכמה שדוראנט, ביל ובוקר יכולים לסחוב את פיניקס בלי עזרה, בעיקר במשחק חוץ שבו הקבוצה החטיאה משהו כמו מיליון לייאפים.
כשאנתוני אדוארדס קיבל ברבע השלישי את קווין דוראנט כשומר אישי, אפשר היה לראות בעיניים שלו משהו שאני זוכר מלברון של תחילת הקריירה. אדוארדס הוא דלוק של כדורסל. הוא לא השפיל את דוראנט. הוא הבין את הרגע. אחרי כמה דקות של גאונות, גם דוראנט הבין.
לברון מרגש
"אין מקום לטעויות מבחינתנו, בטח לא במגרש הביתי שלהם", אמר לברון ג'יימס לאחר ההפסד לדנבר. לברון תמיד היה שחקן מפעים, שילוב של כוח-אתלטיקה-כדורסל שאי אפשר לייצר במעבדה. המספרים והאליפויות שם. הוא מוח כדורסל נדיר. לשמוע אותו מדבר ומסביר כדורסל בפודקאסט זה לראות ולשמוע פרופסור לכדורסל.
אבל איכשהו, תמיד היה בו משהו לא מרגש. אולי קצת בעונת האליפות עם קליבלנד, אבל באופן כללי, לא מרגש. הוא לא נגע בך. השנה הזו היא שנה מיוחדת. לראות את ההתאמות, את השיפורים שהוא עשה במשחק שלו זה אירוע ספורטיבי מרגש. היכולת שלו להשתפר בגיל הזה היא ספורט מעולם אחר.
קינג ג'יימס תמיד שידר שהכל תלוי בו. שאם הפסיד זה קרה בגלל שהוא לא היה מספיק טוב. האמירה שלו היא הודאה של שחקן שראה הכל. שמכיר במציאות אבל לא משפיל את עיניו מולה. הוא מבין את הסיטואציה. הסגל הנוכחי של הלייקרס לא מסוגל לתת משחק מושלם מול דנבר, בטח לא סדרה שלמה. ההודאה של לברון בסיטואציה, היא דבר מרגש.
עינוי
אם מישהו רוצה לסחוט סודות מעד או שבוי, הוא רק צריך לאיים עליהם בלופ אינסופי של צפייה בסדרה בין אורלנדו לקליבלנד. גוואנטנמו.
למשחקי הלילה בפלייאוף ה-NBA - לחצו כאן
