הדמעות על הספסל של נבחרת ארגנטינה החלו לזלוג עוד לפני שריקת הסיום. למען הדיוק, ארבע דקות לפני שנקבע הניצחון הסנסציוני 17:29 על נבחרת וויילס בסוף השבוע, ששלח אותה לחצי גמר גביע העולם בראגבי.
על הנייר, זה היה משחק שבו "האריות" מהאי הבריטי היו אמורים לנצח עוד לפני שהתחיל. הם סיימו את שלב הבתים עם מאזן מושלם ובמקום הראשון - לפני פיג'י ואוסטרליה שהפכו את בית 3 לבית מוות - אבל הפומאס, עם הרבה לב ובניגוד לתחזיות המוקדמת, סללו את דרכה אל מקום בין ארבע הגדולות. פחות משנה אחרי שמסי ונבחרת הכדורגל סיימו בצורת בת 36 שנה וחגגו אליפות עולם בקטאר, גם נבחרת הראגבי חולמת לרגש מדינה שלמה עם גביע עולמי ראשון בהיסטוריה - והיא במרחק שני משחקים בלבד מהגשמת החלום הזה.
כדי להבין עד כמה גדולה הדרמה, צריך לחזור לנקודת הפתיחה של האליפות שמתקיימת בצרפת, ובכלל - להיררכיה בעולם הראגבי. הדומיננטיות של נבחרת ניו זילנד ודרום אפריקה, שחולקות ביניהן את ארבע האליפויות האחרונות (שתיים לכל אחת), כמעט בלתי ניתנת לערעור. המאיימות המיידיות על ההגמוניה באליפות הנוכחית הן המארחת צרפת, שמחזיקה באחת הליגות העשירות בעולם, ופיג'י, שמייצרת את הכישרונות לליגות הטובות בעולם. וויילס, כאמור, סיימה מעל פיג'י בבית המוקדם.
עבור הפומאס, חצי הגמר הוא סוג של תקרת זכוכית, עם שתי העפלות (צרפת 2007, אנגליה 2015) שהסתיימו במפח נפש – הפסדים לדרום אפריקה (24:13) ולאוסטרליה (29:15). הסיכוי שהפעם החלום ייגמר אחרת לא גבוה. בחצי הגמר שיתקיים בסטאד דה פראנס ביום שישי (22:00) תחכה לארגנטינה הנבחרת האימתנית של ניו זילנד, שמגיעה רעבה ומפחידה אחרי שבאליפות העולם של 2019 סיימה רק במקום השלישי. בחצי הגמר השני (שבת, 22:00) יתמודדו אנגליה ודרום אפריקה.
"אם לאו מסי היה יכול לבוא ולתת לנו השראה מהיציע זה היה דבר שהיה מאוד משמח אותנו", אומר אחד מוותיקי הנבחרת, אגוסטין קריבי, שסופר 19 שנה במדים הלאומיים, וזוכר את הביקור האייקוני של אלוף עולם אחר, דייגו ארמנדו מראדונה, באליפות העולם ב-2015. "אבל אני לא חושב שזה סביר כי הוא משחק במיאמי. ב-2015 מראדונה פרש, זה היה נוח עבורו לבוא ולהישאר איתנו. הוא היה השחקן הכי טוב שיכולתי לפגוש בכל חיי. הוא שר איתנו, נשא נאום מוטיבציה. הכל. ראית שזה היה ממש חשוב עבורו לבוא ולהיות איתנו".
גם הקפטן חוליאן מונטויה מביט אל עבר נבחרת הכדורגל ומקווה לייצר עם חבריו את אותה מאניה לאומית: "כשזכינו לפני כשנה בכדורגל, ארגנטינה לא הייתה במקום טוב, במיוחד מבחינה כלכלית, אבל עדיין חמישה מיליון אנשים יצאו לרחובות בואנוס איירס כדי לחגוג. כולם היו עם חיוך על הפנים, וזה לא היה משנה באיזו מפלגה הם תומכים. זה היה נטו אושר. כשאתה רואה את זה, אתה רוצה לייצר אפקט דומה עם הנבחרת שלך".
מסורת בת יותר מ-100 שנה
בניגוד למה שאולי נדמה, ארגנטינה לא זרה לענף הראגבי, שמזוהה בעיקר עם נבחרות מהמעגל הקרוב יותר של הקולוניאליזם הבריטי. הנבחרת הלאומית מהווה מקור לגאווה, והמסורת של הענף במדינה הולכת אחורה עד 1910, אז קיבל הראגבי מעמד של ספורט לאומי. וכן, גם לשם הוא הגיע בזכות הנוכחות הבריטית בארגנטינה באותם הימים.
את הכינוי "פומאס" קיבלה הנבחרת בעקבות טעות בת חמישה עשורים. עיתונאי דרום אפריקאי שסיקר ב-1965 ביקור של נבחרת ארגנטינה, טעה לחשוב שהיגואר שמתנוסס על המדים התכולים-לבנים הוא בכלל פומה. על אף הטעות, הכינוי תפס כמו אש בשדה קוצים והפך לשם השני של ארגנטינה, שלפחות על פי האוהדים גם ממחיש משהו ממורשת הקרב של השחקנים. עם הזמן, אגב, היגואר נאלץ לפנות את מקומו על החולצה לטובת הפומה. טעות יוצרת מציאות.
ובחזרה לחצי הגמר: בנקודת הזאת, החלום של ארגנטינה לסנסציה עוד חי ונושם, כשהמנחשים כבר לא ממהרים להמר נגדם. "אני לא רוצה להישמע נרגש מדי", אומר המאמן מייקל צ'יקה. "אבל השחקנים האלה עבדו קשה מאוד כדי להגיע לרגע הזה. וראו את זה על המגרש. אנחנו פשוט נרגשים לנסוע לפריז. אני יודע שלא נהיה פייבוריטים אבל נעשה את הכי טוב שאנחנו יכולים".
ואם המיטב יספיק כדי להביא אליפות עולם ראשונה לפומאס ומסי יעדיף שלא לחזור לצרפת, הסירו דאגה, יהיה כבר מי שידאג להביא את הגביע אליו. תשאלו את אחד מכוכבי הנבחרת, תומאס קובאלי, שרק לאחרונה חתם במיאמי שארקס, שחולקת מגרש אימונים עם לא אחרת מאשר קבוצתו של "הפרעוש", אינטר מיאמי. עם צירוף מקרים שכזה, מה הסיכוי שסצינת הסיום בפלורידה, עם שני גביעי עולם שמוצגים בגאווה, לא נכתבה מראש?
פורסם לראשונה: 16:05, 18.10.23
