ב-NBA, ליגה בה העונה עצמה משמשת כ"טרום עונה", אי אפשר באמת לקרוא למשחקי "טרום העונה" משחקי "טרום עונה" (ותודה למי ששרדו את המשפט הזה). המשחקים הללו לא נועדו לעזור לקבוצות להתחבר. הם המשך של מחנות האימונים והמטרה הכמעט יחידה שלהם היא לתת לשחקנים הזדמנות אחרונה לתפוס לעצמם מקום בסגל הסופי שיפתח את העונה. לפעמים המשחקים האלה יכולים להבטיח לשחקן מקום בחמישייה - למשל איו דוסונמו, שיהיה הרכז הפותח של שיקגו בולס; או לתת לרוקיז צ'אנס להניח חותם ראשון - למשל, בנדיקט מת'ורין, הבחירה השישית המאוד מלהיבה של אינדיאנה פייסרס; אבל חוץ מזה, אי אפשר להסיק מהם הרבה.
"זריקה מבחוץ" - המדור של ציפי שמילוביץ
ובכל זאת, בשבועות האחרונים גם משחקי האימון האלה הספיקו כדי להבהיר שני דברים: 1. זו כנראה תהיה העונה האחרונה של משולש סטף קרי-דריימונד גרין-קליי תומפסון בגולדן סטייט; 2. אם יתרחש נס ואף אחד לא ייפצע קשה, העונה שתיפתח בשבוע הבא עשויה להביא איתה את רמת הכדורסל הגבוהה בהיסטוריה.
זה לא רק שכל הכוכבים הגדולים חזרו, נראים בריאים - הקש בכל עץ בסביבה, קוואי לנארד - ומרכיבים מקבץ כישרונות שלא היה כמותו. מה שבאמת מבהיר עד כמה אנחנו לגמרי בשלב בו ה-NBA היא משחק מחשב, זה שאפילו השחקן ה-12 וה-13 בכל קבוצה הוא חתיכת שחקן כדורסל.
למי קראתם חד קרן?
וזה עוד בקיץ בו ויקטור וומבניאמה הגיע לאמריקה רק כדי לתת טעימה קטנה מהעתיד שכבר נראה לגמרי מדע בדיוני: 2.23 מ' ומוטת ידיים של 2.5 מטר, רץ, מכדרר, קולע שלשות. הוא בגובה של רלף סמפסון, יותר גבוה מווילט צ'מברליין, ואף אחד מהם לא התקרב לכישרון שלו. הוא באמת מגוחך ממש. ההייפ סביב שני המשחקים של וומבניאמה בלאס וגאס היה בקלות הכי גדול שראתה ה-NBA לפחות מאז העבר הרחוק של זאיון וויליאמסון אי שם ב-2019.
וומבניאמה הוא כמובן מה שנהוג לכנות "חד קרן". זאיון גם. בעולם שבו למלים כבר אין הרבה משמעות ופרספקטיבה, ופרופורציה זה ללוזרים, גם המונח "חד קרן" עבר זילות משמעותית. פעם היה קשה הרבה יותר לזכות בכבוד חד-קרני. צ'ארלס בארקלי היה סוג של חד קרן. מג'יק ג'ונסון בוודאי. ווילט צ'מברליין. שאקיל אוניל. האקים אולאג'ואן. דירק נוביצקי. דניס רודמן. אמרו על טרייסי מגריידי שהוא היה חד קרן, אבל הפציעות חיסלו אותו. וגם ספאד ווב, 1.70 מ' בקושי ואלוף תחרות הטבעות. דווקא מייקל ג'ורדן לא נחשב בהתחלה ל-חד קרן, והוא לקח את זה אישית.
בשנים האחרונות כבר היו בליגה כל כך הרבה חדי קרן, עד שהסוס הלבן עם הקרן היחידה הוא לא כזה יצור מיתולוגי יותר. חוץ מלברון ג'יימס – ה"חד קרן" הכי מוצדק בהיסטוריה - גם קווין דוראנט הא חד קרן. ויאניס. ולוקה דונצ'יץ', וניקולה יוקיץ'. אמרו שאנתוני דייויס הוא חד קרן, אמרו על בן סימונס שהוא חד קרן, ואיך אפשר לשכוח את מר חד קרן קריסטפס פורזינגיס. בקיצור, כולם חדי קרן.
אם שמים את הציניות בצד, אפשר להבין את זילות המונח. השחקנים שמסתובבים היום בליגה הם לא רק הכי טובים אי פעם, הכישרון שלהם כל כך עילאי שהם הופכים את ה-NBA למועדון הסגור בעולם. הם מילולית נועלים את השער בפני הרבה מאוד חלומות NBA של שחקנים שפעם אולי היה להם מקום בה. לא עוד. אין היום בליגה מקום לביל ליימביר, שהיה אלמנט משמעותי באליפויות של דטרויט בסוף שנות ה-80. אין לוק לונגלי, שחקן חמישייה בשיקגו בולס הגדולה. אין קורט רמביס, חלק אינטגרלי מהאליפויות של הלייקרס. יותר מזה, כמה סטיב קר יש היום בליגה? שחקן שהייתה לו קליעה מצוינת ויציבה וחוכמת משחק, אבל לא הרבה יותר?
פעם התחרות גם הייתה קטנה בהרבה, וגם פול המתחרים היה פשוט פחות מוכשר. היום גם אם אתה שחקן 15 בסגל - יותר מזה, אפילו סתם לקבל הזמנה למחנה אימון בקיץ - אתה צריך לקלוע שלשות, לחדור לסל, למשוך עבירות, לרוץ מהר, לנהל משחק ולהיות מסוגל לשמור כמעט על כל שחקן.
ואפילו אם יש לך כישרון אמיתי ומוסר עבודה מדהים, גם זה עדיין לא מספיק יותר כדי להגיע לליגה. אם אתה לא סטף קרי - חד קרן! - הליגה מצפה ממך להיות בגובה ממוצע של 2.07 מ' ומשקל של כ-100 קילוגרם. אלן אייברסון - חד קרן! - היה כנראה כוכב גם בליגה של היום, אבל מה לגבי אייזיאה תומאס? ג'ון סטוקטון? זה נכון גם לגבי שחקנים גבוהים. האקים אולאג'ואן או דייויד רובינסון יכלו כנראה לשחק בליגה היום, אבל פטריק יואינג לא. איך בדיוק הוא היה שומר על קרל אנתוני טאונס או אנתוני דייויס.
תנו רק לחלום
כל קבוצת NBA מחזיקה בערך 15 שחקנים בסגל. זה מיתרגם לכ-450 גופיות משחק. חוזה ב-NBA הוא, עובדתית, אחד הדברים הכי קשים להשגה על פני כדור הארץ בכל תחום. מספרית, למי שרוצה להיות כדורסלן מקצועני וחולם על ה-NBA, יש סיכוי של 0.3% בערך להגיע לליגה. בכל זמן נתון יש בערך חצי מיליון שחקני כדורסל בבתי ספר תיכוניים. מתוכם, כ-16,000 ימשיכו לשחק בקולג‘ בכל הרמות. רק 110 מהם ישחקו לפחות במשחק NBA אחד.
לכל זה צריך להוסיף את העובדה שה-NBA היא הפנטזיה האחת עבור כל כדורסלן בעולם, לא רק בארה"ב. פוטבול הוא כמובן ספורט מגה פופולרי בארה"ב, אבל אין באמת תנועה גלובלית של ילדים שרוצים להיות שחקני פוטבול וחולמים לשחק ב-NFL. מאידך, הרבה יותר ילדים בעולם משחקים כדורגל מכדורסל, אבל גם יש להם כל כך הרבה יותר אופציות וליגות נחשקות. לכדורסלן מתחיל יש רק חלום אחד גדול באמת, והסיכוי שלו להגשים אותו קטן כל הזמן. אלא אם הוא, כמובן, חד קרן!
פורסם לראשונה: 07:00, 15.10.22
