1. דנבר הגיעה למשחק מספר 2 בגמר ה-NBA עם רצף מטורף של שבעה ניצחונות בפלייאוף, מאזן בית נקי (0:9), ולמעשה בלי הפסד בבול ארנה מאז סוף מרץ. הפרשנים אמרו אחרי המשחק הראשון הייתה שדנבר טובה יותר, עמוקה יותר, מוכשרת יותר, חזקה יותר, גבוהה יותר. שהמומנטום של מיאמי נתקל בקיר ניקולה יוקיץ'. שמיאמי בכלל לא קרובה לפענח את קוד יוקיץ'. רק כשאתה מחשב ומנתח משחקים וסדרות מול מיאמי, אתה לא יכול לעשות את זה רק עם מספרים. איך מחשבים בסטטיסטיקה נחישות?
2. יש לתרבות מיאמי מנהגים. בודקים כל שבוע כמה אחוזי שומן יש לכל שחקן. הדרישה היא לשש. אני יכול לדמיין את פט ריילי שוכב על ספה לבנה בלי חולצה, אוכל ענבים, ואלונזו מורנינג ואדוניס האסלם מלווים כל שחקן למלאכת החישוב, וריילי מחווה עם האגודל למעלה או למטה: אדאביו 3 אחוזי שומן, באטלר 4.5. קווין לאב תפסיק לאכול מילקשייק. וכשכולם יוצאים, ריילי אומר לאלונזו: "אריק הזה, אני חושב שהוא מאמן יותר טוב ממה שאני הייתי".
3. אריק ספולסטרה עשה במשחק השני בית ספר לאימון למייק מאלון (שבעצמו אימן לא רע). אפשר לפרוט את זה לממדים מקצועיים. המחלה של מרטין גרמה לספולסטרה להעלות את קווין לאב בחמישייה, מה שביטל את יתרון הגובה של ארון גורדון מתחת לסל, ושיחרר את באטלר לחסל את ג'מאל מארי (אפס נקודות ברבע הראשון). ברבע הרביעי ספולסטרה התחיל לכשף את דנבר עם שיקויי אזוריות (שהיו הרבה יותר קלות לביצוע כיוון שמיאמי קלעה 11 מ-16 ברבע האחרון).
אבל זה לא רק זה. מקס סטרוס, 0 מ-10 מהשדה במשחק הראשון, לא הפסיק לקלוע ברבע הפותח. כיילב מרטין קלע את הסל הראשון והיחיד שלו בסדרה, 3:39 דקות לסוף המשחק, שלשה שהעניקה להיט את היתרון הגדול ביותר שלהם במשחק. דאנקן רובינסון מתפוצץ ברבע הרביעי. גייב וינסנט ובם אדאביו כל המשחק, קייל לאורי עם ניצוצות, אפילו קודי זלר מרשים. במשחק שבו באטלר קולע 21 נקודות ב-37 אחוז מהשדה (נראה כאילו שהסדרה נגד רוברט וויליאמס ובוסטון קצת מעכה את הבטחון העצמי שלו), ואילו יוקיץ' קולע 41 נקודות ב-57 אחוז מהשדה, הוא משחק שחייב ללכת לדנבר, לא? רק שמבט בעמודת האסיסטים מראה יתרון של 4:9 לבאטלר. החברים של באטלר באו להושיט לו יד, החברים של יוקיץ' בזבזו את מה שהוא נתן להם.
4. בדקות האחרונות באטלר כבר לא יכל לנשום מרוב עייפות בעקבות הריצות אחרי מארי. ידיו תפסו במותניו. החזה שלו עלה וירד כמו מעלית שבת בבניין של שלוש קומות. אתה מתחיל להיזכר בכל הסיפורים: ההודעה שהוא שלח לטניסאית קוקו גאף שבה שאל אותה אם היא רוצה שהוא יסדר לה כרטיסים לגמר ה-NBA של מיאמי, עוד לפני שהפלייאוף התחיל. "אנחנו הוא והוא אנחנו… לפעמים פסיכופטיה פוגשת פסיכופטיה שמתאימה לה, ואז שני משוגעים מתחילים לדבר בשפה שרק הם מבינים", תיאר ספולסטרה את המפגש ואת מערכת היחסים ביניהם. "רגעים של אמת", קרא באטלר למשחק השני, לפני שהלך לחדר בריחה. "אנחנו נספר לילדים שלנו על נחישות. איך הכל לא הלך ואנחנו המשכנו להסתער קדימה, לסבול, לסבול, לסבול, לסבול. עד שאתה מקבל מה שרצית", אמר ספולסטרה.
5. מיאמי מזכירה לי קצת את הנבחרת הנוער במונדיאליטו ארגנטינה. אתה יכול להגיד למייקל פורטר ג'וניור שעדיף שהוא יזרוק מ-7.21 מטר כי שם יש לו אחוזים טובים יותר, ולדבר עם גורדון על חשיבות הסגירה לריבאונדים, ולהזכיר לקנטביוס קולדוול פופ לא לעשות פאולים שטותיים בזריקות לשלוש. ואם אתה מאמן דנבר אתה יושב מול דף הסטטיסטיקות ואומר לעצמך: פה זה ממש טוב (נקודות במתפרצת), ושם יש מקום לשיפור (איבודי כדור) אבל מהר מאוד אתה מבין שלא הפסדת את המשחק במספרים.
ואתה נוהג הביתה, אוכל ארוחת ערב בלי חשק, מצחצח שניים, מסדר את הכר, מכבה את המנורה, ומנסה להיזכר מה אמרו בקורס מאמנים על אימון נגד מיסטיקה. דנבר היא קבוצה הרבה יותר טובה וכשרונית ממיאמי. אבל לא שם תיקבע האליפות. דנבר שיחקה עד עכשיו (כולל המשחק הראשון) מול יריבות שהיו מעין תחרות שייט. המשחק הבוקר היה סוג של שחמט-בוקסינג. כדי לזכות באליפות, דנבר צריכה לשחק כדורסל קוסמי.
פורסם לראשונה: 08:19, 05.06.23
