תשע שניות לסיום המשחק השלישי בגמר הפלייאוף, כשדנבר כבר הבטיחה את הניצחון 94:109 במיאמי והחזירה לעצמה את הביתיות עם 1:2 בסדרה, ג'מאל מארי האורח קלט את הריבאונד האחרון של ההתמודדות. כביכול אקורד סיום סתמי, אך למעשה משהו אחר לגמרי.
למרות שבעידן של התמקדות מוגזמת במספרים אסור להיכנס לטירוף בכל פעם שרואים משהו כזה, הכדור החוזר ההוא היה העשירי של מארי בן ה־26 במשחק והשלים עבורו טריפל דאבל. הניצחון כבר הובטח לפני כן, וכנראה שהמאמן מייקל מאלון פשוט רצה לאפשר לו להשלים את ההישג במקום שיירד לנוח כמו חברו ניקולה יוקיץ'.
3 צפייה בגלריה
זה היה עוול אם היו מדברים רק על יוקיץ' בסיום משחק מספר 3. ג'מאל מארי
(Kyle Terada/Reuters)
שניהם סיימו עם טריפלים עצומים, ויותר מההיסטוריה, שאליה עוד נגיע, היה חשוב שמארי יתייצב גם מבחינה סטטיסטית לצד יוקיץ' במדרגה העילאית ביותר של הערב. כי שניהם היו כל כך טובים, כל כך חדים, מדויקים ומכריעים, שזה היה עוול לדבר רק על הסנטר הסרבי בסיום המשחק הזה.
אחד קיבל מכה בברך
לקראת סיום עונת 2020/21, מארי קרע רצועה בברך. הרכז הקנדי עבר שיקום ממושך, וכלל לא שיחק ב־2021/22, העונה שעברה. זו הייתה הדוגמה הקלאסית למישהו שמעצים את מעמדו בכך שהקבוצה לא יכולה להסתדר ברגע שהוא נעדר: אחרי שלוש עונות שבהן דנבר הגיעה לגמר המערב (פעם אחת) או לסיבוב השני בפלייאוף (פעמיים), היא הודחה כבר בסיבוב הראשון בלי לאתגר את גולדן סטייט. זו הייתה השנייה מבין שתי עונות ה־MVP של יוקיץ', אבל עד כמה שהוא היה מרהיב, לא היה לו סיכוי להוביל את הקבוצה להצלחה משמעותית בלי מספר 2 שלו.
זה מעליב נורא לקרוא לו כך, כי מארי הוא סופרסטאר, אבל כשאתה משחק לצד מישהו כמו יוקיץ', אחוז מסוים מהצל הענק שהוא מטיל יישאר דבוק אליך, יקיף אותך. אבל כאן טמון חלק ניכר מסוד ההצלחה של הנאגטס, שרחוקים רק שני ניצחונות מאליפות ראשונה בתולדותיהם: למארי זה לא ממש אכפת.
3 צפייה בגלריה
סופרסטאר. מארי מטביע נגד מיאמי
(צילום: MATTHEW STOCKMAN / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
העניין מורכב משני חלקים – ראשית כל, גם אם יגדירו אותו בצורה מסוימת, בתפקיד מסוים, זה לא ישנה מבחינתו את התפוקה שהולכת ומשתפרת (קבע העונה את ממוצע השיא שלו באסיסטים, 6.2 למשחק). שנית, כל עוד הוא ירצה בכך, התפקיד הזה שמור לו ולא ישתנה, מאחר שיוקיץ' הוא שותף מכיל לקבוצה ולא מנהיג מפוצץ באגו. למעשה, האינטרס של יוקיץ' הוא שמארי יהיה כמה שיותר טוב, מה שיקדם את הקבוצה ויבליט את היכולת של הסרבי לנהל את המשחק.
וכך נוצרה ההיסטוריה שהזכרנו. מארי סיים עם 34 נקודות, 10 ריבאונדים ו־10 אסיסטים. ליוקיץ' היו 32 נקודות, 21 ריבאונדים ו־10 אסיסטים. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות ה־NBA שבה שני חברים לקבוצה מסיימים משחק עם טריפל דאבל בו שניהם קולעים יותר מ־30 נקודות. אין צמד ראוי יותר להשלמת ההישג הזה, מה גם שהם לא עשו זאת על חשבון אף אחד. שני שחקני חמישייה נוספים, מייקל פורטר וקנטביוס קולדוול־פופ, לא פגעו בכלום; ויותר מכך, מארי ויוקיץ' פירגנו לא מעט לרוקי כריסטיאן בראון (15 נקודות). אז הם עשו היסטוריה, לא כפו את עצמם על המשחק, התחלקו ביניהם ברצפי הקליעה, הפכו אחרים לטובים יותר והביאו ניצחון קריטי. לא רע.
מי הוא ראש הנחש
אבל כאמור, בואו ניתן הפעם קצת יותר מקום למארי. הוא רכז נהדר, שומר טוב, אבל מה שאנשים נוטים לשכוח בליגה מלאה בכל כך הרבה כישרונות התקפיים הוא שלפני הכל, מארי הוא סקורר יוצא מן הכלל. אלו לא רק שלשות באחוזים טובים (40), אלא יעילות מקסימלית בג'אמפים נקיים שצוללים פנימה בתדירות גבוהה.
3 צפייה בגלריה
רכז נהדר, שומר טוב, אבל פני הכול - סקורר יוצא מהכלל
(צילום: Sam Navarro-USA TODAY Sports)
את העונה הסדירה הוא סיים עם 20 נקודות בדיוק למשחק, ובפלייאוף הוא הרים את הרמה ל־27.1 ב־48 אחוזים מהשדה. קשה מאוד למיאמי לעצור את ההתאמות שהוא עושה בזמן שחרור הכדור ואת היכולת לצלוף מעל ידיים מושטות, והכל במסגרת אמנות הג'אמפ האבודה שכמעט נעלמה מהליגה.
השילוב בין יכולת המסירה ליכולת הקליעה הביא את מאמן גולדן סטייט סטיב קר לצאת בהצהרה מפתיעה: "מארי הוא ראש הנחש, לא יוקיץ'". לטעון כך בזמן שהסרבי משנה את חוקי המשחק עם היכולת שלו לבצע בחוסר מאמץ כל פעולה מנצחת? יש כאן אמת שמסתתרת. אולי מארי לא מתעלה על יוקיץ', למרות שלא נתווכח עם סטיב, אבל בסדרה הזו הוא משתווה לרגעים, לאחד השחקנים הטובים בעולם, ומתקרב להביא אליפות איתו.
ואגב, הוא אף פעם לא נבחר לאולסטאר, סתם שתדעו.
