עשית משהו טוב אם נכנסת להיכל התהילה של הכדורסל. הגעת לטופ של הענף, השארת חותם שאי־אפשר להתעלם ממנו בזכות ההישגים, היכולת, הניצוץ. כשמחמיאים לשחקן NBA, ורוצים להבהיר עד כמה רחוק הגיע, מתייגים אותו כ"חבר עתידי בהיכל התהילה".
יש את העילויים יוצאי הדופן, דוגמת ביל ראסל, שמשיגים כניסה כפולה, בזכות שני תפקידים שונים. הם שייכים למועדון עילית מדהים באיכותו ובעוצמתו. אבל איך אפשר לתאר, להסביר את המשמעות, של אדם שעומד לעשות את מה שלא נעשה מעולם – בחירה שלישית להיכל התהילה של הכדורסל? לא סתם הצללית של ג'רי ווסט בן ה־85 היא זו שמופיעה בלוגו של ה־NBA. הוא איש חד־פעמי.
אמן הרכבת הסגלים
כבר ב־1979 ווסט זכה לכבוד, אחרי 14 שנים מדהימות בלוס־אנג'לס לייקרס, שם זכה באליפות אחת, היה מלך הסלים ומלך האסיסטים, והשלים עוד הישג בלתי־אפשרי על הנייר – הוא נבחר לשחקן המצטיין של גמר הפלייאוף ב־1969 למרות שבוסטון יצאה מנצחת מהסדרה, היחיד בהיסטוריה שהוכתר כ־MVP מהקבוצה המפסידה. ב־2010, היכל התהילה החליט להנציח את נבחרת ארה"ב שזכתה בזהב האולימפי ברומא 1960, בה שיחק גם ווסט שמצא עצמו נבחר בפעם השנייה.
כעת, כאמור, מגיעה הפעם השלישית, והפעם בזכות התרומה הייחודית שלו לכדורסל בתור ג'נרל־מנג'ר. בשיאו, ווסט היה המוח המקצועי שמאחורי הרכבת הקבוצה הפנומנלית שהביאה ללוס־אנג'לס חמש טבעות בשנות השמונים, זו של מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול־ג'באר. הוא גם הגה והוציא לפועל מהלך גאוני אחר: בדראפט 1996 הוא העביר את הסנטר ולאדה דיבאץ לשארלוט תמורת מי שההורנטס בחרו במקום ה־13 – קובי בראיינט. "ראיתי אותו מתאמן בגיל 18 מול שחקנים בוגרים", סיפר בעבר ווסט על השחקן המנוח, "והוא התעלה עליהם באופן ניכר. הרמה שלו הייתה מטורפת, אבל מה שבלט מיד היה הכוח המנטלי שלו. אני פשוט לא מאמין שאחרים בליגה לא שמו לב אליו".
4 צפייה בגלריה
"ראיתי אותו מתאמן עם בגיל 18 מול שחקנים בוגרים, הוא התעלה עליהם באופן ניכר". ג'רי ווסט עם קובי בראיינט
(צילום: AP Photo/Kevork Djansezian, File)
וזו התמונה המקורית
כן, היו לווסט גם נגיעות קסומות במקומות אחרים – הוא זכה בתואר הג'נרל־מנג'ר המצטיין בתקופה שלו בממפיס, שיחק תפקיד חשוב כיועץ מקצועי בשתי אליפויות של גולדן סטייט בעשור הקודם, וכיום מנסה להמשיך את הווינריות שהפגין באל־איי כחבר הנהלה בקליפרס. אבל בסופו של דבר, הוא האיש של הלייקרס. זה לא רק הלוגו, הברק שלו כרכז וקלעי נפלא שהוביל אותו למשחק האולסטאר בכל אחת מעונותיו בליגה. זו גם הסמליות בכך שהיה הבחירה הראשונה אי פעם של הלייקרס אחרי שעברו ללוס־אנג'לס; העובדה שגם בשלוש שנותיו כמאמן – הצד המעט נשכח במסע שלו – הוא לקח את הקבוצה רחוק בפלייאוף. ווסט יכול לטייל היכן שרק ירצה, אבל הוא תמיד יהיה שייך ללייקרס ולזהות של המועדון.
את ה-DNA הזה הוא תירגם לעסקה שהביאה למועדון את שאקיל אוניל, שחקן שהיה קרוב אליו במיוחד. שאק סיפר כי ווסט לקח אותו לאולם הפורום הישן, שהיה חשוך כולו, הדליק את האורות באופן דרמטי ואמר לו שהוא יוכל להיות כמו קארים.
"עברתי ילדות מעונה"
ווסט לא מתאים לפרופיל של אגדת ספורט רגילה. הוא מגיע מדור אחר לגמרי, של צניעות, עבודה קשה ואפרוריות. הוא שבר את האף לפחות תשע פעמים, שיחק עם יד שבורה, כדורסלן קשוח שלא פחד מאיש. הוא לא מתוקשר, מעולם לא היה צבעוני או מרתק במיוחד עבור כתבי הרכילות. כאשר עלתה הסדרה "לייקרס: קבוצה מנצחת", המתארת את הצמיחה של המועדון בדרך לתור הזהב באייטיז, שחקני עבר ואוהדים מחו בפומבי נגד הצגתו של ווסט כשתיין עם נטייה לריבים והתפרצויות זעם – הדבר הכי רחוק מהמציאות, ואפיון שלא הופיע כלל בספר עליו התבססה התוכנית (ברשת HBO, שעורכי דינו של ווסט דרשו ממנה התנצלות, היתממו וטענו כי לא הייתה להם יומרה לתיעוד דוקומנטרי וחלק מהאירועים בסצנות היו בדויים).
האמת אחרת וכואבת. ווסט עבר גיהינום כילד בעיירה שכוחת־אל במערב וירג'יניה. רק לעת זקנה הוא סיפר בפתיחות על האלימות של אביו כלפיו: "עברתי ילדות מעונה. פחדתי לחזור הביתה. שמרתי רובה טעון מתחת למיטה, וכשהחלטתי להפסיק לתת לו להתעלל בי בגיל 12, אמרתי לו שבפעם הבאה שייגע בי, אחסל אותו". הוא חשף בכנות את הדיכאון ממנו הוא סובל כל חייו, שהקשה עליו להתמודד עם כשלונות במהלך הקריירה.
אבל המכשולים לא עצרו אותו. הוא פרפקציוניסט, גאון כדורסל על כל רבדיו – כשחקן פעיל וכאמן שמתכנן את היצירות – ומעל לכל, וייתכן שבשל כך השחקנים שגידל נפגעו מאותה סדרה, ווסט זוכה להערכה בתור אדם בעל אינטליגנציה רגשית נדירה, שלמרות היותו אדם סגור ושקט יודע כיצד להתחבר למי שסביבו ולהוציא ממנו את המקסימום.
ישנן חמש קטגוריות דרכן אפשר להיכנס להיכל התהילה של הכדורסל: בתור שחקן, מאמן, שופט, חבר קבוצה/נבחרת או בעל תרומה ייחודית. שלוש מחמש? זה לא ייאמן. עוד כמה עונות כמאמן, והחלפת צד לכיוון של אנשי המשרוקית, ואולי ווסט היה פורש עם 100 אחוז מהשדה.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.04.24
