בוקר טוב ומזל טוב, דני אבדיה. הוא נראה לנו מבושל, מנוסה, ותיק, שחקן שסוחב על עצמו שלוש עונות וחצי ב-NBA וכבר יודע הכל על העולם – אבל היום הוא חוגג בסך הכל 23. בליגת העל בישראל, למשל, לבני מחזור שלו יש עוד שבע שנים מינימום בהן יסחבו את הכינוי "הילד". אלא אם יועבר בטרייד, הוא לא יגשים השנה את אחת המשאלות הגדולות שלו – הופעה בפלייאוף – אבל הוא יכול להביט לאחור בסיפוק וקדימה בהתלהבות, כי מיום ההולדת הראשון שציין בליגה, 20, ועד היום, הדברים השתנו בצורה ניכרת.
הוא עבר תקופה לא פשוטה לאחרונה, ואז יצא ממנה בסטייל. השינוי הוכיח שבקבוצה מחויבים לתת לו גב וביטחון (עוד מעט נגיע לזה), ושאבדיה יודע להתגבר על נפילות מקצועיות ומנטליות, גם ממושכות, טוב יותר מאשר בעבר. מאיתנו ועד לוושינגטון, שלושה איחולים לבירת'דיי בוי:
1 – אל תפסיק לרוץ
תתפלאו, אבל יש נתון חיובי שוושינגטון מובילה בו את ה-NBA. הוויזארדס משחקים בקצב המהיר ביותר בליגה - 106.1 התקפות למשחק. הנתון היה חיובי יותר אם כוכבי הקבוצה היו יודעים איך להשתמש ביתרון הזה: בגלל ההגנה המחפירה, זה מצוין לנסות לשחק כדורסל התקפי וללחוץ ללא הרף לכיוון הסל, אבל במסגרת הקצב הזה, וושינגטון בעיקר מציגה שחקנים שהולכים עם הראש בקיר (קייל קוזמה), לוקחים זריקה מהירה שלא קשורה לכלום (ג'ורדן פול) או סתם מאבדים (שניהם גם יחד). המהירות נובעת, למרבה הצער, גם מכך שוושינגטון לא טובה בניהול התקפות מסודרות ומעדיפה להטיס את העסק קדימה.
אבל בתוך המכלול הזה, אבדיה צריך לפרוח עוד יותר. אחד היתרונות הגדולים ביותר שלו, שבארה"ב מדברים על השימוש המוגבר בו כאחת הסיבות לשדרוג של הישראלי העונה, הוא הכניסה העוצמתית והמהירה לסל שמחברת בין הזריזות למסה. אותן התקפות בהן אבדיה לוקח את הכדור על כל המגרש אחרי ריבאונד ונכנס בתנופה לצבע.
כמו עם השלשות, שנכנסות לו טוב יותר כאשר הוא משחרר מיד, אבדיה מצטיין במהלכים האלה בהם הוא לא לועס בראש במעגל אינסופי את הניתוח של מה צריך לקרות עכשיו. אין מה לדאוג מאיבודים – הם חלק מהמשחק, והוא גם השתפר והוריד את המספר לעומת השנה שעברה. כשהוא בתנופה הזו, יוצאים מהלכים כמו המסירה המדהימה לאחור לשלשה של קורי קיספרט, אולי ההתקפה היפה ביותר של הקבוצה העונה, וכל מיני אסיסטים מאחורי הגב והטבעות. אבדיה לא צריך לשאוף לסדר ולהרגיע את ההתקפה, כי כשהוא עוצר הוא נוטה להיתקע, אלא לנצל יותר את הקרקס של וושינגטון כדי להתבלט.
2 – תמיד תהיה מוביל
הגיע הזמן לחזור לעניין השינוי שהחזיר אותו לעניינים. מאז תחילת העונה ווס אנסלד משחק עם הרוטציה בנקודה ספציפית מאוד – החילוף הראשון, שגם חוזר ראשון מהחמישייה לדקות ארוכות עם רביעיית מחליפים לצידו. ברוב המקרים, השפצורים נועדו למצוא תפקיד לפול. הוא היה המוחלף הראשון, אח"כ הוא ואבדיה יצאו וחזרו יחד, משם הוא שוב זכה ליחס מיוחד כדי שיוכל לשחק לבד בתפר שבין הרבע הראשון לשני, והשלישי לרביעי.
במקביל, בתקופה האחרונה, בה אבדיה סבל מבעיה בקליעה ופול נגע יותר בכדור, אנסלד ראה שני דברים: היכולת לא השתפרה באופן ניכר – גם לא של פול שמסוגל לקלוע הרבה, אבל על חשבון ההצלחה הקבוצתית – ואבדיה נעלם. בין ה-16 ל-27 בדצמבר, רצף של שישה משחקים, אבדיה ירד ל-7.3 נקודות למשחק ומיעט לקחת זריקות.
בשני המשחקים האחרונים הכל התהפך מחדש לטובה. הרוטציה השתנתה מעט בזכות התרומה המצוינת של לאנדרי שאמט מהספסל והפציעה של דנילו גלינארי, וכעת אבדיה הוא זה שיורד ראשון ראשון וחוזר ראשון. הוא נראה מצוין לצד רביעיית המחליפים, ואז מגיע חם גם לדקות ההכרעה ונשאר לשחק בהן ברוב המקרים. בניצחון על ברוקלין, בו פול סופסל בסיום, אבדיה הוכיח כי הוא מסוגל להיות מספר 2 לצד קוזמה, לקבל כדורים קריטיים בשתי הדקות האחרונות ולספק את הסחורה. השיטה הזו, של כניסה לעניינים לצד שחקני ספסל שבונה ביטחון שבא לידי ביטוי בזמן אמת, נותנת לאבדיה צ'אנס להוכיח שהוא מסוגל להנהיג גם את החמישייה הפותחת.
3 – תיפתח לכיוונים חדשים
דיברנו על ההבדל בין דני בן ה-20 לדני בן ה-23. יש גם הבדל בולט בין דני של תחילת העונה לדני הנוכחי. הוא נכנס חזק לעונה בזכות הכניסות החזקות לסל, אותם מהלכים מהירים וקשוחים, אבל במהלך אותו רצף משברי קרתה התפתחות מעניינת: ככל הנראה היריבות התחילו להתכונן בדיוק להיבט הזה, ואבדיה ספג שרשרת חסימות לאורך מספר משחקים. הוא יצא מאיפוס, נראה מתוסכל מאוד והתחיל באופן ניכר לעין לחשוש מהכניסה לסל.
גם בשני המשחקים האחרונים, שהיו בין הטובים בקריירה שלו, ראו שההשפעה עוד לא פגה. רוב החדירות של אבדיה מסתיימות במסירה קצרה לגבוה מתחת לסל או בהוצאת כדור החוצה. האמון שלו בליי-אפ פחת. אבל במקום זאת התפתח משהו חיובי מאוד, שאבדיה לא הצליח לשמר בעקביות מתחילת הדרך ב-NBA.
פתאום רואים ג'אמפים מהפינה, שלשות אחרי כדרור, פלואטרים. הרצון שלו לשחק תפקיד משמעותי בהתקפה לצד הקשיים בצבע חייבו את אבדיה לחדד את ארגז הכלים שלו, וגם יש תוצאות. ההיסטוריה אומרת שזה לא מחזיק מעמד, ולאבדיה קשה לשמר שטף התקפי. זה האתגר הגדול לפני יום הולדת 24, גם לבנות ממה שיש עכשיו, וגם למצוא מחדש את הדרך לקלוע בצבע ולנטרל את המטרייה האווירית שמולו, כי כרגע הוא לא מתמודד איתה טוב והדבר פוגע בו.
המספר הנוסף: 2.2
היה משחק אחד לאחרונה, בו אנסלד ייבש בצורה די מוזרה את אבדיה בסיום, ואז במסיבת העיתונאים נתן לו את אחת המחמאות הכי דלוחות בעולם: "הוא טוב יותר בלהימנע מצבירת עבירות". תרגיע את ההתלהבות, ווס, דני מסמיק. אבל בכל זאת נתעמק בכך – 2.2 עבירות למשחק זה הממוצע הנמוך בקריירה שלו, מה שמראה שהשופטים סוף-סוף מכבדים אותו יותר, ושהוא יודע להיות אפקטיבי בהגנה בלי להסתבך. התקדמות.
רק רשת
"דני אבדיה הוא חתיכת מתחזה! זה קורה כמעט בכל התקפה" (הגולש זאק לאנגלי מאשים)
מה אתה אומר?
"שאלתי את קורי קיספרט בחדר ההלבשה אם ככה מרגישים במשחק פלייאוף, בגלל האינטנסיביות והקהל" (אבדיה, שביקר בעבר את אוהדי וושינגטון, התלהב מהתצוגה שלהם מול ברוקלין – אבל יש לו שחקנים עם טבעת אליפות בקבוצה והוא בחר לשאול דווקא את זה, שכמוהו, לא ביקר בפלייאוף)
