זה היה רגע מפעים של כדורגל, של ספורט. בצילו של הרגע הזה התרחש משחק בשמינית הגמר המונדיאל ופורטוגל ריסקה את שווייץ 1:6, אבל זה היה פרט שולי.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
נדיר מאוד לראות רגע כזה בספורט, ועוד על במה כזו. גבירותיי ורבותיי: טקס העברת השרביט. זה לא היה טקס משפיל או זובור ציבורי לעיני מאות מיליונים. זה היה פשוט הרגע הנכון לעשות את זה. זה לא סבל דחייה. הצלמים התרכזו רק בכריסטיאנו רונאלדו על הספסל. המחליף שלו (גונסאלו ראמוס), כמובן, כבש שלושער, ברונו פרננדש לקח עליו את הקבוצה, פפה הוכיח שהספסול של חברו הטוב לא היה עניין של גיל. האוהדים שאגו את שמו ככל שנקפו הדקות וגורל המשחק הוכרע. האוהדים רצו הדרן. זה היה מזכך. למרות כל מה שקרה בימים האחרונים, האוהדים הפורטוגלים זכרו לו חסד נעורים.
רונאלדו שיחק את התפקיד. הוא שמח באותנטיות בשערים, רץ להתחלף, שש לקבל את סרט הקפטן. לילה לפני הוא קיבל עוד דחייה כשרק קבוצה סעודית הביעה בו התעניינות. ים כסף, אבל תחנה אחרונה לפני המוות הספורטיבי, כמו לעבור לגור בבית אבות. רונאלדו לא טיפש. הוא הבין את הרגע. גם את ההצעה הסעודית וגם את הספסול. נגמר העידן שלו. כמו קבורה של מישהו בעודו בחיים.
הוא ירה כדור אחד לתוך החומה, וכבש שער אחרי שנכנס ל-40 מטר נבדל, ובגול השישי, הוא חיכה להרמה לעברו כדי לסיים ערב מושלם, כמו שוטר שמקבל שעון במסיבת הפרידה ממנו. אבל הכדור נכנס פנימה. חבריו לקבוצה הלכו לחגוג עם הכובש בצד הימני של הרחבה השווייצרית, ואילו רונאלדו המשיך את הריצה שלו שמאלה, והניף את ידיו באכזבה. קפץ לו הרונאלדו.
אבל אסור לתת לרגע הזה לנתץ את האירוע. אחד מחמשת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק הגיע ככל הנראה לסוף דרכו. היית מצפה ממכונת אגו כמו רונאלדו להתפוצץ. הוא עדיין חושב, בניגוד לכולם, שהוא הכי טוב. אבל זה היה שיעור מופלא של רונאלדו אחר: האגו התמוסס, השחצנות נוטרלה. הוא לא כבש שער אחד, ושיחק בקושי עשרים דקות, והנבחרת שלו פירקה את שווייץ בתצוגת כדורגל מופלאה (או כמו שנכתב באכזריות בעיתונות הפורטוגלית: "כאילו שהורידו לנבחרת את מעצור היד"), הוא ישב על הספסל או התחמם וראה איך חבריו לקבוצה עושים קונצרט, בלעדיו, משוחררים מהצל האפל שהוא הזעם הרונלדואי.
ועדיין הכוכב הגדול ביותר של הערב היה כריסטיאנו רונאלדו שהיה שותף לרגע מפעים, קוסמי, בלתי נשכח, של תחילת הדרני הפרידה.
