באדיבות כאן 11 המשדר הרשמי של מונדיאל 2022
איך היה מחולק האצטדיון בלוסייל ב-1:6 של פורטוגל על שווייץ, שהעלה אותה לרבע גמר המונדיאל? הרבה פורטוגלים, שנתנו מופע עידוד מרשים, כמות די קטנה של שווייצרים שקטים, ורוב מכריע של אנשים שהגיעו תחת ההגדרה "אחי, יש לי כרטיסים למשחק של רונאלדו". אבל זה לא היה המשחק שלו, רחוק מכך. זה כנראה היה המשחק שסיים רשמית את עידן ההשפעה של הסופרסטאר, השחקן הגדול בתולדות פורטוגל, על הנבחרת הזו.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
בעקבות התגובה שלו לחילוף במשחק מול דרום קוריאה בשלב הבתים, המאמן פרננדו סנטוס – שביקר את השחקן בפומבי על כך – החליט על צעד כמעט חסר תקדים והוריד לספסל את אחד הגדולים בהיסטוריה. אמנם בן 37 בואכה 38, אבל עדיין כוכב בעל כוח אדיר בחדר ההלבשה. זו הייתה עדות למשבר במעמד המקצועי והאישי של רונאלדו, והמשך ישיר לסקר שנערך לפני המשחק, בו 70 אחוז מהאוהדים הפורטוגלים השיבו כי הם מעדיפים שלא יפתח בהרכב הנבחרת.
אז הקהל הרחב לא קיבל את החוויה שציפה לה, אבל לא ויתר עליה. אני חותם – מעולם לא שמעתי רעש חזק יותר באצטדיון כדורגל מאשר בדקה ה-72, כאשר רונאלדו נעמד בעמדת החילופים והתכונן להיכנס. זה אפילו לא היה שער, רק האופציה לראות אותו ששיגעה את האוהדים. הם עוד קראו בשמו לפני כן – נראה לי שגם אלו משווייץ – וכשהבקיע לקראת הסיום שער שנפסל בגלל נבדל, לוסייל אייקוניק התחרפן. אם השער הזה היה מאושר, כנראה שגם הבדואי בפינה הכי מרוחקת במדבר הקטארי היה צריך להדק את המוטות של האוהל.
אבל הסיפור אינו רק רונאלדו. זו הייתה פורטוגל צעירה וקלילה יותר, אותה הוביל גונסאלו ראמוס, האיש שתפס את מקומו של רונאלדו בהרכב. החלוץ בן ה-21 תפס את משחק חייו עם שלושער ובישול בהופעת הבכורה שלו בהרכב במונדיאל. זה שחקן שלא מזמן נגח לרשת בסמי עופר מול מכבי חיפה, ועכשיו הסקורר של בנפיקה הוא מסוג הסנסציות האלה שרק מונדיאל יכול לייצר. הוא לא לבד – ז'ואו פליקס יישאר מעט בצד בגלל ראמוס ורונאלדו, אבל במובנים רבים הוא היה השחקן הכי טוב על המגרש, והראה איזה בזבוז זה להשאיר אותו באתלטיקו מדריד ההגנתית של דייגו סימאונה. שני בישולים, דריבלים מהממים, סופרסטאר. זה לא שהמהפכה מוחלטת – פפה בן ה-39 נגח את השער השני, והראה שעדיין אפשר לסמוך עליו למרות שלא פתח את המונדיאל כשחקן הרכב – אבל הילדים האלה, יחד עם הקישור המנוסה והמעולה של וויליאם קרבליו, ברנרדו סילבה ובעיקר ברונו פרננדש, דוחפים את פורטוגל מהצל של רונאלדו וחושפים את הצדדים היפים האלה למי שהתרכז רק בו. אין לאף אחד שרכש כרטיס, או הדליק את הטלוויזיה במיוחד, סיבה אמיתית להתבאס, כי הוא ראה מהלכים יוצאי דופן של אחת הנבחרות הטובות בעולם כיום.
ומה עם שווייץ? האנלוגיה של האוהדים לפני הכניסה למשחק יכולה להתאים כאן בצורה די טובה. הפורטוגלים הגיעו בקבוצות רועשות, וכמותם השחקנים שיתפו פעולה כיחידה אחת. השווייצרים התקשו לייצר התקפות ראויות ולא נראו מתואמים, ובהתאם, ראיתי מחוץ למגרש רק אוהד שווייצרי אחד, שנראה בדיוק כמו אוהד שווייצרי – ודאות של 99 אחוז שהוא נגן קרן יער או מחזיק בבית אחת כזו.
הפאר של לוסייל נצנץ מחוץ לאצטדיון המדהים, אחד מפלאי תבל של מגרשי העולם. מה שהמון כסף ופועלים שמועסקים בתנאים קשים בלי אפשרות לפרוש יכולים לעשות. קו רקיע של בניינים זוהרים ואדריכלות חדשנית ומאתגרת. העיר הזו נבנתה מאפס, על החולות, סביב הרעיון של האצטדיון. פורטוגל לא צריכה לקום מהעפר כדי להיות נבחרת גדולה בלי רונאלדו, היא כבר כזו. מה שראינו בלוסייל זו פורטוגל אכזרית ויפהפייה. אבל אחרי שהיה חלק משמעותי ממנה בטורנירים גדולים מאז 2004, כשהשיא בזכייה באליפות אירופה ב-2016, קצת קשה לראות את קו הרקיע שלה בלי אחד המגדלים המונומנטליים שקמו בתולדות הספורט. כל הנוכחים באצטדיון רצו רק אותו.
