שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet, אורי קופר, מדווח מקטאר לקראת חצי הגמר בין ארגנטינה לקרואטיה
כדורסל, טניס, כדוריד, והערב (21:00) - מול ארגנטינה ולאו מסי - חצי גמר מונדיאל שני ברציפות (ושלישי מאז פירוק יוגוסלביה): איך יכול להיות שקרואטיה, עם בקושי ארבעה מיליון תושבים (פחות מחצי בהשוואה לישראל), מצליחה כל כך בספורט, אולי אחת המדינות הכי מצליחות ביחס לאוכלוסייה שלה?
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
הקרואטים הביאו לעולם הספורט כוכבי-על וגאוני ספורט. דראזן פטרוביץ' וטוני קוקוץ' הם שמות שקופצים מיד לראש, אבל דווקא לוקה מודריץ', הכוכב של נבחרת קרואטיה וריאל מדריד, הוא אולי המודל הכי מדויק של הספורטאי הקרואטי: יש לו כישרון עצום והוא גאון כדורגל (אין שני לו בהתרת סבך המשחק), אבל מה שמאפיין אותו בעיקר הוא רוח הקרב, חוסר המוכנות להיכנע בכל מצב, לעולם להמשיך לנסות. "אתה יכול לבעוט בי אלף פעמים במשחק, אבל אני לא אפול", אמר מודריץ' במהלך המונדיאל הקודם ברוסיה, שבו קרואטיה הגיעה עד לגמר ופסידה לצרפת.
אחת הכותרות שניתנו למודריץ' בעיתונות האמריקאית במהלך האליפות הזו היתה "אמיציץ'", כותרת שבאה לתאר את תכונת האופי הבולטת של הקרואטים. בחמישה מששת המשחקים האחרונים שלהם בשלבי הנוקאאוט במונדיאל, הם נזקקו ל-120 דקות - ולרוב גם לפנדלים – כדי לנצח. לא היה משחק אחד שבו הם נראו עייפים. "המנטליות הבלקנית באמת קיימת", אמר מודריץ' בעבר. "אתה נופל וחייב לקום. יש לנו טמפרמנט ב-DNA שדוחף אותנו להצלחה".
גורמים מנטליים לבדם לא מספיקים כדי להסביר אליפות עולם בכדורמים ובכדוריד, נבחרות עצומות בכדורסל ובכדורגל, וגם אינדיבידואליים כמו הטניסאי גוראן איבניסביץ'. אז איך הם עושים את זה?
מה כדורגל נותן למדינה
סיבה אחת היא תרבות הספורט שקרואטיה ירשה מיוגוסלביה (ומדינות קומוניסטיות אחרות): דגש על ספורט כחווייה מאחדת שמביאה גאווה למדינה, מה שמיתרגם להשתתפות נרחבת בספורט של ילדים מגיל צעיר. בסופו של דבר, לכל ילד יש אפשרות לבחור מבין ארבעה או חמישה ענפים את זה שמתאים לו.
הדגש הוא בעיקר על ספורט קבוצתי, גם מאחר שהוא מאלץ את האינדיבידואל להקריב את עצמו עבור הקבוצה ולוותר. שחקני קרואטיה פזורים בקבוצות בכל רחבי אירופה, אבל כשהם מגיעים לשחק ביחד אין נבחרת מאוחדת מהם. ואם זה לא מספיק, הרי שרוב הכישרונות בגיל הנערים עוברים לאחת משלוש הקבוצות הגדולות בקרואטיה, שם הדבק ביניהם חזק אפילו יותר. העובדה הזו חשופה גם בהרכבים של קרואטיה: לא השחקנים הטובים ביותר משחקים, אלא מי שהכי מתאים להצלחה הקבוצתית.
גורם נוסף הוא הכלכלי. הליגה הקרואטית היא בינונית במקרה הטוב. האצטדיונים והתשתיות לא מתאימים לסטנדרטים אירופיים. המדינה כולה, למרות ענף התיירות, היא ענייה ביחס למערב היבשת. כמעט בכל רחוב מרכזי בערי קרואטיה יש אולם ספורט או מגרש כדורגל קטן. עבור צעירים רבים, ספורט הוא הדרך החוצה, להצלחה כלכלית. ואכן, מעבר להצלחה הלאומית, קרואטיה היא יצואנית כדורגלנים וכדורסלנים מהמצטיינות בעולם. בכל הקבוצות שזכו בליגת האלופות בעשר השנים האחרונות היה לפחות שחקן קרואטי אחד בסגל.
ועדיין, למרות הרצון לפרוץ החוצה, לקריירה מרופדת דולרים, שחקנים קרואטים לא מאבדים את הגאווה הלאומית, את הפטריוטיות. הם מבינים לעומק מה הכדורגל מביא לתושבים של קרואטיה, כמה כבוד מצד אחד וכמה כאב. הרבה אושר היה מנת חלקם של הקרואטים במונדיאל 2018 ברוסיה, אבל ההפסד בגמר הוא פצע פתוח, טרגדיה שזקוקה לריפוי (יש לציין שהיסודות הפטריוטיים הללו יכולים ללכת לכיוונים מאוד רעים, גם בפוליטיקה, וגם בחגיגות הניצחון של קרואטיה על ארגנטינה במונדיאל הקודם, עם שירים לאומניים בחדר ההלבשה). בעיתונים קרואטיים מוזכר שוב ושוב השם גוראן איבניסביץ', שהפסיד בשלושה גמרים בווימבלדון בשנות התשעים, רק כדי להגיע לטורניר ב-2001 עם כרטיס חופשי (וויילד קארד) - ולזכות בו.
"יש לנו משהו בגנטיקה"
זה לא רק כדורגל כמובן. קרואטיה היא אימפריית טניס (שתי זכיות בגביע דייויס ועוד שני גמרים), מדליות זהב וכסף אולימפיות בענפים כמו חתירה, שייט, אתלטיקה.
"יש לנו משהו בגנטיקה, אנחנו נולדים עם כישרון ותשוקה לספורט", אמר רומאו יוזק, המנהל הטכני של התאחדות הכדורגל הקרואטית. "כמובן שאי אפשר לתאר או לכמת את זה. הלוואי שהיה אפשר, כי אז היינו שמים את זה בבקבוק וזה היה הופך למוצר הנמכר בעולם. אבל אי אפשר להתכחש, זה קיים. מספר הספורטאים הגדולים על פני עשרות שנים מוכיח שזה לא משהו ארעי או משהו שאני ממציא תיאוריה לגביו. הוא קיים".
אבל כישרון מולד הוא לא משהו שהולך לבד. הוא חייב מלווים. לקרואטיה יש אולי את מאגר המאמנים הטוב בעולם, בעיקר בכל מה שקשור לקבוצות נוער. הרבה שחקני עבר אגדיים מכשירים את הדור הבא, מקבלים מהחניכים משמעת, כבוד ורצון ללמוד, ומצליחים להפוך אותם לספורטאים אמיתיים. להתאחדויות הקרואטיות יש תוכניות עבודה מסודרות, דומות, שכל המאמנים עוקבים אחריהן מתוך מטרה לטפח ולפתח כישרונות.
כישרון ואימון צריכים דבק, והאהבה למולדת היא זו שמחברת הכל. לקרואטים תשוקה עצומה לספורט, גם בגלל האהבה לספורט כשלעצמו, וגם בגלל העובדה שספורט מאפשר להם להביע את הרגשות הלאומיים שלהם בצורה גלויה ולעיני כל העולם. השחקנים הקרואטים יודעים שהם נותנים השראה לאוהדים שלהם, ומבינים שהם שגרירים שדרכם העולם יכול להתעניין ולשאול על קרואטיה. תסתכלו על העוצמות שבהן שחקני קרואטיה שרים בגאווה את ההמנון - ותבינו.
אין אגו, אין קליקות, יש נבחרת
זבונימיר בובאן, רוברט פרוסינצ'קי, דאבור שוקר, איבן ראקיטיץ', לוקה מודריץ'. כדורגל הוא עדיין הספורט העיקרי של קרואטיה. עם ארבעה מיליון תושבים, אין לה שום אפשרות לפספס כישרון אחד. מרווח הטעויות שלה כמעט לא קיים. כבר מגיל נוער היא צריכה להיות מחויבת למשחק קבוצתי, נטול אגו או קליקות. תכונות שמתארות היטב גם את קרואטיה המדינה, תכונות שמתארות היטב גם את לוקה מודריץ' - הפנים הספורטיביות של קרואטיה.
פורסם לראשונה: 06:38, 13.12.22
