רז שכניק ועוז מועלם מדווחים מקטאר, היום השני
(צילום: עוז מועלם)
דייגו מראדונה ׀ ארגנטינה
"יד האלוהים" נגעה בכדור, ואז הוא נגע בשמיים
הנה, פחות או יותר, עם קצת דמיון, מה שעבר לדייגו ארמנדו מראדונה בראש, רגע לפני שעלה לדשא לקרב מול היריבה השנואה ברבע הגמר במקסיקו 1986: "האנגלים הארורים עם חולצות היוניון ג'ק ביציעים, מסמיקים כמו אבטיח תחת השמש המקסיקנית הקופחת. האנגלים המצוחצחים שרצחו מאות מבני עמי בקרב על איי מלווינאס. ארבע שנים עברו מאז. יש לנו חשבון לסגור. יש לי חשבון לסגור".
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
אם יש רגע איקוני של נבל ושל גיבור, באותה דמות, באותו משחק, ברור שזה ה-רגע. מסביב יש עדיין פרסומות לסיגריות. אנחנו על מפתן דלתה של המודרניות. ומראדונה. הוא יפה שם, כמה הוא יפה, כמו שסימני החיים יכולים לעשות בן אדם יפה.
מראדונה מרמה את אנגליה עם שער "יד האלוהים" שכל העולם ראה חוץ מ"הטוניסאי חסר הניסיון", כפי שכינה השדרן האנגלי את השופט בלי לנקוב בשמו. קראו לו עלי בין-נאסר, אגב. "רצתי וקראתי לכולם להצטרף אליי לחגיגה בפינה כדי לא לתת זמן לשופט לחזור בו", כתב מראדונה בביוגרפיה שלו.
(צפו בשער "יד האלוהים" של מראדונה, מקסיקו 1986)
זה קרה בדקה ה-51. ואם הרגע הזה לא ממלא משחק שלם, מונדיאל שלם, היו דרושות רק ארבע דקות נוספות כדי להפוך את המשחק למיתולוגיה ואת מראדונה לאל. השער פותח את המשחק, משאיר חללים על הדשא. האנגלים בעטו עד עכשיו בכדור כאילו שהם שונאים אותו. למראדונה יש עכשיו מקום ליצור, לעשות את הקסמים שלו, לכבוש את הגול היפה בתולדות הטורניר. להגיד לאנגלים: עכשיו זה הזמן שלי. פעם אולי הייתם מלכים, ויום אחד אולי תחזרו להיות מלכים. אבל לא עכשיו. עכשיו אני מלך העולם.
דייגו חוזר אחרי ארבע שנים, תוקע את ברזיל ומפסיד למערב גרמניה בגמר בפנדל (אחרי צלילה של יורגן קלינסמן, עוד רמאי). ארבע שנים נוספות עוברות, והוא נזרק מהמונדיאל בבושת פנים אחרי שנכשל בבדיקת סמים. תמיד גיבור, תמיד נבל. זה מראדונה.
זינדין זידאן ׀ צרפת
הראש שהביא את הגביע והראש שלקח אותו
גמר מונדיאל 2006. זינדין זידאן מעלה את צרפת ליתרון בפנדל שהוא מעשה אמנות, לפני שמרקו מטראצי משווה בנגיחה. ואז מגיעה הדקה ה-110, ואיתה התקרית שתדהים את העולם. זידאן אומר שהבלם קילל את אחותו. מטראצי אומר שלא היה שום דבר מעבר לתקרית שמתרחשת עשר פעמים במשחק. זידאן מתרחק ממטראצי, חוזר על עקבותיו, נוגח בעוצמה בחזהו, ומורחק.
זהו רגע מופלא של כדורגל כתיאטרון. זידאן תמיד היה איש של רגע. אנחנו ב-2006, אבל כבר ב-1998 הוא טווה את הנרטיב שלו - מגיבור לנבל לגיבור. הוא עוזר לצרפת לנצח בכל משחקי הבית המוקדם, אבל מורחק בשלישי בעקבות דריכה על שחקן סעודי. צרפת בקושי עוברת את שמינית הגמר נגד פרגוואי. זידאן חוזר. הוא כמעט מעולם לא כבש שערים עם הראש, עד שנגח שניים כאלה בגמר בפריז נגד ברזיל, ולרגע אחד נתן לצרפת הרגשה של אחדות, של יהיה בסדר, שבן המהגרים נטמע בחברה. הוא הבקיע את שער הניצחון של ריאל מדריד בגמר האלופות 2002 מול לברקוזן בבעיטה שאם ינסה אותה עוד אלף פעמים לא תתלבש לו ככה. והוא נתן טורניר בגרמניה 2006. אוי, איזה טורניר שהוא נתן, משום מקום.
6 צפייה בגלריה
"לא גאה במה שעשיתי, אבל זה חלק מהמסע, אף אחד לא מושלם". זידאן נוגח במטראצי, גרמניה 2006
(צילום: רויטרס)
ואולי זו הייתה דרכו לסגור את הדלת על הקריירה, על הבמה הכי גדולה. זידאן הרע, הרשע, האלים, האיש עם 360 מעלות של תכונות אופי. שני גולים בראש בגמר, ראש שנוגח בשחקן אחר בגמר אחר. הכבוד של צרפת, הכבוד של המשפחה. "אני לא גאה במה שעשיתי", אמר, "אבל זה חלק מהמסע. אף אדם אינו מושלם".
איזו נבחרת צרפתית זו הייתה. הנרי, ויירה, ריברי. ומעל כולם האיש נטול השיער, האנטיתזה לכוכבות הסקסית, השחקן שמאחורי כל נגיעה שלו ברבע הגמר נגד ברזיל חיכה רגע עצום של תהילה. מה קרה? מה גרם לו? התפאורה הייתה מושלמת, אפילו המאמן בצד השני, מרצ'לו ליפי, היה האיש שהביא לזידאן את הכוכבות.
זידאן יורד מהמגרש, מוריד את התחבושת מידו, וחולף על פני הגביע המוצב בכניסה למנהרה. הוא נבלע בתוכה אל סוף הקריירה. חברים לנבחרת לא ידברו איתו שנים כי מנע מהם, לדעתם, תואר משמעותי שלישי בשמונה שנים. "זה היה כמו לדפוק ארבע פעמים במהירות על דלת אי-האושר", כתב פעם אלבר קאמי.
לואיס סוארס ׀ אורוגוואי
באלה הידיים ובאלה השיניים
"יד אלוהים שייכת לי עכשיו", אמר לואיס סוארס, אחרי שהציל בידיו מהקו שער בטוח לגאנה בדקה ה-120 ברבע גמר 2010. סוארס הורחק, גאנה החטיאה את הפנדל שהיה הופך אותה לאפריקאית הראשונה בחצי הגמר, ואורוגוואי ניצחה בדו-קרב מהנקודה הלבנה. סוארס עדיין לא היה שחקן בעל שם עולמי. הוא אמנם חורר רשתות, אבל באיאקס. זה רגע הכתרתו לנבל החדש של המשחק. לאורך השנים הוא יעשה הרבה כדי להצדיק אותו.
6 צפייה בגלריה
"יד האלוהים שייכת לי עכשיו". סוארס עוצר שער בטוח ביד, דרום אפריקה 2010
(צילום: גטי אימג'ס)
אחרי שעבר לליברפול ואחרי התקרית הגזענית שלו כלפי פטריס אברה, סוארס סבל משנאה ומקריאות גנאי כמעט בכל המגרשים. בברצלונה, נעמד בכניסה לחדר ההלבשה בדרבי נגד אספניול וקרא לשחקני היריבה העירונית: "הנה אני, בואו לתפוס אותי, חבורת אפסים שלא שווה את החלל שהיא תופסת באוויר". בין לבין, פתח בקריירה דנטלית שבה נשך שלושה שחקני יריב בכתף בשלושה מקרים שונים. כשעשה את זה לג'ורג'יו קייליני במשחק מול איטליה בשלב הבתים של מונדיאל 2014, אף אחד כבר לא היה מופתע.
הכדורגל של סוארס הוא כמו המחול שבין הגאונות לשיגעון. שחקן ענק, מבקיע אדיר, כי הוא יודע לרקוד טוב יותר כמעט מכל אחד אחר על הגבול העדין הזה (אף חלוץ לא הסתדר עם לאו מסי במשך תקופה כל כך ארוכה כמו סוארס). הבעיות שלו, כמו כל גאון בכל תחום, הרימו ראש כשהגבולות התחילו להיטשטש, והוא כבר לא הרגיש שהוא רוקד לפני התהום.
טוני שומאכר ׀ גרמניה
הטרף של "הרשע מסביליה"
הראלד "טוני" שומאכר, שוער נבחרת גרמניה במונדיאל 1982 בספרד, הוא האבא של כל הרשעים. "מה הראלד יעשה לי אם אשאל שאלה שהוא לא אוהב?", תהה עיתונאי צרפתי בפני המתורגמן שלו, כשערוץ טלוויזיה שלח אותו לכתבה בביתו של שומאכר במלאת 40 שנה לתקרית המבישה מול צרפת בחצי הגמר. "הוא יקפוץ עליי?"
"הרשע מסביליה" הוא הכינוי שהודבק לשומאכר בעקבות חצי הגמר האגדי שבו מערב גרמניה ניצחה את צרפת 4:5 בפנדלים, אחרי שחזרה בהארכה מפיגור 3:1. "המפלצת", כינה אותו ל'אקיפ. 1:1, דקה 57, מישל פלאטיני מסובב כדור מעבר להגנה הגרמנית לכיוון המגן פטריק באטיסטון, שעלה מהספסל שבע דקות לפני כן. שומאכר רץ לקראתו. שניהם במהירות שיא. באטיסטון מגיע ראשון ונוגע בכדור, שומאכר קופץ עם המותן שלו לתוך המוח של באטיסטון. תאונה, קורא לזה השוער במסיבת העיתונאים. ניסיון לרצח, קורא לזה הפרשן הצרפתי במגדל הטלוויזיה. אחת העבירות הנוראיות בתולדות המונדיאל.
6 צפייה בגלריה
אחת העבירות המכוערות בתולדות המונדיאל. טוני שומאכר מפרק את באטיסטון, ספרד 1982
(צילום: AFP)
באטיסטון איבד את ההכרה, ריסק שלוש צלעות וארבע משיניו נשברו. שומאכר גילגל את הכדור בנונשלנטיות לקו החמש ולעס מסטיק. עושים מה שצריך כדי לנצח. צ'ארלס קורבר, השופט ההולנדי, אפילו לא שולף כרטיס. עזבו כרטיס, הוא לא שורק לעבירה. "אי-אפשר לנצח נגד 12 שחקנים", אומר פלאטיני. כמה מפתיע, שומאכר היה גם הגיבור של הפנדלים. "הגרמני הכי שנוא בצרפת מאז מלחמת העולם השנייה", זעקה אחת הכותרות אחרי המשחק.
באטיסטון כואב מאז. ניתוחים, כאבים בלסת, בעמוד השדרה, דיכאון. שומאכר לא ביקר אותו בבית החולים (אלא רק אחרי חודש, בצרפת). הגרמני ספג איומים על חייו, איומים בחטיפת ילדיו. תמונות מהתיקול חזרו אליו "כמו זאבים אפורים", כפי שסיפר בראיון. גם הוא סבל מדיכאונות. "הפסיכולוג תמיד אמר לי שאני הנמר והכדור הוא הטרף", אמר בעבר. "לפני המשחק הייתי תקוע במעלית 15 דקות והגעתי עצבני. פצעתי שלושה צרפתים לפני הדקה ה-57, לאחד מהם ירד דם מהאף. כשבאטיסטון הגיח מולי, שוב הייתי הנמר. הכדור עבר אותי, והוא הפך להיות הטרף".
לאונל סאנצ'ס ׀ צ'ילה
כדי לנצח ב"קרב בסנטיאגו" צריך בן של מתאגרף
"הקרב בסנטיאגו" הפגיש ב-1962 את צ'ילה המארחת עם איטליה. הסיפור הזה מתחיל שנתיים לפני המונדיאל בעיר ואלדיביה במערב צ'ילה, שם נרשמה רעידת אדמה בעוצמה של 9.5 - החזקה ביותר שנמדדה בהיסטוריה. בעקבות האסון תהו מדינות רבות אם צ'ילה היא אכן מקום ראוי לארח בו מונדיאל, ושני עיתונאים איטלקים בלטו בכך שהחליטו להתחרות ביניהם מי יתאר את העליבות של צ'ילה בצורה מקורית יותר.
"שלולית, יש פחות מוניות מאשר בעלים נאמנים", כתב אחד. והשני לא נשאר חייב: "אנשים סובלים פה מתת-תזונה, עוני, הם אנאלפאבתים ואלכוהוליסטים". העיתונים המקומיים ענו כי האיטלקים הם עם של מאפיוזים, פשיסטים ומכורים לסקס ולסמים. שני העיתונאים נאלצו לברוח מהמדינה. זה היה רק המבוא לאירוע שנראה יותר כמו זירת היאבקות מאשר משחק כדורגל.
(צפו ב"קרב בסנטיאגו", צ'ילה 1962)
העבירה הראשונה התרחשה 12 שניות אחרי שריקת הפתיחה. שמונה דקות לתוך המשחק הורחק ג'ורג'יו פריני האיטלקי. הוא סירב לעזוב את המגרש ושוטרים נאלצו לגרור אותו החוצה. המשטרה תתערב במהלך המשחק עוד שלוש פעמים בגלל יריקות וחילופי מכות בין שחקני הנבחרות. צ'ילה ניצחה 0:2.
קשה לבחור שחקן אחד מתוך חבורת הברברים בתלבושות כדורגל שהיו חלק מהקרב הזה, אבל אם יש מישהו שראוי לזה - מדובר בחלוץ הצ'יליאני לאונל סאנצ'ס. ארבעת השערים שלו בטורניר (מלך השערים יחד עם חמישה שחקנים נוספים) הוליכו את צ'ילה למקום השלישי. הוא קיבל בעיטה לראש במשחק (האיטלקי הורחק) ושבר שני אפים (אבל נשאר על המגרש). סאנצ'ס היה אמן של בעיטות חופשיות, אבל להיסטוריה נכנס בעיקר עם המקום השישי ברשימת "50 שחקני הכדורגל המלוכלכים בכל הזמנים" של עיתון "הטיימס". ככה זה כשאתה בן של מתאגרף מקצועני. נבל וטוב לו.
