הסיפור המרכזי: פוליטיקה עכשיו
אין ספק בכלל שמבחינת יריבות פוליטית, המפגש בין ארה"ב לאיראן בשלב הבתים לוקח את כל הקופה במונדיאל הזה. הסיכוי היחיד שמשהו יתעלה על כך הוא שפיפ"א תעשה פרסה, תזמין את רוסיה ואוקראינה לטורניר (או את ישראל מול... טוב, האופציות אינסופיות) ותיתן להן לשחק 90 דקות בלי שופט. אבל זה לא מסתכם שם – זה לא בדיוק שוויילס ואנגליה משתגעות זו על זו. אוהדי וויילס דואגים לתלות בכל מדינה בה הם מבקרים את השלט "אנחנו לא אנגלים", והצד השני מתייחס בפטרונות לאחות הבריטית הקטנה.
יתר הבתים במונדיאל 2022
בקיצור, למגרילים יצא טוב, והאש הפוליטית הזו גבוהה יותר כשמביטים על לוח המשחקים: שני המפגשים הטעונים ייערכו במקביל במחזור האחרון. אנגליה יכולה להרוס לוויילס עלייה לשמינית הגמר, וקיים סיכוי לא רע בכלל שבמאבק הפתוח מאוד על המקום השני התוצאה בין ארה"ב לאיראן תגמור לאחת מהן את הטורניר ותשלח את השנייה לנוקאאוט.
על פניו, אחרי חודשים סוערים במדינה וקריאות לזרוק את איראן מהמונדיאל, השחקנים שלה אמורים להיות יותר אינטנסיביים ועצבניים כשיפגשו את האויבת ממערב. האמריקאים לא יבואו לשבור שם רגליים או משהו, הם נוטים לראות בצורה יותר בריאה וספורטיבית משחקים כאלה. דווקא כשוויילס תפגוש את אנגליה לא נתפלא אם נקבל קרב MMA.
4 צפייה בגלריה
סגנית אלופת אירופה אמורה לסיים במקום הראשון, אם לא יהיו הפתעות יוצאות דופן. קיין
(צילום: gettyimages)
יחסי הכוחות: קרב משולש על הסגנות
מקום רביעי במונדיאל הקודם, סגנית אלופת אירופה הנוכחית. אנגליה, בלי להתחשב בקמפיין ליגת האומות הנורא, גדולה על כל היריבות בבית הזה. בבתים אחרים עוד יש צמדים דומיננטיים, כאן היא יכולה וצריכה לעלות לשמינית עם תשע נקודות. לגארת' סאות'גייט יש אופציות פשוט מדהימות, ואלמלא הלוזריות הטבועה ב-DNA והאווירה השלילית לקראת הטורניר, יותר אנשים היו מדברים עליה בפה מלא כפייבוריטית לזכייה. בכל מקרה, גם אם יצוצו בעיות, זה לא אמור לקרות בשלושת המשחקים הראשונים, אולי איזה תיקו בדרך בהופעה הירואית של היריבה. הפסד שלה יהווה סנסציה, גם אם יגיע במשחק השלישי בהרכב שני אחרי שהבטיחה את המקום הראשון.
המקום השני, כאמור, הוא סיפור נפלא. יש כאן וריאציה הפוכה על בתים שקיבלו נמושה, כמו למשל סעודיה בבית 3: כאן יש נבחרת אחת שעולה על כולן, ושלוש ברמה דומה יחסית שמגיעות עם שאיפה רצינית לעלות לשמינית הגמר. עד שהמשחקים יתחילו, קשה מאוד להעריך לאן נושבת הרוח, אבל ייתכן שלוויילס יש יתרון קל בזכות הסגנון. האמריקאים והאיראנים לא רגילים לשחק מול נבחרת כל-כך פיזית ואגרסיבית, עם שחקנים חסונים מאוד שעובדים למען השיטה ויודעים להוציא תוצאות במשחקים קשים. לא גארת' בייל הוא החשוב ביותר בהתמודדויות האלה, שיגיעו בשני המחזורים הראשונים, אלא השחקנים הוולשים האפורים יותר – רוב הסגל, למען האמת – שיפתיעו בסדר ובנחישות שלהם.
מבחינת כישרון, ארה"ב היא החזקה מבין השלוש, אבל לא סתם היא החמיצה את המונדיאל הקודם באופן מביך. השחקנים הטובים ביותר צעירים מאוד, רבים מאלו שיצאו לליגות גדולות באירופה שווים ברמתם ולא מייצרים היררכיה בריאה בנבחרת, ואין שלד ברור מספיק של הרכב איתו היא רצה, גם בגלל שלא תמיד כל הלגיונרים מגיעים לכל משחקי ההכנה. היא משדרת הרגשה של פאזל מבטיח במיוחד, שראשי הכדורגל האמריקאים שופכים על השטיח ולא יודעים בדיוק איך להרכיב. אם במונדיאל 2014 ארה"ב השאירה תחושה שהיא בקו עלייה, הפעם ווסטון מקני, כריסטיאן פוליסיק וברנדן ארונסון יוצאים למשימה של שיקום התדמית והביטחון העצמי לקראת המונדיאל הביתי ב-2026.
איראן היא חידה. יותר מדי רעש בהכנות. היא תשחק בשביל השלטון והעם, אבל הסגל מקומי מדי, והשחקנים הבכירים מבחוץ לא התפתחו כמו שצריך. זה נוגע במיוחד לשני שמות, עלירזה ג'האנבאחש מפיינורד וסמאן קודוס מברנטפורד, שהקריירה שלהם נתקעה רגע לפני הפריצה למעמד הסופרסטאר. הנשק הבולט במאבק על השמינית יהיה חלוץ פורטו המעולה מהדי טארמי, אבל כרגע היא מסתמנת כנחותה מבין השלוש, למרות שלא באופן ניכר.
אתם עוד תשמעו עליו: חסוס פריירה (ארה"ב)
דווקא ארה"ב, בניגוד למדינות אירופה, לא מצליחה לנצל את הטירוף של המהגרים לכדורגל כדי לחזק את הנבחרת. יש המון כישרונות, בעיקר ממוצא מקסיקני, אבל הענף בארה"ב עדיין יקר מדי עבור משפחות ממעמד נמוך והעבודה של ילד מהשוליים קשה יותר מאשר של ילד שטופח מגיל אפס, נשלח לאקדמיות, לתיכונים ולקולג'ים הטובים ביותר וקיבלת מעטפת מקצועית חמה. אבל ישנם כאלה שכן מצליחים להשתחל, כמו חלוץ דאלאס חסוס פריירה.
הסקורר בן ה-21 נולד בקולומביה ועבר לארה"ב בגיל 10 כשאביו דויד חתם בדאלאס, מה שכבר סידר לו מסלול נוח יותר בזכות ההיכרות עם הצוות המקצועי מגיל צעיר. אחד החלוצים המובילים ב-MLS כיום ערך בכורה בנבחרת בגיל 19, ולפני כחצי שנה הרשים עם שלושער מול נבחרת גרנדה. המונדיאל הוא כרטיס המעבר שלו לקבוצה בליגה גדולה.
אסור להחמיץ: ארה"ב – איראן
חשיבות פוליטית וספורטיבית, יציעים מלאי עצבים ואקשן, ושתי נבחרות שלא מחפשות לשחק כדורגל הגנתי וילכו ראש בראש במטרה להבקיע ולהשיג ניצחון הצהרתי. במונדיאל 1998 זה הסתיים ב-1:2 איראני באחלה של משחק, ושתי המדינות מציגות סגלים משופרים בהרבה לעומת מה שראינו אז.
מותר להחמיץ: וויילס – איראן
משחק שלא גורם לצמרמורות עונג מיוחדות. וויילס קשוחה ולא מצטיינת בגלי התקפות מיוחדים, ואיראן עלולה להיות יריבה לא חדה מספיק, לא כזו שתדע לקחת לעצמה את השליטה במשחק וללחוץ. אפילו השעה תקועה: 12 בצהריים.
קחו מספר: 10
ה-0:1 של ארה"ב החובבנית על אנגליה במונדיאל 1950 היה עד כדי כך מדהים, שהעיתונים בממלכה התייחסו בביטול לדיווח שהגיע מברזיל. הם "תיקנו" את הטעות ופירסמו את התוצאה ה"נכונה" – 1:10 לאנגליה.
והרי התחזית: שליטה בריטית
1. אנגליה – גדולה על הבית הזה בכל מצב, ואמורה לצלוח אותו גם ביכולת לא טובה.
2. וויילס – תדע לגרד את הנקודות מול יריבות פחות מסודרות עם הכדורגל שלה.
3. ארה"ב – תחזור להציג ניצוצות, ובעיקר תצבור ניסיון למונדיאל הביתי בעוד ארבע שנים.
4. איראן – תמחיש שוב עד כמה הנבחרות הבכירות באסיה רחוקות מהטופ העולמי.
פורסם לראשונה: 22:13, 15.11.22
