התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן 11, המשדר הרשמי של המונדיאל
הכדורגל הגרמני, מאז הזכייה בגביע העולמי בברזיל 2014, נמצא בתוכנית ריאליטי. מועדון קופוני ניחומים עצמיים: ב-2021 הפסדנו לאנגליה ברבע הגמר, בוומבלי!! אי אפשר לקרוא לזה כישלון!! אפשר לקרוא לתוכנית הריאליטי הזו כמשהו שהגרמנים טובים בו במיוחד: הכחשה מוחלטת.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
כל מי שעיניו בראשו יכול היה לראות את זה מגיע. לגרמניה אין חלוץ מרכזי, אין לה הגנה, העוגנים שלה בהתקפה ובהגנה הם שחקנים אחרי השיא. רוב שחקניה משחקים בליגה נעדרת תחרות ובקבוצה שהזכייה שלה באליפות נקבעת עוד לפני פתיחת העונה. גרמניה, שביחד עם איטליה וברזיל, מרכיבה את חוד החנית ההיסטורי של מועדון הגדולות, עדה עכשיו לתוכנית ריאליטי אכזרית במיוחד: אימפריות נופלות, וזה לא נעים לראות.
השאלה היא אם לגרמניה יש אומץ להביט במראה ולהודות שהיא פשוט לא שייכת למועדון העלית יותר.
האש כבתה
ג'ושוע קימיך, חיוור כמו דלי של סיד, היה השחקן היחיד כמעט שהתווה את הדרך הגרמנית החדשה: כנות מלאה לגבי הטיב האמיתי של הנבחרת הזו. קימיך, באחד הראיונות האמוציונליים והכנים ביותר של כדורגלן גרמני לא היסס להצביע על העובדות. שתי הדחות רצופות בבית המוקדם, כישלון באליפות אירופה. "עד שהגעתי לנבחרת ב-2016", אמר קימיך, "היינו מגיעים קבוע לחצי הגמר. בשבילי זה היום הקשה ביותר בקריירה".
תומאס מולר, שחקן שתמיד יש לו מה להגיד על הכל ועל כולם, נותר גם הוא ללא תשובות, אבל גם הוא סיפק את האמת לגבי הנבחרת הגרמנית: "היא כבר נכשלה בטורנירים בעבר, אבל זה תמיד היה מקרה מבודד", אמר מולר אחרי הנצחון על קוסטה ריקה, "פה כבר מדובר ברצף. זה לא לא מקרי כבר".
גרמניה צריכה לעשות עכשיו משהו שמאוד לא נוח לה לעשות כאומה, במיוחד לא כשמדובר בכדורגל: להודות שהיא חלק ממעמד הביניים של הכדורגל העולמי. המשחק נגד קוסטה ריקה שזכה לרייטינג הגבוה ביותר מבין שלושת משחקי הנבחרת בטורניר, לא גירד אפילו את הרייטינג של הנשים הגרמניות באליפות אירופה בקיץ. זהו. האש כבתה לחלוטין, אין אפילו גץ אחד שנשאר בערימת הגחלים. זמן לאתחל.
או כמו שהגדיר זאת נהדר "דר סטנדרד" האוסטרי: "גרמניה עשתה את שלה, גרמניה יכולה ללכת".
לקהל לא איכפת
גם הזמן לא מתקתק לטובת ההתאחדות הגרמנית: האליפות הגדולה הבאה, אליפות אירופה, תתקיים בעוד שנתיים בגרמניה. קיים בגרמניה קונצנזוס רחב לפיו דור קימיך-גורצקה אבוד, ויש לבנות את הנבחרת סביב מוסיאלה, שהיה מצוין באליפות, ועוד צעירים אחרים. מדובר בהחלטה שיש לקבל אותה במהירות ולא להיסחב איתה כדי שהנבחרת החדשה תרוץ ביחד למשך תקופה. בעיה. גרמניה היא מדינה שצריכה עשור להחליט החלטות שוליות, אז כמה זמן יקח לגעת בפרה קדושה כמו הנבחרת? הנזי פליק, אם יישאר המאמן, צריך לסכם את הטורניר בקטאר, ולהציג תוכנית עבודה לשנתיים הבאות לראשי ההתאחדות וכמה שיותר מהר. אין לגרמניה את הלוקסוס של לבזבז זמן.
הפנים הגרמניות אחרי הניצחון על קוסטה ריקה (שבעצם היה הפסד בממדים היסטוריים) היו ריקות. אולי היתה בהם תחושת הקלה קלה, כמו נוכל או זייפן צמרת שנתפס סוף סוף. השדרן הגרמני אמר שהוא מכיר את הפרצופים חסרי האמוציות הללו. מלוויות. "אני פוחד ליפול לתוך חור", אמר קימיך. אולי זה מה שקרה לנבחרת הגרמנית. פעם, בימים של בקנבאואר, מתיאוס, רומניגה, קלינסמן, הם היו ידועים בחוסן הנפשי שלהם. אף אחד לא היה מסגיר חולשות בפומבי, למילה דיכאון לא היה אישור כניסה.
היכן שלנבחרות אחרות היו דריבלרים מעולים או מספרי עשר גאונים, לגרמניה הייתה קשיחות פיזית ומנטלית שהיו לוקחים אותה עד לחצי גמר, לפחות. נבחרת של טורנירים, קראו לה. "אנחנו נבחרת מאוד מאוד מאוד נחמדה", אמר אנתוניו רודיגר במהלך הטורניר, "אין לנו כלום מהחומר המלוכלך". גרוע מכך, הנבחרת הזאת גם תצטרך לרכוש מחדש את אמונם של האוהדים הגרמניים שהביעו שאט נפש מהעובדה שהגרמנים לא מחו נגד המדינה המארחת.
הצלחת גרמניה הייתה עוזרת אולי להשכיח את הנושא, אבל כעת חוסר המחאה ואי ההצלחה מתחברים יחד לפופולריות מאוד נמוכה עבור הנבחרת. אם הגביע העולמי של 54 העיד על חזרתה של גרמניה לקהילה הבינלאומית לאחר המלחמה, ואם האירוח ב-2006 הוכיח לעולם, ובעיקר לגרמנים, שמותר להיות שמח, הרי שהגביע העולמי הזה מסמן את הניתוק בין הכדורגל המסחרי לבין הקהל הצופה בו.
ההתמסחרות של הנבחרת, האינטריגות והפשיטות על משרדי ההתאחדות הגרמנית, והאירוח של המשחקים בקטאר, הפכו את הציבור הגרמני לאפאטי ביחס לנבחרת. סערת הרגשות שהשחקנים היו אחוזים בה ביחס למשחקים בקטאר באה לידי ביטוי בהחלטה שלהם להצטלם כשידם מכסה את פיהם. ג'סטה שעוררה זעם גדול בקטאר ותלונות בגרמניה שמדובר במחאה קלה ביותר.
ביום חמישי, בשידורי הטלוויזיה הקטארית, נפרד השדר הקטאר ופרשניו מהשידור של המשחק של גרמניה נגד קוסטה ריקה כשהם מכסים את פיהם בידם, ומנפנפים לשלום בידם השניה. וידידה גרמנייה אמרה לי: "מזל שלהם שהם עפו, כי עכשיו אפשר לדבר על הבושה שבהדחה, במקום על הבושה של השתתפות בטורניר שנבנה בדם". על התיק שלה היה מודבק סטיקר: "פאק פיפ"א".
הדור האבוד
קימיך ברח מגרמניה אחרי האליפות לפני ארבע שנים. הוא ראה או דמיין שהוא רואה אנשים על גבי אנשים שמסתכלים עליו במבט מאשים. קימיך ברח לאפריקה, וגילה שקצת קשה לברוח מגרמנים ביקרותיים אפילו שם. קימיך הוא שחקן ואדם אינטילגנטי, אבל הוא לא מרחם על עצמו, הוא לוקח כל הפסד באופן אישי, כאילו שזה היה התפקיד שלו ורק שלו למנוע את החרפה. ככל שמדובר בכדורגל, האמוציות של קימיך תמיד מנצחות את האינטלקט שלו.
קימיך דיבר והייתה תחושה שהוא נושא הספד לדור שלו. קימיך וגורצקה כבר לא יוליכו את הנבחרת הגרמנית להישג גדול. אם יהיה להם מזל, הם יקבלו דור צעיר יותר שיוליך את הנבחרת ויקבלו את תפקיד המנהיג שמנגן כינור שני, כמו פיליפ להאם ובסטיאן שוויינשטייגר, שבמשך שנים תויגו כשחקנים טובים שלא יכולים לזכות הדבר הגדול, עד שהגיע הדור במתחתם (אוזיל, חודיירה, המלס, נויאר) וסחב אותם לאליפות העולם.
גורצקה, שנולד בהפרש של יומיים מקימיך, הוא השחקן שאמור לעזור לו. הוא היה נהדר נגד ספרד, אבל לכולם ברור שגורצקה אולי כבר לא יהיה לעולם שחקן של תשעים דקות. בגרמניה טוענים שהוא עסוק הרבה יותר בלהיות אזרח יוצא דופן מאשר שחקן נהדר. שניהם חוזרים עכשיו הביתה, למינכן. יהיה להם הכרבה זמן לחשוב והרבה עיניים מאשימות. בשלישי בינואר הם ייצאו עם באיירן מינכן למחנה אימונים. בקטאר.
פליק עדיין חסין
המעמד של פליק נראה בטוח, לפחות עד לאליפות אירופה הבאה שבה יקבל הנחת אירוח: גרמניה מקבלת כרטיס אוטומטי למשחקים ולא תצטרך להילחם במוקדמות. הגרמנים מבקשים עכשיו את ראשו של המנהל המקצועי אוליבר בירהוף. בירהוף הביא את הנבחרת להישגים עצומים, אבל הכשלונות האחרונים הם גם עליו. הוא גם אחראי למסחור הנבחרת ולניכור שלה מהאוהדים, ורבים מאשימים אותו גם בכשלון בשינויים ארגוניים בגילאי הילדים והנוער, מה שהביא למחסור חמור בגרמניה בסקוררים ובעיקר בשחקני הגנה.
גם פליק שעבד בהתאחדות במשך 11 שנים אחראי לאי פיתוח השחקנים והכשרון. הבעיה שלו ושל בירהוף היא לא ברמה האנושית, אלא בהחזרת האופי הגרמני. מבחינה סטטיסטית גרמניה מסיימת את הבית המוקדם כנבחרת עם הכי הרבה מצבי הבקעה. זה גם אומר שגרמניה היתה הקבוצה הכי פחות יעילה בטורניר.
"ההדחה הזו והעובדה שלא יהיו לכם שום מבחני איכות עד לאליפות אירופה עוד שנה וחצי, זה משפיע על המוראל שלכם כנבחרת?", שאל עיתונאי גרמני את פליק. "זה לא שמצב הרוח היה ממש טוב גם לפני כן", ענה המאמן.
