רז שכניק ועוז מועלם מדווחים מדוחא
(צילום: עוז מועלם, קטאר)
בחודש מארס 1976, כמה שעות אחרי שהנהיג הפיכה צבאית ברוטלית בארגנטינה והדיח את הנשיאה איסבל פרון, כינס הגנרל חורחה רפאל וידלה את המפקדים שלו לדיון דחוף. בחוץ כבר הושלט עוצר, הצבא החל במעצרים המוניים, העולם עדיין היה בהלם, אבל וידלה ידע שהכי חשוב לשדר אווירת עסקים כרגיל בכל הנוגע לדבר אחד: המונדיאל של 1978.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
באופן אישי וידלה דווקא חשב שכדורגל זה משחק משעמם, אבל הוא הבין היטב את הכוח הלאומני שלו, וכמובן את האהבה אליו בארגנטינה. הוא גם ידע שקיום הטורניר כמתוכנן יראה לעולם - בדיוק כמו אולימפיאדת ברלין 1936 - שארגנטינה היא מדינה יציבה שיכולה להרים פרויקט ענק כזה, ולא צריך לחשוש משלטון החונטה שלה.
3 צפייה בגלריה
הבין את הכוח. הגנרל וידלה צופה בקפטן ארגנטינה מניף את הגביע במונדיאל הביתי ב-1978
(צילום: AP)
ארגנטינה קיבלה את זכויות אירוח המונדיאל עשור קודם לכן, ולא איבדה אותן בשנתיים שעברו בין ההפיכה לשריקת הפתיחה, למרות שברחבי המדינה נעלמו עשרות אלפי אנשים, אינטלקטואלים, אמנים, מורים, עיתונאים ואפילו ספורטאים. 20 חברי מועדון הראגבי "לה פלאטה" נעלמו בזה אחר זה, עונו ונרצחו. פיפ"א הביטה לצד השני ולא עשתה כלום, גם כשהחונטה ייצרה ישות חדשה שתפקידה היה לנהל את המונדיאל כמו מבצע צבאי.
אחר כך באו המשחקים עצמם, השוחד והאיומים על שחקנים ושופטים, והתוצאה הסופית שעליה חלמה החונטה: זכייה בגביע העולם. זה היה פרויקט מושלם של מה שקיבל מאז את הכינוי sportswashing: שימוש בספורט לשטיפת מוניטין ודם מהידיים. כל זה קרה בתמיכה של ראשי הכדורגל העולמי (לנשיא פיפ"א באותם ימים, ז'ואאו הבלאנז', היו רק מילים חמות על הרחובות המצוחצחים של בואנוס-איירס) ועם גיבוי מביש של הנרי קיסינג'ר, שר החוץ האמריקאי המיתולוגי, שהגיע למונדיאל כאזרח פרטי, ישב לארוחת צהריים נוטפת חמאה וחיוכים עם וידלה, ולא הפסיק להחמיא לו.
מאוד מרגש ומאוד מסוכן
כמעט 50 שנה אחרי, הסיפור הזה מעמיד בפרופורציות את תועבת קיום המונדיאל בקטאר. הוא מזכיר שספורט לאומי - בעיקר כדורגל, אבל לא רק - שימש, משמש, וכנראה ימשיך לשמש כלי שרת בידי משטרים אפלים, וכל זה קורה בעזרת יותר מקריצה של ממשלים נאורים, או נאורים בעיני עצמם.
כל מרכיב של הכדורגל, מהמבנה הבסיסי שלו ועד הקהל העצום שצופה בו, הופך אותו למשחק חשוף לביזוי בידי דיקטטורים או סתם מנהיגים מושחתים. זה הרבה יותר מקלישאת העממיות או הנגישות לכדור ושער שיש לכל ילד בכל מקום בעולם. אין עוד משחק שמצליח לגעת ככה באנשים מכל מעמד סוציו-אקונומי, מכל רמות ההשכלה, מכל קשת הדעות הפוליטיות. אין עוד משחק דומה שדרכו אפשר לגרום לכל מדינה בעולם לשכוח הכל ולהתאחד לגמרי. זה יכול להיות מאוד מרגש, וזה יכול להיות מאוד מסוכן.
הכדורגל כמשחק של קהילה נולד מראש מתוך מצוקת חיים, והפאשיסטים היו הראשונים שהבינו את פוטנציאל העוצמה שגלום בו. ב-1934 אירחה איטליה את המונדיאל השני אי פעם, וכבר אז השקיע בניטו מוסוליני הרבה מאוד בנבחרת שאכן זכתה בגביע.
הנאצים, אגב, דווקא העדיפו את האולימפיאדה על פני מונדיאל כמפגן לאומני. היטלר לא רצה לא את זה ולא את זה. שר התעמולה יוזף גבלס הסביר לו שאולימפיאדה בברלין ב-1936 זה בדיוק מה שהוא צריך, גם כדי לשכנע את העולם שאין סיבה לפחד ממנו - הנה, כולם באים לברלין וג'סי אואנס השחור יכול להתחרות ולנצח ולחזור הביתה בשלום - וגם כדי להרוויח זמן כשמסביב בונים מחנות השמדה. גבלס גם חשב שאי-אפשר להסתמך על הכדורגל לבדו, אבל במקרה הזה הוא טעה.
לאור יום, בלי טיפת בושה
המונדיאל, בסך הכל אירוע צעיר, הוא כבר עכשיו אחד ממכשירי ההסחה וההסתרה המוצלחים בהיסטוריה המודרנית: להסיט את תשומת הלב מכלכלה שוקעת בדרום אפריקה, משחיתות משתוללת בברזיל או ממלחמות קרטלי סמים במקסיקו. מה שמיוחד בגרסה הנוכחית של קטאר זה עד כמה השחיתות שהביאה לה את המונדיאל נעשתה לאור יום, בלי טיפת בושה. כולם ראו מה קורה ואיש לא חשב לעצור את זה.
ובאמת, למה שיעצרו. אף אחד כבר לא משלם מחיר על שחיתות או על פגיעה אלימה בזכויות אדם. רוסיה אירחה מונדיאל אחרי הפלישה (הקודמת) לאוקראינה, סין אירחה אולימפיאדה למרות שהיא מחזיקה מיעוטים אויגורים במחנות ריכוז - אז למה לא לתת מונדיאל לאוטוקרטיה דתית מפירת זכויות אדם, שיכולה לשלם כל סכום שתידרש.
כדורגל, אומרת הקלישאה, זו מלחמה בלי הרוגים, ואולי בגלל זה המונדיאל הוא האירוע האחד שמושיב את כל העולם מול הטלוויזיה. רוב האנשים רוצים להשתייך לקהילה, לשבט, למדינה. אבל רובם גם רוצים לחיות בשלום, מקסימום להילחם על מגרש כדורגל, בלי הרוגים. מי שהורסים הכל הם מנהיגים מנוולים, ולא במקרה הם גם אלה שלוקחים משחק תמים, פשוט, כזה שאדם אוהב מילדות עד זקנה, ומכתימים אותו, לפעמים בדם. וזה, בפני עצמו, פשע נגד האנושות.
