רז שכניק - ספרד
( צילום: עוז מועלם)
כולם ידעו מראש על הבעייתיות בהענקת אירוח המונדיאל לקטאר: מדובר במדינה חסרת תרבות והיסטוריית כדורגל; הטמפרטורה בחודשי הקיץ שבו משוחקים המשחקים תמיד היא עינוי (ולכן כל עונת הכדורגל הבינלאומית הייתה צריכה להיעצר במהלכה כדי שהמשחקים יוכלו להתקיים בנובמבר-דצמבר); מדובר בדיקטטורה שמזלזלת באופן שיטתי בזכויות אדם, נשים, להט"בים, חופש דיבור ועיתונות, וזכויות העובדים הזרים שמתחזקים את הדקדנטיות באמירות. קטאר אפילו לא הגישה את ההצעה המפתה ביותר לאירוח המשחקים.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
אז איך בכל זאת נחתו המשחקים בקטאר? איך מדינה שיו"ר התאחדות הכדורגל הגרמנית לשעבר תיאו צוונציגר כינה אותה "הסרטן של עולם הכדורגל" (וזכה בתגובה למעקב והאזנה צמודים מצידה), קיבלה את אירוח המשחקים בניגוד לכל הסיכויים? זה קרה בצומת שבו נפגשת החמדנות ליוקרה עם גוף מושחת עד היסוד. זה סיפור על איך כל התמימות והכבוד שנותרו לכדורגל שקעו בחולות של ארץ הפלאות המדברית.
על חשבון הברון
אחד מיסודות הקיום של קטאר הוא הידיעה שאפשר לקנות הכל בכסף. פיפ"א היא ארגון שחי כבר שנים על העובדה שהכל למכירה. 20 מ-22 האנשים שהשתתפו בהצבעה שבה ניתנו המשחקים לקטאר, הושעו לזמן מה או לכל החיים בגלל עבירות של שחיתות ושוחד.
הרעיון מבעבע אצל הקטארים כבר כמעט עשרים שנה. "החזון הלאומי של קטאר 2030" נקרא הפרויקט שמבקש לנתב את ההשקעות הקטאריות לעידן של פוסט-נפט. ספורט הוא אחד המרכיבים בחזון הזה. טורנירי טניס ומרוצי פורמולה-1 הם המתאבנים שמתקיימים גם כדי להלבין את הפרופיל האפל של קטאר.
אבל הזרעים של המונדיאל הזה נטמנו באדמה כבר ב-1995. אירוח משחקי אליפות העולם לנוער לניגריה הוענק אז לניגריה, אבל שבועות ספורים לפני פתיחת המשחקים פרצה מגפת כולרה במדינה. פיפ"א נלחצה: איזו מדינה יכולה לארח את המשחקים עם התראה של ארבעה שבועות בלבד? קטאר הציעה את עצמה. לפי האגדות, ספ בלאטר, אז מזכ"ל פיפ"א, ביקש מהמזכירה להביא לו אטלס כדי לבדוק היכן נמצאת האמירות על המפה. שלוש שנים לאחר מכן, קטאר עוזרת לו להיבחר שוב לתפקיד.
חודשיים אחרי האליפות, חמאד בין ח'ליפה אל-ת'אני מבצע הפיכה ומחליף את אביו כמנהיג האמירות. כמה חודשים לאחר מכן קטאר מתחילה לייצא גז במהלך שיהפוך אותה לספקית השנייה בגודלה בעולם. כמחווה לאירוח האליפות, מוחמד בן חמאם, מקורב לאמיר החדש, נבחר לוועד המנהל של פיפ"א. הבית שלו בדוחא הופך למקום עלייה לרגל. פה מתפנקים על חשבון האמיר. כל הווקטורים האלו – הרצון של האמיר ליצור פרופיל חדש דרך הספורט והפיצוץ הכלכלי – מתחברים עכשיו במהירות שיא ובדלק בלתי נפסק של מזומנים כדי להציב את קטאר במרכז העולם הספורטיבי, ואחריו במרכז העולם הכלכלי והפוליטי.
בן חמאם נותן לבלאטר את המטוס הפרטי שלו ומממן את קמפיין הבחירה שלו לעוד קדנציה ועוד קדנציה. בתמורה הוא מקבל עוד תפקיד ועוד תחום אחריות. הקטארים ממשיכים להכניס נציגים לארגוני ספורט חשובים כמו הוועד האולימפי הבינלאומי, וקונים כל אליפות עולם שהם יכולים לארח: טניס שולחן, הרמת משקולות, רכיבת אופניים. הם זוכים באירוח אליפות העולם באתלטיקה ב-2019 עם תרומה צנועה של 37 מיליון דולר להתאחדות האתלטיקה הבינלאומית. באליפות העולם בכדוריד ב-2015 הם מתעלים על עצמם: מלאימים שחקנים מכל העולם, ואז יוצאים למסע קניות מדע בדיוני שבו הם מטיילים ברחבי אירופה וקונים אוהדים שיתמכו, יעודדו וימחאו כף לנבחרת הלאומית.
אין "אקדח מעשן"
אבל בסופו של דבר, כדוריד, אתלטיקה, הרמת משקולות - כולם מתגמדים לעומת המונדיאל. זה היהלום שבכתר. אירוח אליפות העולם בכדורגל ישים את קטאר במרכז המפה, היא תהיה הסינדרלה שעשתה את הבלתי אפשרי, תשיג את אחד ההישגים המשמעותיים ומעוררי התשוקה ביותר בספורט – היא תנצח נגד כל הסיכויים.
כדי להבין עד כמה סכומי הכסף זניחים עבור הקטארים צריך רק להסתכל רק על תבנית הבזבוזים שלהם מאז רכשו את המועדון הצרפתי פריז סן-ז'רמן. יותר משני מיליארד דולר השקיעה קרן השפע הקטארית כדי להביא לקבוצה את מסי, ניימאר ואמבאפה, ועל הדרך להתייחס לכל נושא הפייר-פליי הפיננסי של הכדורגל האירופי כמטרד שיש לסלקו.
הלחשושים סביב השוחד והשחיתות מאחורי הענקת המונדיאל לקטאר נשמעו עוד הרבה לפני ההחלטה שהתקבלה בדצמבר 2010, אבל הם לא היו שונים מהלחשושים שלפני כל בחירת מארחת של תחרות ענקית כמו מונדיאל או אולימפיאדה. תמיד יהיו מצביעים שישמחו לקבל מעטפה שמנה של מזומנים תמורת הקול שלהם. ההצבעה הפעם הזמינה כפל חשדות, מאחר שפיפ"א החליטה אז על זהות המארחות גם ב-2018 (רוסיה) וגם ב-2022. ממה שידוע כיום, מתוך 24 המצביעים, רק שניים לא הזדהמו בשחיתות מסוג כזה או אחר או הועמדו למשפט.
הקטארים חילקו כספים על ימין ועל שמאל. מיליונים. ולאן שלא זרם הכסף, זרמו הג'ובים. נסיך קטאר מתארח בארמונו של נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ב-2010. באירוע משתתף שחקן העבר האגדי ונשיא אופ"א דאז מישל פלאטיני, שהיה גם בעל זכות הצבעה על מתן אירוח המונדיאל. הוא מצביע עבור קטאר, וכעבור שנה סובסידיה של קרן השפע הקטארית מגייסת את בנו לעבוד בזרוע העסקית האירופית שלה. ככה, במקרה. בנו של מצביע אחר מקבל מיד לאחר ההצבעה עבודה קסומה באקדמיית ספורט. איפה? בקטאר. כמה חודשים לאחר ההצבעה, בני משפחתו של המצביע הקפריסאי מוכרים אדמה באי תמורת 32 מיליון דולר. הקונה? קרן השפע הקטארית. במקרה, אומרים לכם.
כשהשחיתות מתחילה להיחשף, הקטארים מתעוררים. אין מצב שהם יפסידו את האירוח, אבל יותר ויותר קולות פוגעים בטוהר ובזיכוך שהם מנסים לקנות לעצמם דרך האירוע העצום הזה. הם לא יכולים להיחשף לביקורת, להפגנות של אוהדים.
אז מה עושים? הקטארים שוכרים את חברת הביטחון האמריקאית "גלובל ריסק אדווייזרס". החברה מציעה להם חבילה של תוכניות פעולה סודיות, שנועדה לרגל, לתקוף ולרמוס את מבקרי המונדיאל והמדינה. התוכנית מקבלת את השם "פרויקט ללא רחמים". הקטארים שולפים את פנקס הצ'קים ורושמים סכום של 387 מיליון דולר.
מתברר שלפני ההצבעה ב-2010 הם שכרו מספר משרדי יחסי ציבור כדי לטנף על מדינות שהיו חשודות בהטייה נגד קטאר, ובראשן אוסטרליה וארה"ב. ואחרי הזכייה באירוח, היא שוכרת עוד משרדי יחסי ציבור כדי לארגן קמפיינים חיוביים עבור המדינה. היא משלמת הון לבלוגרים ולעיתונאים גרמנים ומדגישה בפניהם כי כל ביקורת כלפי קטאר נגועה באיסלמופוביה וגזענות. "אלו דברים שהציבור הגרמני מאוד רגיש אליהם", מדגיש משרד יחסי הציבור בפני הבלוגרים שהוא מעסיק. השימוש הציני בהפניית הביקורת על-ידי צביעתה כאנטי-ערבית עולה שוב בשבועות ובימים שלפני פתיחת המונדיאל, גם על-ידי ראש המדינה וגם על-ידי הנשיא הנוכחי של פיפ"א (שהבטיח שזה עומד להיות המונדיאל הגדול אי פעם).
בגלל הידיים הכבולות של תובעים שניסו לעסוק בנושא ההצבעה של 2010, ובגלל הניסיון המתמיד של פיפ"א להחביא ניירת שתחשוף את ההצבעה, אין "אקדח מעשן" לשוחד בכל מה שקשור לקבלת המשחקים. ממה שכן נתגלה מתברר שחוץ מהג'ובים, הסתובבו בין המצביעים מעטפות בעובי של 1.5 ועד 15 מיליון דולר, תלוי עד כמה המצביע היה פעיל בניסיון להעביר את ההחלטה לטובת קטאר (יש לציין, בשם ההגינות, כי רוב ההאשמות כלפי שוחד ושחיתות כלפי מגיעות מארה"ב, שהפסידה לקטאר במכרז הזה). ועדיין, רבים מראשי פיפ"א נחקרו והודחו, והארגון כמעט פורק על רקע השחיתות והחשדות לשוחד.
הקטארים פירקו כספים על קבוצות ספורט וחוזי טלוויזיה ושינו את כל נוף הספורט באירופה. יותר מכל זמן אחר, גורל הכדורגלנים והכדורגל האירופיים תלוי בכסף ובכוח הקטארי. חברת באדווייזר שילמה 75 מיליון דולר על זכויות מכירת בירות במונדיאל, רק כדי לשמוע יומיים לפני תחילת המשחקים כי הקטארים החליטו לחזור בהם מהחלטתם וכי אלכוהול לא יימכר במהלך המשחקים. זו החלטה שאי אפשר להתווכח עליה. אין אף מפרסם, רשות או אדם שמוכן להיכנס למלחמה עם הקטארים.
אירוח המשחקים, כמו ההקמה של ערוץ "אל ג'זירה", היו ועודם רק אמצעים עבור קטאר כדי להפוך לשחקנית מרכזית בזירה הבינלאומית. משבר האנרגיה העולמי לאחר הפלישה הרוסית הופך אותה לשחקנית מרכזית לצד רוסיה בשוק האנרגיה העולמי. קטאר ורוסיה, שתי המדינות שנבחרו ב-2010 על ידי הצירים של פיפ"א לארח את הגביע העולמי. שתי דיקטטורות חסרות מצפון עם אפס יחס לזכויות אדם. ביום שישי שלפני פתיחת המונדיאל, התקשר אמיר קטאר לנשיא פוטין, בירך אותו והביע שוב את תודתו על עזרתו של פוטין להבאת וקיום המשחקים בקטאר.
המופע המביך של משחק הפתיחה
ביום שלפני המשחקים הגן נשיא פיפ"א ג'אני אינפטינו על ההחלטה להעניק את המשחקים לקטאר. הוא אמר שמדובר בגזענות מערבית כלפי העולם הערבי וכי מדובר בתהליך. בחלק מהדברים אינפטינו צדק: הסינים והרוסים, דיקטטורות חמורות יותר מקטאר בכל הנוגע לזכויות אדם, לא ספגו ביקורת בעוצמה כזאת על אירוח אולימפיאדה ומונדיאל בשנים האחרונות, ואילו מחאות כמו של נבחרת דנמרק הן צבועות לכל הפחות. הממשלה הדנית הציגה בשנים האחרונים חוקים דרקוניים וסמי-פשיסטיים בעיקר נגד ההגירה המוסלמית, וברור שחלק מהמחאה המערבית היא הגנה מפני מה שנראה כמו העברה איטית של מרכז הכובד של עולם הכדורגל מאירופה לאסיה ולארצות ערב.
ועדיין: אינפנטינו, כמו תגרן טוויטר, בחר בווטאבאוטיזם במקום להסתכל בבעיה בעיניים ולפסוק באופן נחרץ את עמדתה של פיפ"א לגבי זכויות הומואים, נשים, יהודים, וסתם הזכות לשתות בירה במדינה שרוצה לארח טורניר כדורגל בינלאומי. העמדה של אינפטינו, אם כן, ספגה מהלומה נוספת. נראה היה שהוא שוב שח את ראשו בפני הכסף הקטארי העצום (אינפטינו גר בשנה האחרונה עם משפחתו בווילה עצומה בדוחא).
ואם זה לא הספיק, הגיע מופע הזוועה של קטאר במשחק הפתיחה. אקוודור ניצחה 0:2, אבל קטאר גנבה את ההצגה: היא הוכיחה שהיא לא שייכת לטורניר הזה, והקהל שלה, שלא מילא את היציעים ונטש הרבה לפני שריקת הסיום (חלק עזב אפילו בהפסקה), הוכיח שאין לו תרבות ואתיקת כדורגל. רק שליש מהצופים נשארו עד לשריקת הסיום, רובם אוהדי אקוודור. יותר מכל דבר אחר, ההופעה של קטאר הזכירה תלמיד גרוע שנכנס לכתלי הרווארד רק בגלל שאביו קנה את בניין הפקולטה.
אם משחק הפתיחה של המונדיאל, ועוד בהשתתפות המדינה המארחת, אינו ממלא את האצטדיון, מה מצפה לנו בשלבים הגבוהים יותר, ועוד בטורניר שבו יש נוכחות מופחתת של אוהדי נבחרות אחרות? בושה. בושה גדולה לפיפ"א, ולעולם הכדורגל.
אבל לא לקטאר. לקטאר אין שום בושה. הכדורגל עבורה הוא רק אמצעי. הנאום המביש והמטורף של אינפנטינו, שבו הכריז כי "היום אני מרגיש עובד זר", הוא נאום ראוי למופע אי המוסר הזה.
פורסם לראשונה: 12:54, 22.11.22
