רז שכניק, שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet עם אוהדי איראן אחרי הניצחון על וויילס
(צילום: עוז מועלם)
יש לנו איתות ממשמרות המהפכה בדקה ה-98 וקצת. אתם מצטרפים איתנו עכשיו לתוספת הזמן באחמד בין עלי, בדרך ל-0:0 שעושה חסד של ממש עם וויילס. מתח שיא. איראן דוחפת קדימה בכל הכוח מול עשרה וולשים ואז מניף את רגלו המחליף רוזבה צ'שמי - בדרך כלל בעמדות אחוריות - ושולח כדור מרשים ומדויק מאוד לפינה הימנית של מחליף אחר, השוער דני וורד. בום של ממש באיצטדיון. 0:1 איראני.
מונדיאל 2022 ב-ynet - היכנסו למתחם המיוחד
אוהדי איראן מחבקים כל מה שזז, כולל את העיתונאי הישראלי שיושב ממש במקרה לידם. כנראה שאין פוליטיקה בסיטואציות כאלה כי הם מבינים שאני מישראל. רק אושר טהור.
וויילס במירוץ להשוות, נזכרת שאפשר גם לתקוף, אבל אז מגיע המגן הימני רמין רזייאן ועושה את השני בדקה ה-100. השחקנים האיראנים נופלים על הדשא בערימה משולהבת. האוהדים הירוקים ביציע מסכנים את חייהם בזינוקים מטורפים. הווליום קורע את האוזניים. איזה סיום מטורף.
יהלום של אמוציות
לכאורה, ממש לכאורה, די קשה למצוא משחק אפור מזה. איראן מול וויילס הבינוניות, אחת בצהריים בדוחא הלוהטת, לא הגלביה הכי צחורה במזרח התיכון. אבל חתיכת משחק קיבלנו באחמד בין עלי. התקפות מחוף לחוף בקצב פצצה, כניסות אגרסיביות של פוטבול וניצול משאבי האנרגיות עד הטיפות האחרונות. מערך ושיטת משחק: יהלום של אמוציות. אל תתנו לתוצאה המאופסת במחצית הראשונה לבלבל אתכם. ראיתי אתמול את אורוגוואי ודרום קוריאה, שם היה אקלים מדברי לגמרי. וויילס ואיראן היו אורניום מעושר לעומת השממה ההיא. שערים לא היו, נכון, אבל לשבריר שנייה לא היה משעמם.
כמובן שחצי עולם בערך חיכה לראות אם שחקני הנבחרת האיראנית ישירו את ההמנון בניגוד לשתיקתם המתריסה מול אנגליה במחאה על הנעשה בארצם מאז הירצחה של מהאסה אמיני בת ה-22. הם שרו, והשאלה מה גרם להם לשנות את דעתם נתקלת בתשובה נחרצת בקרב אוהדים של הנבחרת בקהל. "מגוחך", אומרים לי, "ברור שאיימו עליהם בבית. הם לא רצו לשיר את ההמנון. זה נכפה עליהם".
צפו בתקציר: באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022
בכל מקרה, חלק גדול מאוהדי איראן ביציעים הגיבו בשריקות בוז צורמות לשחקנים שלהם והיו שם גם המון דמעות. האירוע הזה מאוד בלט על רקע השירה המפעימה של הקהל באדום, שקיבל את היציע בדיוק מול השמש הקופחת - ותאמינו לי היא מה זה קופחת - ולמרות זאת הרעים בווליום עצום באצטדיון, שניחן באקוסטיקה אידיאלית.
אם מדברים כדורגל, איראן שלטה במחצית הראשונה באופן מוחלט כמעט. המאמן של וויילס, רוב פייג', כנראה הבין מהמשחק של האיראנים נגד אנגליה שהם חלשים, אי אפשר להאשים אותו. הוא עלה במערך התקפי של 3-4-3 ואולי חשב שהסיפור שלו יהיה קל, אבל למד ש: 1) וויילס שלו זו בוודאי לא אנגליה; 2) איראן, ששיחקה בבהלה מול האנגלים ונתנה להם הרבה כבוד, הגיעה לפרק, לטוס, וכמעט כתבתי להתאבד על המגרש, אבל בנסיבות הקיימות במדינה שלהם זה לא יהיה ניסוח מוצלח. האיראנים הטיסו את הכדור שוב ושוב לרחבה כשהם גוברים בקלילות על הקישור הרך מאוד של וויילס.
למזלו של פייג', יש לו בהגנה את ג'ו רודון מקבוצת ראן הצרפתית, בלם פנטסטי שניקה אתמול את הרחבה במחצית הראשונה ביעילות יפנית מול אשפת האצטדיונים. אם טוטנהאם משאילה אותו לאחרים, כנראה שיש לה את הלוקסוס. אגב, הוא מגיע ממשפחה ספורטיבית במיוחד. אביו קרי שיחק כדורסל בנבחרת וויילס. סבו פיטר ודודו כריס היו כדורגלנים.
לא מצאתי יותר מדי נקודות אור אצל הוולשים, למעט השוער וויין הנסי, שהציל את הנבחרת ובמחצית השנייה הורחק בגלל עבירה גסה ביציאה מהשער על מהדי טראמי. אדום ברור. לא מובן מדוע השופט מריו אלברטו אסקובר מגוואטמלה בכלל נזקק לעזרת ה-VAR ושלף תחילה רק צהוב.
בכי ללא הפסקה
איראן עלתה לרגע על לוח התוצאות באחת ההתקפות המהירות שלה משער של עלי גוליזאדה משרלרואה אבל הבום של אוהדיה נתקל בחומת ה-VAR. נבדל. קיפר מור כמעט כבש מכדור נפלא של קונור רוברטס בפעולה הטובה הדי בודדת במחצית הראשונה - אבל מצא את חוסיין חוסייני בדיוק באינסטינקט.
המחצית השנייה הייתה ממש שידור חוזר, למעט ההרחקה של הנסי. איראן תוקפת בזעם יוקד, וויילס יוצאת פה ושם למתפרצות, ובעיקר סופרת את הדקות, את הקורות שלה שרעדו ואת ההחמצות של האיראנים.
אסקובר הוסיף תשע דקות - שהפכו ל-11 - ובהן וויילס רק התגוננה עוד יותר בעקבות ההרחקה של שוערה בדקה ה-86. האיראנים שלידי כמעט אכלו את הכיסא מרוב תסכול - עד שהגיע צ'שמי. במעלית לחדר המדיה עומד עיתונאי איראני ולא מפסיק לבכות. גם עלירזה ג'האנבאחש התייפח לאחר שספג צהוב ויחמיץ את המשחק הבא. עכשיו נותר לנו לצפות לקרב האחרון בשלב הבתים: איראן נגד ארה"ב. אין צורך להוסיף. אוהו, מה שמחכה לנו שם.
